חבל נחלתו ז לה
סימן לה
מזוזה בשער חצר
שאלה
חצר של גן ילדים מוקפת גדר. בגדר החצר שני שערים בעלי דלתות: האחד עם משקוף ברוחב כמטר ואמור להיפתח ע"י אינטרקום. והשני הוא שער לכניסת רכב בעל שתי כנפים ללא משקוף, וכל כנף ברוחב כשנים וחצי מטר. האם השערים חייבים במזוזה?
תשובה
א. נאמר במסכת יומא (יא ע"א): "תנו רבנן: בשעריך — אחד שערי בתים, ואחד שערי חצירות, ואחד שערי מדינות, ואחד שערי עיירות, יש בהן חובת מצוה (=מזוזה) למקום. משום שנאמר וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך". ונראה לכאורה שכל סוגי השערים חייבים במזוזה. ובכ"ז באו הראשונים וכתבו תנאים כדי שיהיו חייבים במזוזה, התנאים שייכים לשער עצמו, למקום אליו הוא פתוח, אם הוא בעל דלת ועוד תנאים.
הרמב"ם (הל' מזוזה פ"ו ה"א) כתב: "עשרה תנאין יש בבית ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה, ואלו הן: ושתהיינה לו שתי מזוזות, ויהיה לו משקוף, ותהיה לו תקרה". וא"כ השער לכניסת רכב (הרחב) שאין לו משקוף פטור ממזוזה.
ב. השאלה נותרת לגבי השער השני אם ישמש לכניסה ויציאה (ולא כמצב עתה שהוא נעול תמידית).
במנחות (לג ע"ב) נאמר: "אמר רבא: הני פיתחי שימאי פטורין מן המזוזה. מאי פיתחי שימאי? פליגי בה רב ריחומי ואבא יוסי, חד אמר: דלית להו תקרה, וחד אמר: דלית להו שקופי".
ופרש רש"י: "פיתחי שימאי — מקולקלין ואשמים כמו זקן אשמאי דאמרינן בקדושין (דף לב:).
"תקרה — אסקופה עליונה.
"שקפי — מזוזות ל"א תקרה שאין הבית מקורה, שקפי אסקופה עליונה".
עולה לפי פירוש רש"י שיש שני פירושים לפתחי שימאי. הסבר אחד שאין לו משקוף והסבר שני שהבית אינו מקורה. הנ"מ בין ההסברים תהיה בשער חצר כשאלה דידן, שהרי יש לו משקוף ואין לו תקרה.
על רש"י הקשו תוס' (על אתר): "ומה שפי' הקונטרס לשון אחר דלית ליה תיקרה שאין הבית מקורה קשיא, מי גרע משערי חצירות דחייבין במזוזה כדאמר פרק קמא דיומא (דף יא.)".
וכן הרא"ש בהלכות קטנות (הל' מזוזה סי' יא) הקשה כן ותרץ. וז"ל: "ומה שפרש"י בלישנא אחרינא דלית להו תיקרה שאין הבית מקורה קשה דמי גרע משערי חצרות דחייבין במזוזה כדאיתא בפ"ק דיומא (דף יא א) וי"ל דאין ראיה מחצר לבית. דחצר דרכו להיות כך ומשמש לדירת הבתים. אבל בית אינו ראוי לבית דירה כשאינו מקורה, וכ"כ הרמב"ם ז"ל דבית שאין לו תיקרה פטור מהמזוזה".
היינו הרא"ש תרץ שיש לחלק בין שערי חצר לדלתות בית. בית דרכו להיות מקורה וללא תקרה פתח הבית פטור ממזוזה ואילו חצר דרכה להיות ללא קירוי ולכן חייבת במזוזה אם יש לשער משקוף אף ללא קירוי. מתבאר מדברי הרא"ש ששערי מדינות ועיירות חייבים במזוזה אם יש להם משקוף אע"פ שמאחריהם לתוך המדינה והעיר אינו מקורה, מכיון שכך דרכם של שערים אלו.
ג. הרמב"ם (הל' מזוזה פ"ו ה"ז ו-ח) אף הוא סבר ששערי מדינות ועיירות חייבים במזוזה אולם מטעם אחר וז"ל: "בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה מפני שאינם עשויין לדירה, אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה. לפיכך אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות ואחד שערי מדינות ועיירות הכל חייבים במזוזה שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן, אפילו עשרה בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין, ומפני זה אמרו שער הפתוח מן הגינה לחצר חייב במזוזה".
משמעות הרמב"ם היא שכל מקום שפטור בגלל שאינו בית דירה ולכן שערו פטור ממזוזה, אם פתוח אליו בית החייב במזוזה — אף אותו מקום מתחייב, ולכן שערי עיירות או שערי חצרות שבתים החייבים פתוחים אליהם חייבים.
פירוש זה שונה מדברי הרא"ש שכן לרא"ש הם חייבים מחמת עצמם, ואף חצר שאין בה בית החייב במזוזה חייבת במזוזה, ואילו לפי הרמב"ם מחמת עצמה חצר פטורה, ומתחייבת מחמת הבית הפתוח אליה.
גן ילדים אינו שונה במהות מחנות וכד' החייבת במזוזה, ואע"פ שאין לנים בו בלילה בכ"ז חלק משגרת יומם של הילדים מתנהל בתוך הגן ולכן הוא עצמו חייב במזוזה, ואף החצר המקיפה אותו חייבת, לפי הרמב"ם במזוזה.
ד. בפירוש דברי הרמב"ם חלקו האחרונים. הפירוש הרגיל הוא שחצר שבית בתוכה חייבת, ואילו חצר שאין בית בתוכה פטורה. וכך כתב אף הראב"ד בהשגה על הלכה ז: "תמיה אני על שער הגינה שפטר שאם יש בו בית הרי הוא חייב ואם אין שם בית הרי הוא פטור".
וכן בהשגותיו על הרז"ה בסוכה (ד ע"א) כתב: "והכי איתא במנחות [דף לג ב] בפירוש דכל בית שער שפתוחים לתוכו בתים חייב במזוזה".
היינו הם הבינו שחיוב השערים במדינה וכד' הוא משום שהם פתוחים ומובילים למקום החייב. וכן משמע מהירושלמי (יומא פ"א ה"א): "והתני בשעריך לרבות שערי המדינה וכי בית דירה הן? לא! שבהן הן נכנסין לבית דירה".
וכך באר זאת המאירי (יומא יא ע"א): "כל שער שאינו פתוח לבית העשוי לדירה אם הוא עשוי ליכנס ממנו למקום אחר החייב במזוזה הרי הוא כבית שער לבית החייב ונמצא גם הוא חייב במזוזה. מעתה שערי עיירות של ישראל שאין אצלם סכנה בהנחתם (=בניגוד לעיירות של נכרים – י"א) ושערי מבואות ושערי חצירות הואיל ובתים הפתוחים לתוכן חייבים במזוזה אף הם חייבים, והוא שנא' בשעריך לשון רבים, ואם אין בתים החייבים במזוזה פתוחים לאלו אף הן פטורין וכן בכל בית שער ובאכסדרה ובמרפסת ואפילו היו עשרה שערים זה לפנים מזה וכולן צריכין לכניסת פנימי אם הפנימי חייב כולן חייבין לא היו עשויין ליכנס שם אלא לדבר אחר אע"פ שאפשר לו ליכנס ממנו לשם הואיל ועיקר עשייתן לדבר אחר פטורין".
וכן כתב הב"י (יו"ד סי' רפו אות יד) לאחר שהביא את דברי הרא"ש: "וה"ר מנוח כתב ואף על גב דשערי חצרות חייבים התם שבתים מקורה פתוחים לחצרות. וכיון דהרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת וגם רש"י לחד לישנא סבר כותייהו הכי נקיטינן ואידחי לישנא אחרינא מקמייהו".
ה. כך כתב בערוה"ש (יו"ד סי' רפו סל"ד) בהסבר הרמב"ם: "ביאור דבריו דהולך לשיטתו בבית התבן וכו' דכל שאינו לדירת אדם אינו חייב במזוזה והחיוב של שערי חצרות ומבואות ועיירות אינו מפני חיוב עצמן אלא משום שהבתים פתוחים לתוכן כלומר מפני שהרוצה ליכנס לבית מוכרח לעבור דרך עליהן ולכן בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר אם אין הכרח שהבא אל הבית יעבור דרך עליהן כגון שהבית שער עומד לפני החצר וביכולת לבא אל הבית שלא דרך הבית שער כגון שיש בחצר כניסה אחרת אותו בית שער פטור, וכן האכסדרה והמרפסת והגינה והדיר אם בהכרח לבא לבית דרך עליהן חייבות במזוזה ואם לאו פטורות ולכן שער הפתוח מגינה לחצר כלומר ואין דרך אחרת לבא אל הבית בלעדן חייב במזוזה [כנלע"ד בכוונתו], ונראה שהיה מפרש מאי דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך הכוונה השערים שדרך שם נכנסים לבית ונראה שכן תפס גם בכוונת הרי"ף שלכן תלה בבתים פתוחים לתוכו משום דמקור החיוב הוי רק על הבתים וממילא גם להמקומות שמשם נכנסים להבתים".
ו. בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' קפא) חלק והסביר את הרמב"ם בדרך אחרת: "נראה לע"ד שאין כוונת הרמב"ם דהחיוב דשער החצר הוא משום שהוא כניסה לבית והוי החיוב כמדין פתח הבית, אלא שהחיוב הוא מצד הכניסה לחצר גופיה רק שחצר שאין בית פתוח לתוכו אין זה החצר שחייב משום שחצר כזה אין תשמישו נחשב תשמיש דירה וילפינן מבית דצריך שיהיה מיוחד לדירה אבל החצר המיוחד לדירה שהוא כשבית פתוח לתוכו חיוב מצד עצמו מקרא דובשעריך. ולכן אף הרמב"ם ודאי יודה שאם יש לחצר שבית פתוח לתוכו שני פתחים ופתח אחד מהן אין משמש כלל לכניסה להבית נמי חייב במזוזה משום דמשמש עכ"פ כניסה להחצר".
כלומר לפי האג"מ החיוב הוא משום הכניסה לחצר ולא משום שהשער הוא כמבוי לבית, אלא שחצר שאין בית פתוח אליה אינה נחשבת כחצר המיועדת לדירה. והנ"מ בין ההסברים השונים ברמב"ם היא לגבי פתח נוסף לחצר שאינו משמש כניסה לבית שבחצר, לפי האג"מ חייב ולפי הב"י והירושלמי פטור.
ז. בשו"ת שרידי אש (ח"ב סי' פ) השיג על האג"מ: "וראיתי באו"ש הל' מזוזה שכתב לתרץ קושיית הגרע"א, דשערי חצרות ומדינות אין חיובם מחמת עצמם אלא מחמת הבתים שמשמשים כניסה ויציאה להם, ולהכי תלוי ברוב, שאם הרוב של העיר הוא ישראל מיקרי השער שער של ישראל, ואין לזה שייכות לדין שותפות עכו"ם.
"ומכאן סתירה למה שהעלה הגר"מ פיינשטיין שליט"א בספרו אגרות משה יור"ד סי' קפ"א, שהחיוב של שער החצר אינו משום שהוא משמש כניסה לבית אלא משום הכניסה לחצר, ורק חצר שאין הבית פתוח לתוכו אין זה חצר שחייב במזוזה, דבעינן גם גבי חצר שיהא מיוחד לדירה ולכן נחשב תשמיש חצר דירה רק כשהבית פתוח לתוכו, עיי"ש שדייק כן מלשון הרמב"ם. ולפי"ז קשה, אמאי בעיר שרובו ישראל חייב במזוזה, והרי העכו"ם משתמש גם בחצר ויהי' פטור מטעם שותפות עכו"ם? ואמנם הגאון באגרות משה מחלק בין שערי חצר לשערי מדינה".
היינו לפי שיטת האג"מ קשה שכיון ששער העיר משמש לישראל ולנכרי היה צריך להיות פטור ממזוזה כשער חצר אשר בבתים הפתוחים אליה גרים ישראל ונכרי.
ח. ושיטה שלישית בריטב"א (סוכה ח ע"ב) המחייבת שערי חצרות וערים רק מדרבנן, וז"ל: "ועוד י"ל דמדאוריתא אפילו בית שער אכסדרה ומרפסת של בתים וחצרות פטורים כיון שאינן מיוחדין הן עצמן לדירה כפשטא דמתניתא, דדוחק הוא לפרש יצאו אלו שאינן מיוחדין למקום דירה, כל שכן דמתניתא סתמא קתני וכל בית שער אכסדרה ומרפסת במשמע, וכי אמרינן הכא ובאידך מתניתא דהתם דבית שער אכסדרה ומרפסת חייבין היינו מדרבנן מפני שפתוחים למקום חיוב מידי דהוה אשערי עיירות ושערי מדינות, מפי מורי נ"ר".
ובהסבר דעתו כתב בשו"ת חלקת יעקב (הערות לאה"ע סי' סח הערה ב): "א"כ יש לפרש דעתו דשערי חצרות מצד עצמן אינם חייבים, רק בחצר הפתוח לבית חייבה התורה גם את שערי החצר ובזה איירי קרא ובשעריך (והדבר מוכרח, דאל"כ היינו ביתך והיינו ובשעריך אע"כ בשעריך קאי אשערי חצרות וכגון דפתוחים לבית) אבל בחצר לבד אינה חייבת, אלא דרבנן חייבוהו לחצר כמו שערי עיירות ומדינות".
ט. בשולחן ערוך (יו"ד סי' רפו ס"א) פתח את הסימן: "אלו המקומות שחייבים במזוזה: אחד שערי בתים ושערי חצרות, מדינות ועיירות". ונראה שפוסק כרא"ש והרמב"ם שחצר שבית פתוח אליה חייבת במזוזה וא"כ הפתח הקטן בכניסה לגן חייב במזוזה וצריך לקובעה בברכה.
י. חזר השואל ושאל האם מותר להסיר את המשקוף ולחברו מן הצד כדי לפטור את הפתח ממזוזה.
בספר "חובת הדר" (פ"ז סעיף י) ובהערותיו הביא משיטות הפוסקים שהסתפקו האם גדר צורת הפתח של מזוזה הוא כצורת הפתח של שבת, ורובם סברו שבמשקוף מן הצד יש לקבוע מזוזה ללא ברכה.
במקרה דנן נראה לי שראוי לקבוע מזוזה ולא לחפש דרכים להיפטר ממזוזה. ודוקא במקום שאינו שכיח אבל כל הפוסקים מסכימים שחייב במזוזה מדוע להיפטר ממצוה כה קלה וכה אהובה, להיפך ראוי ללמד שפתח כזה חייב במזוזה וממנו ילמדו לבתים פרטיים וכד'. ועל כן נראה לי שראוי לקבוע מזוזה ברוב עם וללמד את הציבור שהפתח חייב במזוזה. וה' ישמור צאתנו ובואנו מעתה ועד עולם*.