חבל נחלתו ג לד
סימן לד
טבל הבלוע בכלים
בגליון של חוב' אמונת עתיך דן הרב עמיחי בהפרשת טבל הבלוע בכלים. ונלענ"ד שישנן בתשובתו מספר מקומות שיש בהם פתח לטעות, וע"כ אעיר עליהן.
א) הכותרת: "הפרשת טבל הבלוע בכלים" אינה מדויקת. א"א להפריש את הטבל הבלוע בכלים כדוגמת הפרשה מפירות וליתנו למקבלי המתנות. השם הנכון הוא "הפרשה על טבל הבלוע בכלים".
ב) עפ"י הצגת השאלה, העיסה בכלל פטורה מחלה, ולא מתעוררת כל בעיה למעשה. שהרי עיסה לבישול אינה חייבת בחלה. כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' שכט ס"ג): "עיסה שבלילתה עבה, וגלגלה על דעת לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין או ליבשה בחמה, ועשה כן, פטורה. גלגלה לעשות ממנה לחם, ונמלך לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין או ליבשה בחמה, חייבת, שכבר נתחייבה משעת גלגול. גלגלה על דעת סופגנין וכיוצא בהן, ונמלך לעשותה לחם, חייבת".
וא"כ מן הראוי להעיר בהצגת השאלה שמדובר בעיסה שנעשתה לשם אפיה ונמלך עליה לבשלה ושכח להפריש ממנה חלה.
ג) הרב עמיחי דן עפ"י דעת הרמב"ם בהל' תרומות שכלי שבלע תרומה אין צריך הגעלה אלא די בשטיפה בלבד. ולפי שני הסברים: מפני ביטולה אף אם יצאה מדופני הכלי, או מפני שהכהנים אינם מחשיבים אותה כלל.
וצריך להעיר, שטעמים אלו יכולים להיאמר לגבי תרומה, אבל אינם יכולים להיאמר לגבי טבל (וע"ז נשאלה השאלה!), שהרי זהו איסור האוסר בטעמו, ויש לו מתירין. ואמנם פסק הרמ"א (יו"ד סי' קב ס"ד) שטעם של דבר שיש לו מתירין בטל ברוב ואין דינו כדשיל"מ, אולם הט"ז והש"ך הפר"ח והגר"א חלקו עליו. ולעומת טבל — תרומה אסורה לזרים, ותלויה, כפי המבואר במאמר, בהחשבת אותם פירות. וע"כ אין ללמוד מתרומה לטבל.
ד) הראב"ד אינו יחיד במחלוקתו על הרמב"ם לגבי כלי שבלע טעם תרומה, שאין די בשטיפה אלא נחוצה הגעלה. בירושלמי מפורש (תרומות פי"א ה"ד): "תני רבי חלפתא בן שאול קדירה שבישל בה תרומה מגעילה בחמין שלשה פעמים ודיו, אמר רבי בא ואין למידין ממנה לעניין נבילה". והחילוק בין נבלה לתרומה שאף שכלי חרס לא יוצא מתוך דפיו, בכ"ז בתרומה כיון שהיא דרבנן ש"מאליהן קבלו עליהן את המעשרות". יכול להגעילו ג' פעמים ומותר לבשל בו חולין.
ועפ"י הירושלמי פסקו העיטור (שער ראשון — הכשר הבשר דף י"ד עמוד ב'). והראבי"ה (סימן תתקע"ז), והאור זרוע (ח"א סי' תש"ס). והגר"א (יו"ד סי' קי"ג ס"ק מ"א) שכלי חרס שבלע איסור דרבנן יוצא מידי דפיו בהגעלה ג' פעמים. ולא העירו שהיינו דוקא בתרומה עפ"י טעמי הרמב"ם. ועי' טור סי' קכ"א.
ה) לאחר הבאת דעת הראב"ד, והמסקנה כי כלי שבלע תרומה צריך הגעלה, כתב הרב עמיחי שהשאלה שלפנינו היא: האם ניתן להפריש חלה מהעיסה אף על הבלוע בכלים, ומסיק שהסתפקות הגרש"ז אוירבך היא במחלוקת שבין הרמב"ם והראב"ד.
לענ"ד, נושא זה אינו שייך למחלוקת הרמב"ם והראב"ד. לפי הרמב"ם אי"צ להפריש, והגרשז"א הסתפק אם בכלל ניתן להפריש כשהטבל בלוע בכלי. אלא לכאורה שני הצדדים של ההסתפקות הם רק עפ"י דעת הראב"ד שהתרומה לא בטלה.
אולם, לפי הערה ג לעיל, אין למח' הרמב"ם והראב"ד כל קשר לכאן, שהרי כאן אנו עוסקים בטבל ולא בתרומה וכפי שהוסבר לעיל. וע"כ, אין לדמות זאת למח' הרמב"ם והראב"ד בתרומה.
ו) ומצאנו שקבעו בנוסח ההפרשה להפריש על טבל שנבלע בכלים.
בנוסח שהובא בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"א סי' ס"ו נוסחא א')
כתב: "ישפוך מהטבל לכלי קטן חלק יותר מאחד ממאה, עם קיחה בחשבון גם על הבלוע בכלים. על כל היין שבכלי שלפני ושבידי ועל הבלוע בשמרים ובכלי". ומקורו מספר שערי דמעה והובא בס' "הצדיק רי"ז מסלנט" (עמ' מ"ח). אולם המדובר בבליעה ישירה של הכלי מיין או שמן טבל. בעוד שהשאלה שלפנינו עוסקת בבליעת מים שקבלו את טעם הטבל שנתבשל בהם.
ובשו"ת משיב דבר (ח"ב סי' ס"ה) ענה לשאלה: "במה שהמנהג שאופין חלה בית האופה כמה בעה"ב בתנור אחד. ויש שנוטלין חלה בעיסה כדין. ויש שמאחרין עד אחר אפיה. וא"כ הרי התנור בולע מטבל ומבליע בעיסה שכבר נתקנה. וגם קרוב שנוגעים העיסות זב"ז ואין לומר דמהני מה שאח"כ מפרישין חלה מן האפוי ויתוקן גם הבלוע שהרי אין מפרישין מן החיוב על הפטור דמה"ת ברובה בטל". היינו, דעת השואל כי טעם בלוע אפילו באוכל (ולא בכלי), דינו כפטור ואי אפשר להפריש עליו. (וכאן הוי ריחא ולא טעם כתוצאה מבישול). והנצי"ב ענה:
."ואני אומר דדוקא בתורם מן החיוב על הפטור לבדו אין תרומתו תרומה ויהא התרומה שנותן לכהן בטבלו כפירש"י פסחים נ"א א'. משא"כ כאן מפריש מן החיוב על עצמו היינו על עיקר העיסה והאפוי שחייב. וממילא קאי ההפרשה על הבלוע ג"כ". ואולם עדיין אין בכך פתרון מלא לבעייתנו.
ז) דיון ארוך בנושא כלים שבלעו ממים שנתבשל בהם טבל כתב הגרש"ז אוירבך במנחת שלמה (ח"א סי' נ"ד). ועוסק בתשובת מהר"י וייל (סי' מ"ח) שהובאה ע"י הרמ"א בד"מ ועל השו"ע ביו"ד (סי' שכ"ג ס"ב) ודנו בה באריכות הט"ז (שכ"ד, ט"ו) והש"ך (שכ"ג, ה'). ונשאר בצ"ע על דברי המהרי"ו. ובתוך דבריו מביא מתשו' לבושי שרד שהובאה בפ"ת (שכ"ד, ג') שאם החמיץ בורש"ט (חמיצת סלק) בשאור טבל שנתבטל בבורש"ט אין דרך לתקן את התערובת מטבלה, כיון שההפרשה תהיה מן החיוב על הפטור, ואת הכלי צריך להגעיל (וא"א להפריש עליו ממקו"א).
בתוך דבריו מעיר: "ומיהו הא מילתא ודאי קשה טובא דאיך מפרישים תרו"מ גם על הבלוע בדופני הכלי, והא תפ"ל דכיון דלא ידעינן כמה בלע א"כ אפשר שהבלוע כבר נתבטל שם בתוך רוב היתר הבלוע שם מקודם ונמצא דהו"ל כתורם מן החיוב על הפטור, גם צ"ע דכיון דסתמא דמילתא לא ידעינן כמה בלע א"כ איך יכול לכוין שיעור הפרשת תרו"מ שלא יהא ממעט או מרבה, וביותר קשה מבלוע שכבר עברה עליו מעל"ע דהו"ל נ"ט לפגם דאיך אפשר לתקן אותו מטבל בעין, והא תפ"ל דהו"ל ודאי מן החיוב על הפטור (אם ננקוט כהלבו"ש הנ"ל דלא מהני כלל הפרשה מן החיוב על הפטור אף בכה"ג דלא קפיד מה שהחיוב ישאר מקולקל). וגם נראה פשוט דבכגון דא לא יוכל גם להפריש עליו מטבל דרבנן כיון דנ"ט לפגם לא אסור אלא לכתחלה וקיל טפי משאר דרבנן, ונמצא שאי אפשר כלל לתקנו אלא מיניה וביה שהוא בלתי אפשרי כלל, והדבר צריך תלמוד ולא פה המקום להאריך בזה".
ונראה לומר, שעל בלוע בן יומו יפריש מן החיוב כפי הביא הרב עמיחי מדברי הגרשז"א במנחת שלמה (סי' ע"ב אות ט'), ובניגוד לדברי הלבו"ש. אולם על בלוע שאינו בן יומו שטעמו פגום וגם אם יצא מדופני הכלי לא יחשב, א"א להפריש. וע"כ הכלי יצטרך הגעלה כפי שכתב הלבו"ש, או שישתמש בו כמות שהוא, כפי שכתב במנח"ש (שם אות ח') שלא נאסר עי"ש.