חבל נחלתו ב סד
<poem> סימן סד . קבילה שאלה מהי קבילה* ומתי ראוי להשתמש בה? הקדמה הקבילה בלשון הראשונים והאחרונים היא טענה על עוול הנעשה לאדם. כשהתביעה היא כלפי אדם מסויים. ובדר"כ הצעקה היתה לפני בית דין. אולם לעתים — כשהנתבע היה מתחמק מבי"ד — היה לתובע הקובל זכות לבטל את התפילה או את קריאת התורה. מקור המנהג מקור המנהג אינו ידוע, והוא קדמון ביותר (כפי שיובא להלן מתשובת החת"ס). ואולם רמז עליו ניתן למצוא כבר בדברי הירושלמי. המרדכי [מו"ק י"ג] מביא מירושלמי: "א"ר יוחנן קובלין לרשות שהוא שליט על בולין יכול לקבול במועד ולדון לפניו ולהסתלק מבולי. פירוש בולי שר כמו ראשי בולאות שביהודה. ודכותיה התיר ראב"י העזרי לאדם לקבול בשביל חובותיו במועד"*. הקבילה כאן אינה בבית הכנסת, אלא צעקה על עוול לפני השליט. וכך כתב החתם סופר [או"ח סי' פ"א]: ."ואשר ציוה לשאול פי לפרש לו דברי באר הגולה בי"ד סס"י של"ד שכתב, חדר"ג מאור הגולה שלא לבטל תפלה בשבת וי"ט אם לא כבר ביטלה ג"פ בימות החול, דבר זה אפילו תשב"ר יודעים, והוא העתיק מסוף ס' תשו' מהר"מ מר"ב ושם מבואר בזה"ל, שלא לבטל תפלה בשבת בשביל תביעה שיש לאדם על חברו, וזה הלשון בעצמו הוא בכל בו סס"י קי"ו העתיקו סמ"ע סי' י"א סקי"ז גם המעיין שם יבין הכוונה, והך דאין לבטל בשבת וי"ט הוא בשלטי גבורים ס"פ זה בורר ומביאו מג"א רס"י של"ט [סק"ג]. וענין זה הוא מנהג קדמוני קדמונים. ועדיין בילדותי היו נוהגים זה המנהג והיה עומד בבהכ"נ הקדושה במקום שהש"ץ עומד ואינו מניחו להתפלל ומבטל התמיד, או ביום הכניסה מעכב להוציא ס"ת מההיכל ואין שום אדם רשאי להעבירו משם בחזקה עד שיבא הפרנס ויפייסו שמעותד לעמוד על ימינו, ועש"ע א"ח סס"י נ"ז ובב"י שם, וגזר ר"ג חרם שלא לבטל התפלה בשבת וי"ט אם לא כבר בטלו בחול ג"פ ודחאו בקש, ושוב אז יש לו רשות לבטלו גם בשבת: ומזה יש לראות כמה פרצה טהרה בישראל כי כל כך היו אבותינו ז"ל זהירים בק"ש ותפלה בצבור וקריאת התורה עד שיהי' זה להם לכפייה אחרונה לכוף המסרב ולהעמידו במשפט ע"י שיגרום בטול התמיד ועי"ז כל הצבור יעמוד לימינו, ודבר זה הוא חכה לפה אפקורסי זמנינו". מדברי החת"ס מתבאר כי היתה תקנת קדמונים לכפיית נתבע בדרך עקיפה על ידי ביטול התפילות או קריאת התורה בבית הכנסת. הכפיה היתה בעצם עמידת התובע ודרישתו לביטול התפילה או הקריאה בתורה כדי שהציבור ופרנסיו יעמדו לימינו בהצלה מעושקו. כדי שהתקנה לא תפריע לגמרי את סדרי התפילה באו רבנו גרשום ור"ת והוסיפו סייגים לקבילה, ויבואר להלן. על אלו תביעות ניתן לעכב את התפילה לא מבואר בדברי הראשונים מה הם גדריה של התקנה, אולם נראה שהמדובר הוא בתביעה פרטית בעסקי ממון או בתביעה צבורית כנגד כפיה של פרנסי הקהל. ז"ל שו"ת מהר"ם מרוטנברג [פראג סי' קנ"ג] בענין תקנות שתיקן ר"ת לבני צרפת: "והאיש שהטילו עליו מתנה ובאו לגבותה ממנו ע"י עבד שהפקיד אין לו כח להזמין המטיל לבי"ד או המגבה עד שיפרע מה שהטילו עליו הן במעות הן במשכונות. אך יוכל להזמין כל מי שיעשה לו שלא כדין ואפילו קודם שיפרע מתנתו, אם ירא שהמטיל עושה שלא כדין וכשורה מן המתנה עצמה יש לו כח לבטל התפלה להיות קובל עליו בלא בי"ד עד שיעשה לו כדין וכשורה לפי ראות עיני הקהל. שאל"כ יקח כל אשר לו בידי גוים ויאמר שבשביל עושה כן". סדרי תקנת רבינו גרשום נכתב בשו"ת מהר"ם מרוטנברג [פראג סי' קנ"ג]: "וכשאדם מחזיק בביהכ"נ ומזמין את חבירו לדין וחבירו מסרב אין לו לבטל לא תפילת מנחה ולא תפלת יוצר עד שיבטל התפלה ג' פעמים .(תפלת ערבית) ואז יכול לבטל כל התפלות. וכשיש ב' בתי כנסיות או יותר אין יכול לבטל כי אם באותו (ביכ"נ) שהנתבע בו, אך כשיבטל ג' תפלות באותו ביהכ"נ שהנתבע מתפלל בו אז יכול לבטל כל בתי כנסיות שבעיר". ועוד שם: "וגם יש חרם קדמונים שלא לבטל תפלה בשבתות וביו"ט בשביל תביעה שיש לאדם על חבירו אם לא ביטל כבר ג' תפלות קודם. ובשביל תקנת קהל אפילו לכתחלה יכול לבטל". למדנו על ארבע רמות בחומרת עיכוב התפילה או הקריאה. א. ביטול תפילת ערבית. ב. לאחר ביטול ג' תפילות ערבית יכול לבטל כל התפילות*. ג. לאחר ג' פעמים, בכל בתי כנסיות שבעיר. ד. לאחר שביטל ג' פעמים בבית כנסת יכול לבטל אף בשבת ויו"ט.
התקנה בימינו
בימים קדמונים נהגו כך למעשה. מובא מקרה כזה באו"ז [שבת סי' מ"ה] ובלקט יושר [או"ח סי' נ"ד ענין ב'] וכן בשו"ת הרמ"ז [סי' ל"ז]. וכונה המנהג 'ביטול התמיד'. בימינו התקנה לא בטלה, ולכאורה היה מן הראוי לנהוג כן אף בימינו, במקום שאדם חושב שעוותו עליו את הדרך אם ממוני הציבור במיסים וכד', או בתביעה ממונית כלפי מאן דהו. אולם כנגד זה עומדות כמה מניעות: א. התקנה פשטה בקהילות האשכנזים אך לא בקהילות הספרדים, ואפילו בקהילות יוצאי ספרד באירופה כגון: בטורקיה או בהולנד צריך בדיקה אם הכירוה וקבלוה עליהם. ואצלנו רוב הקהילות מעורבות וע"כ אין להנהיג תקנות שרק חלק מהקהילה קבלה על עצמה. ב. בערים גדולות שישנם עשרות בתי כנסיות קשה מאד לכוף את כולם לבטל תפילתם. ג. הנהגת הערים אינה בידים שומרות הלכה, וא"כ לא יועיל ביטול התמיד כלל, מפני שאף אם העשוק יצעק מי יצילהו. ואך בקהילות קטנות כגון: ישובים קהילתיים, מושבים וקיבוצים אולי ניתן להנהיג זאת. אמנם במקומות אלו בלאו הכי הדברים מטופלים ואין צורך לכך.