חבל נחלתו א קד
סימן קד- בעליו עמו בשכיר
שאלה
[עריכה]שמעון, בעל שדות, שכר מראובן, בעל חברה לעיבודים חקלאיים כלי ומפעילו לצורך עיבודים חקלאיים למספר ימים*. בסיום כל יום עבודה הציוד החקלאי הושאר עפ"י סיכום מוקדם בחצרו של שמעון*. באחד הימים נגנב הציוד.
ראובן (בעל הציוד) טוען: שוכר הרי הוא כשומר שכר ומשלם על גניבה. שמעון (השוכר) טוען: שכרתי את שלוחך עם הטרקטור, וגם לגבי שכירך קיים הדין של בעליו עמו מתשלומים.
מי צודק, האם יש הבדל בדין בין אם המפעיל הוא ישראל או נכרי?
א. דין בעליו עמו
[עריכה]בתורה [שמות כ"ב י"ג, י"ד] נאמר: "וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת, בעליו אין עמו שלם ישלם. אם בעליו עמו לא ישלם". מכאן למדו חכמים שכל אחד מארבעת השומרים (שומר חנם, שומר שכר, שוכר, שואל) שבעל הפקדון 'היה עימם'* בשעת תחילת שמירתו על החפץ, נפטר השומר מחיובי שמירתו, כל שומר בהתאם לחיוביו. וע"כ אף אם השומר פשע בפקדון — הוא פטור מתשלומים לבעליו. פרטי הדינים מפורטים בשו"ע [חו"מ סימנים ש"מ, שמ"ו].
השאלה היא האם גם שכיר של בעה"ב נחשב כבעה"ב, וע"כ עומד לשומר פטור של בעליו עמו או לאו.
ב. הדיון בתלמוד
[עריכה]הגמרא בב"מ [צ"ו ע"א] מביאה: "אמר ליה רבינא לרב אשי האומר לשלוחו צא והשאל לי עם פרתי מהו? בעליו ממש בעינא וליכא, או דלמא שלוחו של אדם כמותו ואיכא?" והגמ' מסיקה שזוהי מחלוקת ר' יונתן ור' יאשיה האם בכל מקום (שאין גילוי מפורש אחרת) אומרים ששלוחו של אדם כמותו. על מסקנה זו שואל רב עיליש את רבא: "האומר לעבדו (הכנעני) צא והשאל עם פרתי, מהו?" היינו, האם זה נחשב כבעליו עמו. ומוסבר בגמרא שהוא שאל זאת הן למ"ד שלוחו של אדם כמותו, הן למ"ד שלוחו של אדם אינו כמותו. היינו עבד פחות משאר שליחים בכך שחייב במצוות כאשה בלבד, ובדר"כ שליח צריך להיות חייב במצוה כמשלחו, ועדיפות עבד על שליח בכך שיד עבד כיד רבו. ורבא מסיק: "מסתברא יד עבד כיד רבו דמיא". היינו רבא מסיק שעבד כנעני כיון שידו כיד רבו (ומה שקנה עבד קנה רבו) המשאיל עבדו עם פרתו פטור השואל מתשלומים, כדין בעליו עמו.
כתב על כך הרי"ף, שלגבי שליח לא נפסקה ההלכה במפורש בגמרא. אולם מכך שהגמרא העלתה שדוקא בעבד שידו כיד רבו נפטר השואל מדין בעליו עמו, מכאן נלמד שאך בעבד ולא בשאר שליחי בעל הפקדון*. אולם הרא"ש תמה על הרי"ף ואומר שעדיין השאלה בספק לגבי שליח. שהרי רבא: "לפי דבריו השיב לו דאפילו לר' יאשיה דלית ליה שלוחו של אדם כמותו יד עבד כיד רבו ולא חיישינן בהא שאין בר מצוה, וכש"כ לר' יונתן דהוי שאלה בבעלים דלא גרע משליח אחר". הטור [סי' שמ"ו] כתב: "האומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי פסק רב אלפס דלא הוי שאלה בבעלים אלא א"כ אמר לעבדו הכנעני להשאל עמה, דעבדו כגופו דמי, וכ"כ הרמב"ם. והרמ"ה כתב דשלוחו של אדם כמותו למיהוי שאלה בבעלים".
הב"י הכריע כרי"ף והרמב"ם, אבל הרמ"א (בדרכי משה) דחה שאולי הלכה כבתראי. (כוונתו לראשונים המאוחרים והם: הראב"ד, הרמב"ן, הרשב"א והרא"ש). וכן הב"ח הכריע שהמשלח שליחו עם השוכר, האחרון פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה. בשו"ע פסק כרי"ף, והרמ"א השיג שי"א שאף שליח חשוב כבעליו עמו, ופסק בש"ך שהוא ספיקא דדינא והממע"ה ותועיל תפיסה, והסכימו שעבד כנעני נחשב כבעליו עמו.
לפי"ז נראה, שדין שכיר האם נחשב בעליו עמו, נתון במחלוקת ראשונים והשוכר רשאי להחזיק ולא לשלם את הגניבה.
ג. הסתיגויות הראשונים
[עריכה]אלא שמסוגיא אחרת יש לעורר על מסקנה זו. בדף צ"ח ע"ב [ב"מ] נאמר במשנה: "אמר לו השואל (את הפרה) שלחה לי. או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך. ושלחה ומתה חייב (השואל באונסין ובתשלומי הפרה)". ושואלת הגמרא על המשנה מדוע השולח ביד עבדו של משאיל — השואל חייב, הרי עדיין לא יצאה מרשות בעליה שהרי יד עבד כיד רבו. תרץ על כך שמואל שהמדובר בעבד עברי שגופו אינו קנוי לאדון. ואלו רב אמר שכיון שקבל עליו אחריות אונסיה אע"פ שהמוליך עבד כנעני של משאיל — יצאה מרשות בעליה. תמה על כך תוספות [ד"ה באומר] הרי עבד הכנעני ההולך עם הבהמה נחשב לפי המסקנה בדף צ"ו כבעליו עמו? מתרץ תוס' שאין זה נחשב כבעליו עמו אא"כ האדון עצמו נשכר עם הבהמה ובמקום לילך בעצמו שלח את עבדו. אבל כאן שלכתחילה נלקח העבד לשמירת הבהמה נחשב המשאיל כשואל שתי בהמות ולא כבעליו עמו. לפי"ז אף בענייננו כיון ששכר מפעיל עם הכלי, אין המפעיל נחשב ביחס לדין בעליו עמו כשליח הבעלים, אלא ככלי נוסף, ואף לפי שיטת תוס' יחשב שאין בעליו עמו*. וכתוס' כתב הריטב"א. ומסיק נתיבות המשפט [סי' שמ"ו ס"ק ב'] שהשו"ע אף הוא קבל את חילוקו של התוס'. (על אף שלגבי שליח פסק כרי"ף, ולדידו ייושם רק בעבד כנעני). אולם הגר"א [סי' שמ"ו אות י'] הוכיח כפסק הרי"ף והרמב"ם שרק עבד כנעני יכול להיות כבעלים לדין בעליו עמו. ואפילו עבד עברי (שנחשב כשכיר) אינו כבעלים לדין בעליו עמו. (והגר"א מסתפק אולי זה מה ששאלה הגמרא בדף צ"ט). כמו"כ די בשילוחו ע"י הבעלים ואי"צ שיבוא במקומם ויחליפם. ולפי דבריו עולה שאמנם תוס' לשיטתם ששכיר הבעלים יכול לפטור את השוכר מדין בעליו עמו, דוקא אם מחליף את הבעלים לאחר שהם נשכרו. ולפי הרי"ף והרמב"ם עבד כנעני הוא היחידי שיכול לחוב לבעליו מדין בעליו עמו, אם נשלח ברשות אדוניו.
לענייננו, כיון שמדובר במפעיל שהוא שכיר של המשכיר (ואפילו הוא נכרי אינו עבד כנעני), אף לתוס' אינו נחשב לבעליו עמו וצריך השוכר לשלם למשכיר את שווי הטרקטור.
ד. שיטת המחנה אפרים
[עריכה]אלא שהמחנה אפרים הסיק אחרת [הל' שלוחין סי' י"א]. הוא לומד [מב"מ דף י' ע"א] שפועל יכול לחוב לאחרים ולזכות במציאות עבור שוכרו, אע"פ ששליח אינו יכול לעשות כן מפני שיד פועל כיד שוכרו — שאם הגביה מציאה אף בלי להתכוין — שוכרו קנאה. ואפילו ע"י פועל נכרי שאינו יכול להיות שליח (שאין שליחות לנכרים). ומעלה המחנה אפרים ששכיר אפילו נכרי, מחשיב את משכירו כבעליו עמו. ומביא ראיה ממהרש"ך שהעלה כן לגבי אפוטרופוס, שכשם שרשאי לזכות עבור היתומים, כן נחשב בעליו עמו אם נשכר עם בהמת היתומים.
אמנם רעק"א בחידושיו על השו"ע נשאר על המחנ"א לגבי פועל נכרי בצע"ג, ולא פרש מהי תמיהתו.
ונראה שלפי הרי"ף ופסק השו"ע כלל אי אפשר לומר כן, שהרי פסקו, שדוקא לגבי עבד כנעני אומרים בעליו עמו. ודבריו יכולים להאמר אולי לפי התוס'. אלא שאף תוס' עצמם חולקים עליו, שהרי מסיקים שרק אם החליף את הבעלים שנשכרו, נחשב כבעליו עמו. ואולי ע"ז תמה רעק"א שבין לפי שיטת הרי"ף ובין לפי שיטת תוס' כמעט ולא יווצר מצב שפועל יחשב כבעליו עמו.
מסקנה
[עריכה]מחלוקת ראשונים ואחרונים לגבי שליח האם נחשב כבעליו עמו, ולמעשה (פרט למחנה אפרים) נראה שאף שהמשכיר שלח את שליחו עם כליו — חייב השוכר בתשלומים.
ונראה שאם המשכיר רוצה להיות בטוח שלא יטענו כלפיו טענת פטור כזו, עליו להתנות זאת בחוזה שביניהם ולהקנות על דעת זו.