זהר חלק ג כט א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק כ (עריכה)
זוהר חלק ג דף כט/א רעיא מהימנא:
(נ"א במוחא) כמוחא, ומאן עשן, דא (דעת) עמודא דאמצעיתא, דעת, לב מבין דעת. לבתר דנחית עשן חכמה לגבי בינה, דאינון דא לשמאלא ודא לימינא, איהו נחית מלא מאבא ואימא, מלא י"ה, לאוקדא עצים דאינון תלמידי חכמים מסטרא דעץ חיים, דאינון אברים דגופא, דתמן ה' העצים ודאי, לאוקדא לון בשלהובין דאורייתא, דאתמר ביה (ירמיה כג כט) הלא כה דברי כאש נאם יהו"ה, בשלהובין דנר מצוה ברחימו. (ע"כ):
פקודא להקריב בכל יומא תמידין, ואבתריה להדליק אש, הדא הוא דכתיב, אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, ואבתריה תרומת הדשן, ואבתריה קרבן נדר או נדבה. תנאים ואמוראים, כל אלין תמידין אינון מדות דקודשא בריך הוא, דצריכי למהוי לון נייחא, ואף על גב דכל ספירן כלהו חד, מכל מקום כל ספירה וספירה ממנא על שבתות וזמנין ויומין טבין. וההיא מדה דשלטנותא דההוא זמנא, כל ספירן אתכלילו בה, ואתקריאו כלהו על שם ההיא מדה, בחסד חסדים, בגבורה גבורות, והכי בכל מדה. ואית השבתת מלאכה, כגון שור דאית ליה עול, וחמור דאית ליה משאוי, בין עול מלכות שמים כגון תפילין, בין עול מלכות הרשעה כפום עובדייהו, באלין יומין אית לון השבתת מלאכה ונייחא. מאן דלא אתעסק באורייתא ובפקודין, אית ליה עול מלכות הרשעה, ומאן דאתעסק באורייתא ובפקודין, אית לון עול מלכות שמים, דאיהי ה' בתראה, מלכות שמים אתקריאת, עול מצות איהי ודאי, בגין דבה אתבריאו כל בריין דשמיא וארעא, הדא הוא דכתיב (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה' בראם. וכד ייתי שבת ויום טוב, נחתת בינה דאיהו יה"ו, על ה' דאיהי מלכות שמים, נשמה יתרה, ואיהי (שמות לב טז) חרות על הלוחות, אנכי ביציאת מצרים, ופרישת גדפהא על ברתא, ועל משריין דילה, ואית לון נייחא. ואתמר במשריין דסמא"ל ונחש, (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם יהו"ה נקרא עליך ויראו ממך, אות תפילין ואות שבת ואות דיומין טבין ואות ברית, כלהו שקילין. ואית אות דשד"י דאיהו מטטרו"ן, עבד, וכמה עבדין תליין מניה, דממנן על אלין דעבדין פקודי על מנת לקבל פרס, מטטרו"ן ומשריין דיליה ממנן עלייהו, בגינייהו אתמר (שמות כג יב) למען ינוח שורך וחמורך ועבדך ואמתך. אבל אינון דעבדין פקודין שלא על מנת לקבל פרס, אינון בנוי דמלכא ומטרוניתא, ואינון כתרין ותגין על רישא דעבדין ביומין דחול, ובגינייהו אתמר, ודאשתמש בתגא חלף, והזר הקרב לגבייהו יומת, דשבתות אתקריאו לגבי עבדין. ובגין דא אם כבנים אם כעבדים, אם כבנים, דאתמר בהון (דברים יד א) בנים אתם ליהו"ה אלהיכ"ם, אם כעבדים, (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים, ולא שאר אומין. אבל אינון חייביא דלא משתדלין באורייתא ומצות, ולית עלייהו עול תורה ועול תפילין ושאר פקודין, אינון עבדין לאומין דעלמא, ומשתעבדין בהו, כגון (דברים ו כא) עבדים היינו לפרעה במצרים. ואי נטרי שבתות וימים טובים, אתמר בהו (שם) ויוציאנו יהו"ה אלהינ"ו, ויתקיים בהו (שמות כג יב) למען ינוח שורך וחמורך, חמור בתורה ובמצות, וינפש בן אמתך, ובהמתך, עם הארץ בהמה אקרי. ולבתר דייעול גרמיה תחות אדם בתורה, יתקיים ביה (תהלים לו ז) אדם ובהמה תושיע יהו"ה, אם הוא כסוס דרכיב עליה מאריה, וסביל ליה ולא מבעט במאריה. ומאי סבילו דעם הארץ לתלמיד חכם, בגין דתלמיד חכם כיום שבת, צריך איהו, דלית ליה מדיליה. ואי עם הארץ סביל ליה בממוניה, ואתנהיג ביה כפום רעותיה לשמשא ליה, ולאתנהגא בפקודין כפום רעותיה, יתקיים ביה אדם ובהמה תושיע יהו"ה, יושיע ליה משוד וגזלה, יושיע ליה ממלאך המות, דלא שליט עליה וישחוט ליה בסכין פגום דיליה, וכל מאן דשחיט בסכין פגום, נבלה איהו, דאתמר ביה (שמות כב ל) לכלב תשליכון אותו, דאיהו סמא"ל. ונפש דתלמיד חכם אתקריאת שבת מלכתא, נפש יתירה דשבת, ועונג דיליה נשמת חיים, ורוח שכלי, ואינון נשמה יתירה רוח יתירה, על נשמה ורוחא ונפשא דאינון עבדין, דשלטין בגופא דיומין דחול. נשמה יתירה, נשמת כל חי, כתר בראש צדיק, דאיהו יום שבת, ובהאי נשמה יתירה תהלל יה, דאינון אבא ואימא, דעלה אתמר, (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלהי"ם זולתך, בגין דאיהו מרכבה לעלת העלות, דאיהו מכוסה, ולא שליט עליה עינא, ובגין דא עין לא ראתה. רוחא יתירה, נהר דנפיק מעדן, מבין אבא ואימא, ומהלכו חמש מאה שנין, ומטי לשתיתאה דאיהו צדיק, להשקות את הגן, דאיהי נפש יתירה מלכות. נשמה דשלטא ביומין דחול על עבד יהו"ה, איהי מכסא הכבוד, כמה דאוקמוה