זהר חלק ב לז ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק יב (עריכה)
"יפיפית מבני אדם"-- משת וחנוך. "הוצק חן בשפתותיך"-- מנח ובניו. "על כן משחך אלהי"ם אלהי"ך"-- מאברהם ויצחק. "שמן ששון"-- מיעקב. "מחבריך"-- משאר נביאי. וכי גבר דסליק בדרגין עלאין דלא סליק בר נש אחרא לא ידע מה דאמר?!
אלא הכי תנינן, האי כתרא דאקרי זא"ת אתקרי אש"ה, כמה דאת אמר (בראשית ב כג) לזאת יקרא אשה, אמאי, משום כי מאיש לקחה זאת. מאן הוא "איש"? ההוא דאקרי 'זה', ודא הוא איש דכר, כמה דאת אמר (שמות לב א) "כי זה משה האיש", האיש הזה, ואקרי איש זה, וזה איש. ו'זאת' אתנסיבת מ'זה' דאקרי זכר, ובגין דא איהי 'תמר', דכר ונוקבא, דלא סליק דא בלא דא, תמר, כמה דאת אמר (שיר ג ו) "כתמרות עשן", מה עשן סליק חוור ואוכם, אוף הכא כלא כליל בה בפלגות ליליא למעבד נימוסוי בחד שעתא, חוור לישראל ואוכם לעעכו"ם, ובעוד דהאי ליליא לא אתפלג לא עביד נימוסוי.
מנא לן? מאברהם, דכתיב (בראשית יד טו) "ויחלק עליהם לילה" - דאתפלג למעבד נימוסוי, אוף הכא משה אמר כחצות, (מהו כחצות, כמה דאת אמר (מ"א יח לו) כעלות המנחה, (איוב ה כו) כעלות גדיש, אוף הכא כחצות) כמפלג, דמשה ידע דלא יעביד נימוסוי עד דאתפלג, והכי הוה דלא עביד ליליא נימוסוי עד דאתפלג, בפלגות בתראה עבד נימוסוי, הדא הוא דכתיב ויהי בחצי הלילה, מאי בחצי, בפלגות בתראה, בזמנא דאיהי שלטא ואשתכח האי זאת למעבד נמוסין תדירא, וכל נימוסא דאתעביד בליליא בפלגותא בתראה אתעביד.
"ויהו"ה הכה כל בכור" -- "ויהו"ה"-- הוא ובית דינו, "ויהו"ה"-- הוא ונימוסוי.
"הכה כל בכור" -- "הכה", משה לא אמר אלא ומת וגו'? מהו "הכה"? אלא דאתער 'כה' כמה דאגזים משה, דכתיב "והנה לא שמעת עד כה". ותאנא פרעה חכים הוה מכל חרשוי, ואסתכל בהאי 'זאת' דיעביד ביה דינא, וזמין לחרבא ארעיה, כמה דאמר משה, "בזאת תדע כי אני יהו"ה", וביה מה כתיב, "ויפן פרעה", מהו "ויפן"? דאפני לביה מהרהורא דא, כמה דאת אמר (במדבר יב י) "ויפן אהרן". "ויבוא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת" -- "גם" לרבות האי דזמינא לחרבא ארעיה, ולא שוי לביה לקבליה דזא"ת.
"כל בכור" -- אפילו דרגין עלאין ותתאין אתברו משולטנהון (ס"א משלשוליהון), כל אינון דשלטין בחכמתא דלהון, דכתיב בארץ מצרים, וכלהו דרגין עלאין ותתאין דאתברו משולטנהון (ס"א משלשוליהון), כלהו בפסוקא אתחזון (נ"א אתרמיזו), דכתיב מבכור פרעה היושב על כסאו, עד בכור השפחה אשר אחר הרחים, וכל בכור בהמה, הא כלהו אתחזון בפסוקא. סתמא דמלה מבכור פרעה היושב על כסאו, כתרא תתאה דקוזמיטא דמלכותא (נ"א ממלכותא) דלעילא, עד בכור השפחה, כתרא שמאלא, תתאה מינה דקוזמיטא, מבתר ארבע (נ"א מכתרי אחר) רחיין, ארבע משיריין, (משמע) משום דכתיב אחר הרחים, (ולא מן הרחים).
"וכל בכור בהמה" -- תתאין מתתאין נוקבא מנוקבתא, דאשתכחו באתני בבעירי וחמרי ברברבי בזוטרי, ומקבלין מנהון גוברין ונוקבין.
"עד בכור השבי אשר בבית הבור" -- אינון דנפקין משפחה, די בהון עבדין לאסירי דישתעבדון בהון לעלמין, ולא יפקון לחירו, וברוחצנותא דאלין דרגין סריבו מצראי, די בהון עבדו קשרא לישראל דלא יפקון מן עבדותהון לעלמין. ובהאי אתחזי גבורתא ושלטנותא דקודשא בריך הוא, ודוכרנא דא לא ישתצי מישראל לדרי