השתפכות הנפש/יט
לֵב נִשְׁבָּר וְעַצְבוּת אֵינוֹ עִנְיָן אֶחָד כְּלָל, כִּי לֵב נִשְׁבָּר הוּא בַּלֵּב, אֲבָל עַצְבוּת הוא בָּא מִן הַטְּחוֹל וְהוּא סִטְרָא־אַחֲרָא, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׂוֹנֵא אוֹתָהּ.
אֲבָל לֵב נִשְׁבָּר הוּא חָבִיב לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיָקָר מְאֹד בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ.
וְהָיָה טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם לֵב נִשְׁבָּר כָּל הַיּוֹם, אַךְ אֲנָשִׁים כְּעֶרְכְּכֶם אֵין יְכוֹלִים לְקַיֵּם זֹאת, כִּי יְכוֹלִים לָבוֹא מִלֵּב נִשְׁבָּר לְעַצְבוּת חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה אָסוּר לְהָאָדָם לְגַמְרֵי.
עַל כֵּן צְרִיכִין לְיַחֵד אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר, דְּהַיְנוּ לְהִתְבּוֹדֵד וּלְשַׁבֵּר לִבּוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ אֲבָל שְׁאָר כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ יִהְיֶה רַק בְּשִׂמְחָה (שָׁם, סִימָן מ"א).