הקדמה ל"מגילת הטבח"
ח"נ ביאליק
את הספר הנורא הזה ערך מחברו, הסופר הישיש יליד בסרביה ותושב אודיסה, למלאות את נדרו אשר נדר בשעת סכנה, בהיות כפשע בינו ובין המות – ונמלט. הספר נכתב מתוך מסירות נפש ממש. חמש שנים רצופות לא נח ולא שקט האיש ולא נתן דמי לו עד אשר הקים את נדרו. הוא אסף ולקט את החומר, הוא בֵררו ולִבְּנו עפ"י מקורות ראשונים ונאמנים עד כמה שידו, יד אדם, הגיעה והוא אשר עֲרָכו וסדרו ונתן לו דמות ספר שלם, ערוך בסדר א"ב, ספר מסַפר לדור בדברי אמת את כל פָּרָשַׁת היסורים וחבלי השאול, שנתנסתה בהם כנסת ישראל ברוסיה בימי האף והחמה באחרית ימי מלחמת העולם ובימי המהפכה ברוסיה. רבים מן המוראים הגדולים הכתובים בספר הזה עברו על ראש בעל הספר עצמו, או לעיניו. עם רבבות אחיו עבר בים צרה משפתו אל שפתו וחצה עד צואר בנחלי דם ודמעות, ולא אחת ושתים ראה את המות על כל בלהותיו פנים אלפנים. בדרכים משובשים במחנות שודדים משחרים לטרף אדם ובמסלות זרועות נבלות אחיו ואחיותיו מושלכות כדׁמן, עבר האיש בנפשו מחֳרָבות לחרבות, ובחָדרו דרך כל המחיצות וחתחתי המות אל הערים והכפרים אשר נודעה בהם יד המשחית ביותר – אסף ידיעות וגבה עדויות ממקורן הראשון. בכל ערי המקלט והמוֹעָדָה אשר התלקטו שמה באלפיהם וברבבותיהם פליטי הרג, אונס ומשִׁסה, שרידי קרדֹם וחרב, שמה אץ האיש לבוא, למען רְאוֹת בעיניו את ה"עני בשבט עברתו" ולמען אסוף אל נאדו את הדמעות בעודן רותחות ואת הדם בעודנו שותת. לפניו נפתחו גם דלתות המוסדות הרבים, צבוריים ופרטיים, גלויים וחשאיים, שהוקמו לכתחלה לשם כנוס חומר מסוג זה אשר רדף אחריו בעל הספר ומכלם מִצָה מה שמִצָה לשם השלמת ספרו. ובהיות עליו עבודתו כעבודת הקדש, לא השגיח גם אל המחלה הממארת אשר תקפה עליו בינתים – שחפת הגרון – והוסיף לשקוד על השלמת ספרו מתוך כלות הכח, בחוסר כל ובתמצית דמו ממש. "יראה ורעד יבא בי – כותב הוא באחד מכתביו – פן אצא חלילה מן העולם בטרם אבצע את אשר החלותי. הנני משים לילות כימים ועובד עד אפיסות כל הכחות. בלילה אני כותב לאור פתילת שמן כהה ומעַוֵר את עיני הלקויות גם בלאו הכי. נחפז אני לגמור את ספרי, ויהי מה. לאסוני הולכים כחותי ורפים, בזמן האחרון תוקפני שעול מר ואכזרי, ויש שהגליונות שלפני מתגאלים בדם הנפש... ואעפי"כ כמעט בטוח אני שאחזיק מעמד עד תום הדף האחרון בספר. הן לא לחנם נמלטתי כמה פעמים מסכנת מות. אין זאת כי אם למען אתַנה לדור לעולם את כל ענות אחי בני עמי בימי הזעם ואת כל אשר התעללו בהם ועוללו לנפשם פראי אדם וחיתו-גוי, והיתה זאת לזכרון עד דור אחרון. ובזאת אולי יכֻפר גם עון אחד מאבות אבותי, הלא הוא הגאון "חכם צבי" ז"ל, אשר נמלט גם הוא לא אחת ממוקשי מות בימי גזרת ההידאמאקים, ובכל זאת לא הוא ולא אחד זולתו מבני הדור לא חרדו חרדה לשים את עֱנוּת ימי הבַּלָהות ההם זכרון בספר שלם וכולל אשר יעמד לדורות עולם".
ואכן בצע האיש את אשר זמם, והספר נשלם. ואז הגיעה שעת הדאגה לשמירת החומר מפני הכליה ולפרסומו בדפוס. במקומו ברוסיה, עם שלטונה הקים, היה כתב-היד, פרי עמל לא-אנוש, צפוי בכל רגע לסכנת החרמה וכליה, ואין צריך לומר שלא היתה כל תקוה לפרסמו שם בדפוס. הספר כתוב עברית – וזו ברוסיה של עכשיו הרי היא "בבל יֵרָאה ובל ימָצא". וכדי להציל את החומר מסכנת כליה – עמדה לו חבורה קטנה, נוגעת בדבר, שתמכה לפי כחה בידי הסופר הישיש כל ימי עבודתו – והיא המציאה תחבולות ודרכים למלט את החומר קמעא קמעא אל מקום בטוח – לארץ ישראל.
עתה נמצא כל החומר בידים אמונות, והרי חלקו הראשון יוצא עתה בדפוס. בתמיכת הקהל תלוי הדבר להחיש גם את יציאת יתר החלקים עד תום הספר כלו.
הספר כולל בתוכו סוגי חומר ותעודות בעלי ערך שונה, מהם גביות עדויות מפי נפגעים ועדי ראיה נאמנים (עסקנים ואנשי מעשה חשובים, ראשי קהלות, רבנים, ראשי הסתדרויות וכיוצא בהם אישים שעמדו בתוך המעשים והמאורעות), מהם תעודות רשמיות (כרוזי מפקדים וראשי צבא, פקודות השלטונות וגו'), מהם תאורי מאורעות עפ"י תעודות ודינים וחשבונות של מוסדות שונים (בתי משפט, בתי צדקה, ועדי עזרה וגו') ומהם תאורי מאורעות שהמחבר עצמו היה עד-ראיה להם.
החומר כלו מבוקר ומלובן כפי האפשר, עפ"י השואת מקורות שונים והגדות עדויות שונות, זה לזה, ובזה נסתייע המחבר גם בתעודות שנתפרסמו ע"י אחרים בספרים ובעתונים, דבר דבר בזמנו.
כל החומר ערוך בספר עפ"י סדר אלף בית, לפי שמות המקומות (כרכים, ערים, עיירות, כפרים, חוות, תחנות, רכבות, דרכים, נהרות וגו') שהמאורעות חלו בהם.
כל עדות ותעודה – מקורה רשום בצדה (שם המספר, המוסר, המוסד וכדומה).
הצמצום או הפרוט בהרצאת המאורעות ומהלכם – אינו בכל מקום לפי שעור מדתם והיקפם של המאורעות עצמם. הכל לפי כמות החומר שנמצא בידי המחבר ביחס לנושא הדברים. בכל עמלו של המחבר, יש בכל זאת שקצר לפעמים – אם כי לפעמים רחוקות – במקום שראוי להאריך; כגון במקרים שנהרגו כל בני המקום הנפגע, או שנתפזרו כלם עד אחד, ולא נשאר מהם עֵד רואה או יודע לספר דברים כהויתם בשלמותם ובדיוקם הראוי.
בסוף כל אות מאותיות הא"ב נִתְנו רשימות הרוגי כל מקום ומקום של כל הערך, אם רשימות מפורטות ומפורשות לשמותיהם הפרטיים וכנויי משפחתם, שנותיהם, מלאכתם, עסקם, מעמדם החברתי וגו' של ההרוגים, ואם מספרים כוללים בלבד, מודיעים סכום הכולל של ההרוגים לפי המסורה, בלי שמות. עפ"י רוב הרשימות המפורטות מקוטעות הן, ואז נִתְנו בצדם גם המספרים הכוללים של ההרוגים לפי המסורה. הסכום הכולל של הישובים החרבים ושל ההרוגים מבהיל את הרעיון ומסמר את שערת הבשר בכמותו בלבד.
הכתיב של שמות המקומות והמשפחות הלועזיים, הוא ברובו – ביחוד ברשימות – זה המקובל ברוסיה. קשה לשנות בשמות משפחה מן המטבע שטבעו לעצמם בעלי השמות גופם בחתימות ידם עפ"י מסורת משפחה של כמה דורות.
הספר יֵצא, כאמור, חלקים חלקים. בחלק זה באו ערכי שתי האותיות הראשונות: א' וב'.
החבורה העמלה בהוצאת הספר רוצה לקוות, כי תמיכת הקהל וסיועו להפצתו הרחבה של הספר בכל תפוצות ישראל – יתנו ידים לה, לאותה חבורה, להחיש גם את יציאתם של יתר חלקי הספר עד תומו, ובזאת יועילו להציל מכליון דוקומנט הסטורי רב ערך ולקבוע אותו פרשה גדולה לדורות במגלת הפגעים ובספר היסורים של עם ישראל.
- תל-אביב, חוהמ"פ, תרפ"ז.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.
- ^ הקדמת ה"מוציאים" למגלת הטבח מאת א. ד. רוזנטל, ירושלים – תל-אביב, תרפ"ז