הורה גבר/הקדמה
הקדמה
[עריכה]אמר המחבר הפעם אודה את ה' על רוב חסדיו אשר היטיב עמדי מעודי ועד היום הזה, וכי הביאני עד הלום, כי כל ימי נתגדלתי בין החכמים, והייתי מתאבק בעפר רגליהם ובצמא שתיתי את דבריהם, עד כי תל"י חכמתם עמדה לי, כי כד הוינא טליא ומורכב על כתיפא דאבא מרי החכם השלם הרבני הישיש מו"ה יואל נ"י והייתי כבר שבע, ויואל אבי ויורני ויתמוך לבי ובדברים הנעימים לקחני אל בית הספר, והרגיל לחנך אותי במעשה חידודים לחדד שכלי, ולילה כיום האיר לי, והוציא עלי הוצאות רבות וקנה לי רבנים ומלמדים שונים להועילני, ואף גם הוא בעצמו ובכבודו שם לילות כימים וישב עמי להורני דרך התלמוד מקרא משנה וגמרא, זכרה לי אלהי לטובה, וכאשר הגעתי להיות כבר תריסר שנין, ויאמר אלי, שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, צר לי המקום שתלין פה, כי מה לך פה עוד לשבת, לך לך מארצך ומולדתך, ומבית אביך, אל הארץ אשר אשלחך, והוליכני למקום תורה, לק"ק שוואבאך, וגם שם פיזר עלי מעותיו לתת לי די מחסורי, משך שלש שנים תמימות אשר הייתי מתגורר בישיבת מ"ו הגאון אב"ד דשם מוהר"ר אהרן זצ"ל בעה"מ ההגה"ת מנחת אהרן אשר חוברו יחדיו עם ספר הארוך מהש"ך זקנו, הוא החל להיות משפיע עלי דרכי לימוד הישיבה, ואחרי כלות שם שלש שנים האלה, אז אמר לי מורי הגאון הנ"ל שמעני בני, איעצך את אשר תעשה ויהי אלהים עמך בכל אשר תפנה, הנה נא ידעתי שהישיבה פה מצער היא, וכבר הגעת לבחרות ללכת לישיבה רבתי וגדולה מזאת, לך נא לק"ק פיורדא הסמוכה, ושמה תרביץ על משכנות הרועים רועי שה פזורה, ואנכי ארד עמך, ואתן את ידי עליך ולדבר טוב בעדך, ושמעתי בקולו ובאתי שמה אל בית מדרשו של מ"ו הגאון מוהר"ר יוסף העס, וישת יוסף ידו הגדולה עלי להדריכני להועיל, ואותו שמשתי, עד כי אח"כ נכנסתי לפני ולפנים בבוא שמה מ"ו הגאון החריף והבקי נ"י ע"ה פ"ה מו"ה צבי הירש אב"ד דק"ק פוזנא, ונתקבל לגאב"ד דק"ק פיורדא.
ומשם עליתי ההרה, ובאתי לעיר ואם בישראל, אשר היא כלילת יופי משוש כל הארץ ק"ק פראג המפוארה. וגם פה היטיב עמי מר אבי הרבני נ"י והגדיל חסדו האחרון מן הראשון, את אשר הביאני אל בית קדשו דאדמ"ו הרב המאה"ג החריף האמיתי מוהר"ר ליב פישלס נ"י. ות"ל מצאתי חן בעיניו כי כאשר ישא האומן את היונק וכאב את בנו הרצני ונתן מהודו עלי. להעמידני על האמת בפנים מסבירות בסברא ישרה. ולא חשך ממני מאומה מאת אשר חדשים לבקרים חידש יום יום בישיבתו הגדולה כי רבה היא עוד היום, והנני היום ליתן תשואת חן חן לו על העבר, ההוה, והעתיד כי עוד ידו נטויה להיטיב עמי תמיד, עוד יאריך ה' ימיו ושנותיו לבלותן בנעימים כי הוא לנו עוד אחד העם אשר הותיר ה' שריד ופליט לקהלתינו מדורות הראשונים, וזה קרוב לארבעים שנה אשר מרביץ תורה בישראל והצליח בתורתו האמיתית להעמיד תלמידים הרבה מאד עד כי יחדלו לספור, ועוד היום תל"י הוא מחזיק ישיבה מפוארה בתלמידים הגונים כשתילי זיתים סביב לו. יוסיף ה' לו ימים ושנים רבות, וגם מבית התורה אשר יאספון שמה כל העדרים עדרי צאן קדשים ה"ה בית קדושת וגדולת כבוד אמ"ו רשכ"בה המאור הגדול הגאון האמיתי אב"ד דקהלתינו בעל המחבר ספר שו"ת נודע ביהודה, וספרי הצל"ח, ודורש לציון, ודגול מרבבה, מידי שבת בשבתו, ובשבתא דריגלא וכל יומי דכלה, לא מנעתי לשמוע תורה מפיהו. עד כי נתקשרתי בקשר השידוכין עם האשה אשר נתן ה' עמדי בזה (תבורך מנשים, כי לא פנתה מעולם אל רהבים ושטי כזב, רק ביקשה לדור בד' אמות של הלכה ותגדל חסדה עוד היום, אשר היא יושבת בחנות לפרנס אותי, למען ינוח לי, היא זוגתי מ' פרומט תי') אז נדדתי אהלי מפה, ועד הזמן שהי' מוגבל לאפריוני, הלכתי לק"ק קעללין ויצקתי מים נאמנים ע"י מ"ו הגאון עולם בעה"מ ספרי אור חדש, וחות יאיר, וחקר הלכה, אב"ד דקעללין והגליל קוירשם הכ"מ ושם ישבתי שנתים ימים רצופים, וגם שם הוספתי לקנות שלימות תל"י בדרכי התורה והתעודה, כי מ"ו הגאון הנ"ל זצ"ל לא העלים ממני דבר מחידושיו.
ומשם יצאתי ובאתי אל בית מחו' הגביר הקצין והנדיב המהולל בתשבחות ה"ה הר"ר יקותיאל באכלוויטץ בעיר איגר. ושמה החילותי אחת לאחת לכתוב על הספר את אשר חנני ה' לחדש תמיד אחרי העיון והיגיעה והשקידה רבה וגמרתי שם חיבורי למס' סוכה אשר קראתיו בשם "עמק סוכת", ומשם חזרתי הנה להיות מר חמי הישיש הרבני הר"ר שמואל קליניבורג נ"י אץ עלי למהר ולעשות לביתי ולאפריוני ומידי דברי בו זכור אזכרנו לטובה, תהי' משכורתו מה' שלימה לשלם לאיש כמפעלו וכמעשהו הטוב. כי כעשר שנים אחרי חתונתי הי' מספיק אותי, ונתן די מחסורי, ומשך אותן השנים ישבתי שליו ושקט ושאנן ויאספו בחורי חמד ורעים נאמנים, כולם אהובים כלם ברורים, המקשיבים לקולי אלי והמתקתי סוד עמהם. עשיתי מהדורא בתרא לחיבורי עמק סוכות הנ"ל, גם עשיתי חיבורי "פתחי נדה" למסכת נרה, ואף גם חיבורי הגדול "טהרת חולין" אשר עסקתי בו כשבע שנים. והוא חיבור כולל מסכת חולין מראשיתה ועד סופה, את כל אלה עשיתי אז בהטיבו עמדי להיותי יושב ושונה מבלי דאגת פרנסה, והנמצא כזה איש גבר תמים עם ה' ואנשים:
והנה זה שבע שנים ויותר אשר פקדני קצין עם איש חיל גבר בגוברין הגביר המפורסם הרבני המנוח מוהר"ר שמואל לוקא זצ"ל להיות מחובשי בית מדרשו בישיבת חבירים מובהקים ללמוד כל דברי הש"ס על הסדר. ויהי בהגיעי אל הסדר נזיקין, שמתי אל לבי אחרי כלותי התלתא בבות וכרך סנהדרין, יען מעולם שמעתי וראיתי מסכת הוריות עזובה ונטושה ומונחת בקרן זויות, עד שכמעט אין דורש ואין מבקש לה, לעוצם החומריות שיחסו לה, עד שנעשית למשל ומרגלא בפומי דאינשי, אם ירצה איש לכנות דבר חומרי ועמוק וסתום יאמר ראה נא כהוריות הוא זה.
וקנאתי קנאת ה' צבאות ונתתי אל לבי לסקל המסילה ולפנות לה הדרך, להקל על לומדיה המעיינים בה, לבל ילאה בעברו דרך בה. וכאשר בינותי בספרי קודש אשר לי, וחפשתי אחרי מפרשי המסכת הזאת, ראיתי שחצבו עמודיה שבעה עמודי עולם שבאו לפרשה וכמעט חשבתי אז להיות נסוג אחור מלקרב אל המלאכה הזאת. שַלָמה זה אהי' כסניף לאריות, וכננס על גבי ענק. ואולי די ביאור מספיק במה שביארו המה, ואהי' כיהודא ועוד לקרא.
אמנם שבתי וראיתי שלא לחנם תהי' יגיעתי בה, והוא לשני סבות.
- האחת כי ספרי המפרשים האלה אינם בנמצאים כלל אשר ספו תמו. וכמעט נמצאים אחת בעיר ושנים במשפחה, ולכן אם תוך חיבורי הזה יבואו דבריהם לפעמים בהעתקה הן אם אסכים לדבריהם, או אבוא להוסיף עליהם, והן במקום אשר מצאתי לפי קט שכלי להשיג עליהם, איך שיהי', יהיו הדברים שמורים וכרוכים לפני עין הקורא אשר יהי' מעיין בספרי הזה, ויהי' לו עכ"פ לתועלת לדעת פירושם ולבחור ולקרב את מי הוא האמת.
- והסבה השנית, שאף אם אמנם יהיו ספרי המפרשים האלה נמצאים ביד איזה יחידי סגולה מהתורניים עכ"ז אין די ביאור מספיק בדבריהם לסבת אשר לפעמים קצרו במובן, וצריכין דבריהם ביאור ופי' לפירושם, ופעמים אשר כפי שאברר כיד ה' הטובה עלי הניחו מקום לנו להתגדר ולטעון עליהם, או להוסיף על דבריהם דברים המוכרחים, ולזאת סעיפי ישיבוני לאמר אל תרף ממלאכתך הזאת אשר כוונתך רצויה בה, ואפת.
והנה ראשונה יצאו התוספת שנדפסו בסוף המסכת בדפוסי אמשטרדם פפ"ד זולצבאך. ווינא. ואם כי לא נודע מי היה מחברם. האם גם המה מאבותינו נוחי נפש בעלי התוס' הקדמונים שעל כל הש"ס, או היא שיטה אחרת, לא נודעת מבטן מי יצאו הדברים. כי מעל גביהן כתוב שמחברם הי' הרב מוהר"ר אלי' איטינגן בעה"מ ספר ברית הלוי, וכפי הנראה מהר"א הנ"ל הביאן רק אל הדפוס לאשר היו גנוזים בבית גנזיו, ולא שהי' הוא הממציא הדברים לאורה, כי בדף ד' ע"ב עשה עליהם הערה שלא יהיו סותרים דברי הש"ס שבדף ג' ע"ב, וכנראה שאף המה מיוחסין לבעלי התוספות הקדמונים דכך מוכיח קיצור לשונם, אף כי בדף ד' ע"א הביאו דברי ריב"ק ופי' רבינו שמחה, שהם מכת הקדמונים, הוזכרו פעמים רבות אין מספר בלשון המרדכי ושארי פוסקים קדמונים. גם רבו כמו רבו הדברים בתוכם שנמצאו בלשון התוס' בשארי מקומות שבש"ס.
ויהיו הדברים ממי שיהיו, חזותן מוכיח עליהן שמדברי גדולים אנשי השם המה, וצריכים ביאיר רב בהרבה מקומות כאשר יבוא בחבורינו הזה לבאר דבריהם באר היטיב במקומות שצריכין ביאור, וגם לפני מרן דכולי תלמודא המאיר לארץ ולדרים מהרש"א ז"ל הי' התוספת האלה, שהביאן בדבריו המסולאים מפז פעמיים ושלש, וממרוצת דבריו ולשונו הזהב נראה שאף גם הוא ז"ל חשבם כאלו המה שפה אחת ודברים אחדים עם שארי התוס' שעל כל סדר הש"ס.
ואחריהם דברי ספר תוספת הרא"ש שניים יסעו, נדפס פה פראג שנת תפ"ה, חכו ממתקים ודבריו כולם מחמדים והמפורסמות אין צריכין לראי'. אמנם גם המה צריכין ביאור רב ורחב מאוד לרב הקיצור לשון שבהם כדרך הראשונים. אף כי צריכים תיקון רב להיותם משובשי' הרבה בדפוס שלא היתה אז עדן השגחת ההגה"ה כמו בזמנינו עכשיו.
והשלישי הוא חיבור מעלת הגאון בעל באר שבע ז"ל (שהי' תלמיד להגאון מהר"ל מפראג. ולהגאון מהר"ם יפה בעל הלבושים), והאמת שהוא הפליא לעשות מאוד מכל אשר היו לפניו ולאחריו, כי לא הניח דבר קטן וגדול אשר לא התעורר עליו, לפתוח עיני המעיין, והיטיב את אשר קרא לחיבורו בזה בשם תוספת, כי דרך ממש בדרכי התוס' ז"ל, כי מלבד שמפרש כל הדבר הקשה במקומו, גם מדרכי הבקיאות לא זזה ידו למישקל ולמיטרח ממקום למקום כאשר עשו רבותינו בעלי התוספת ז"ל. אכן על פי הרוב הניח הדברים המוקשיים בצריך עיון ותימה, וכמעט אין כל דף ודף בחיבורו אשר לא מצאו בו שנים ושלשה צריכי עיון ויותר, ואם כי אפריון נמטי לי' שעשה לנו אזנים לתורה. ופתח ומבוא בהלכה, שיהי' הכל גלוי לפנינו, עכ"פ עדן לא הושיע זרועו אותנו מכל, ואיך שיהי' השתעשעתי בדבריו הנחמדים עד מקום שידי מגעת ליישב את כל דבר הקשה אשר הצריך עיון, וחלקי אמרה נפשי. ומי שדעתו רחבה יותר מדעתינו, ליישב עוד באופן יותר מועיל -- הלא הרשות נתונה, ואנכי הרואה שראיתי להמציא לו פתח להיות הדבר ערוך לפניו הדק היטיב, ולהראותו הדרך הנכון אשר ידרוך בו שיהי' עיניו פקוחות בכל.
והרביעי בקודש הוא אבי המפרשים האחרונים, אבי התורה והתעודה רבינו הגדול מהרש"א ז"ל. אשר בחמלת ידו הגדולה והנטויה היטיב אתנו לפרש גם המסכת הזאת. אמנם קיצר מאוד כדרכו תמיד והניח רבות אשר אולי לעוצם השגתו ורב בינתו הי' הדבר פשוט בעיניו אבל אנחנו קצרה דעתינו והשגתינו, וצריכין אנו לבוא אחריו עוד. גם נראה שלא למד מסכת הזאת בלימוד התלמידים בישיבה כשארי המסכתות. כי יש לדקדק אחריו הרבה מאוד כאשר יבואו הדברים ערוכים בחיבורינו הזה במקומות הצריכין לזה, להעמיק אחרי דבריו הקדושים והטהורים והיקרים מפז ומפנינים.
חמישית עלה והצליח וגם עשה פרי, הרב הגאון המפורסם בעל ספר פרי תואר, בספרו חפץ ה', ואם כי גם הוא הפליא לעשות מאוד, אמנם כן רובי דבריו רק על דברי הרמב"ם המה בנויים והאריך הרבה מאוד עד שטורח גדול הוא להמעיין הישר לעמוד על כל דבריו, והי' לי יגיעה ועבודה רבה בהשקדתי על חיבורו הזה, ללקוט ממנו לפרקים פרפרת אחת הנוגעת אל הפשט האמיתי ולהביאו תוך דברי, או ללקוט איזה קושות מתוך דבריו ז"ל הצריכין ישוב, ועיקר חיבורו כולל רק שני פרקים הראשונים מהמסכת הזאת, ובפרק השלישי קיצר כדרך המחברים בסוף חיבורם.
ששית הגיע אחריו הרב בעל ספר מגן גבורים, לא נטה מדרך חפץ ה', אשר לא חפץ בהצדקו, והשיג עליו בכל דיבור ודיבור עד שכמעט לא הניח לו דבר וחצי דבר. ומרוב תשוקתו להשיג על זולתו שקדמו, האריך והרחיב הדיבור. לא זו בלבד בדברי עצמו אשר חידש, כי אם בכל ענין וענין העתיק והביא דברי הספר חפץ ה', והשיג על כל קוץ ותילה. עד כי ילאה עין הקורא הרוצה לעיין ולקרות הדברים ככתבן כי רבות המה מאוד. וגם בדבריו הי' לי יגיעה רבה ויתירה להביט אליו ואל מראהו עד היכן הגיע במגינו לעזרת השם בגבורים, וכל המפרשים אלה הנזכרים (זולת המהרש"א ז"ל) לא ראו דברי תוס' הנזכרים ודברי תוספת הרא"ש ז"ל. אף למהרש"א לא הי' למראה עיניו יען לא יצאו עדן מתחת מכבש הדפוס בימיו.
ובשביעית אך יצא יצא הגאון המפורסם בעל ברכי יוסף בספרו שער יוסף למסכת הזאת, ובכל יגיעתי שכתבתי לכל המקומו' אשר בהם מוכרי ספרים המפורסמים, לא הגעתי למחוז חפצי, להגיע הספר הנכבד הלה, וראיתי רק בספרו ברכי יוסף רמז עליו במקומות שונות. גם בספר שיח יצחק למס' יומא ראיתי שהביא דברי בעל הספר הלזה במקומות רבות, וכפי הנראה מן הספר שיח יצחק ברמזו על דפי הספר שער יוסף, (וכמדומה ראיתי בו פעם אחת שציין עליו דף ק"פ) האריך המחבר הזה יותר מכולם. ומה מאוד נצטערתי שלא הי' אתי הספר המפואר הזה בעשותי את חיבורי הזה. כי מי יודע אם לא כוונתי אליו לפעמים, או שימצא לי און או סתירה מבוררת מדבריו לדברי או איפכא, ובלי נדר אם מצאתיו דאתי לידי אחזור ואשנה מסכת הזאת פעם שנית לעשות מהדורא בתרא לחיבורי הזה, ואף אם כולי האי ואולי ביני וביני יהי' חיבורנו הזה כבר יצא לאור עולם, להיות דעתי לתת לו משפט הקדימה לכל יתר שאר חיבורי. מטעמים האמורים שראיתי בו צורך יותר להפיצו ביעקב ולחלקו בישראל למען יהי' מבוא הדרך להמסכת הזאת לעלות לה במסילה אולי יזכני ה' ברחמיו ובחסדיו, להוציא גם חיבורי הנשארים כולן או מקצתן, ויחובר אליהן אז החלק מהדורא בתרא לחיבורינו הזה, וכעת אמרתי די בזה לעורר לב המעיין הישר כי שמתי בו דברים שיהי' שוין לכל אנפין הן לאת אשר יאהב דרכי הפלפול והסברא, אף כי להמבקשים תפקידם רק במה שנוגע אל הפשט בגמרא פרש"י ותוס'. ומעתה הנה נא לפנינו המפרשים מטיבי לכת שקדמוני והתחילו לבאר המסכת הזאת.
ואחרי כל אלה עכ"פ התועליות מחיבורי הזה שתהי' מסכת הוריות גם היא קלה וכלולה ללמוד, ככל שארי מסכתות אשר הרימו ידם לפרשם מהרש"ל, ומהרש"א, ומהר"ם ז"ל ושאר גדולי המפרשים, כי לא הנחתי דבר אשר לא הרימותי ידי בו לפרשו כיד ה' הטובה עלי. אם מאת אשר המה ילידי שכלי הדל. ואם שלפעמים העתקתי דברי המפרשים הנזכרים בקצרה, לאשר כבר מלתי אמורה שספריהם המה יוקר הנמצאים, אף כי נשאתי ונתתי בדבריהם, ולדעתי יהי' החיבור הזה שוה לכל נפש, כי גם דרכי הפלפול בכל סוגיא וסוגיא מינה ובה, וגם בדרכי הבקיאות לא מנעתי, ובריש כל שמעתא, דרך הפשט הצעתי, ומעתה גם זאת המסכת, לא ירחיקוה לומדי הש"ס על הסדר, לאמר מי יעלה לנו בהר ה' הוריות האמורה, כי אם בואי קלה יאמרו לה לשגות גם באהבתה כמו בכל שארי המסכתות אשר מסילתם סלולה.
גם על דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפירושו למכילתן ובחיבורו הגדול בהל' שגגות שמתי עיני ולבי, להציץ על דברי קדשו, ללבנם ולבררם כמה דאיפשר, להיות על פי הרוב תתברר לנו ההלכה ופירושה בכל סוגיא מדבריו הקדושים והטהורים, ולא הנחתי כמעט מקום פנוי מכל המקומות בדבריו הצריכין ישוב וביאור מספיק, וברוב הדברים מקום הניחו לי המפרשים הנזכרים לבארו על דרך האמיתי של תורה, כי רבות המה המבוכות בדבריו ומעט המקומות אשר ראיתי לו שמספיקין דברי נושאי כליו או דברי המפרשים הנ"ל רמזתי עליהן, והעתקתי לשונם לעת הצורך בקצרה, שיהיה ערוך לפני המעיין הישר, ואז בראותי כי הספיקו בדבריהם, לא הנפתי ידי עוד לבוא אחריהם לאין צורך.
ואף גם בזה פקחתי עיני בכל הלכה לעמוד גם על דברי הירושלמי ממסכת הזאת, להיות גם ממנו יצאו לנו תועליות הרבה מאוד בביאור הסוגיות בתלמוד בבלי דידן, ולא לחנם הדפיסו הקדמונים הירושלמי מגמרא הזאת אצל ספרי הש"ס שלנו בסופה (מה שלא עשו כן בכל יתר המסכתות זולתי במסכת שקלים, ולבי אומר לי ברור שאין זה כי אם) למען יגיד עליו ריעו, והיו לאחדים לקרב אשה אל אחותה. וכל זה היה לי לטורח ועמל ויגיעה ועבודה רבה, למען תשלם המלאכה בשלימותה, ולא תחסר כל בה לעיני המעיין, אשר יהיה חפצו להביט בחיבורינו הזה.
ואני טרם אכלה לדבר בזה, עוד רגע אדבר לחלות את פני כל המעיין הקורא הנעים, שאל יחשדני חלילה ברמות רוחא, הן בעיקר עשיית חיבורי הזה, והן באם לפעמים אבוא להשיב באיזה מקומן על גדולי המפרשים הנזכרים, אומר שלא ישרו דבריהם בעיני, כי קמי שמיא גליא, שיודע אני מיעוט ערכי, שלא הגעתי עדיין לערך הזה לדבר וגבוהות על זולתי, אשר דרך כלליל לא נכון משום מחבר, ואף אם רב גוברי' ונפיש חיליה לאורייתא, ומכל שכן לפרעוש כמוני היום, ואולם עיקר מגמתי לברר האמת האהוב מכל, ולזאת לא אשא פני גבר, כי אין משוא פנים בתורה והרשות נתונה, ואם שגיתי אתי תלין משוגתי, רק את זה אבקש מהמעיין בדברי, שאל ישליכם מהר אחרי גיוו, אם בתחלת העיון לא ימצאו חן בעיניו, כי פן ואולי אחרי שומו הדברים בכור הבחינה היטיב ימצא בהם כל מבוקשו ואיך שיהיה יראה הרואה כי עמלתי ויגעתי רק לשם שמים לבאר את הצריך לעניינינו, כי אלו להראות חזותי אתיתי, כמה וכמה פרפראות נאות הייתי יכול להכניס תוך חיבורי הזה מענין לענין משאר חיבוריי הנזכרים, אף כי מתוך הליקוטים הכתובים אתי באמתחתי חדושים על רוב הש"ס, אבל מנעתי בזה האריכות, ולא הבאתי הנה כי אם את אשר היה מההכרח אל ביאור הגמרא פרש"י ותוס' והרא"ש ויתר המפרשים הנזכרים, באתרא דצריכין אנו לדבריהם לבוא להאמת המכוון בהלכה, ובחיבור הרמב"ם וברש"י ותוס'. והשאר הנחתי. וזה לך האות, כי נתתי משפט הקדימה לחיבורי הזה מכל שאר חיבורי אשר ידעתי נאמנה שהיו מוצאים יותר מעיינים עליהם, כי לאו כל אדם יחפוץ להשתקע ולייגע עצמו במסכת הזאת, ועם כל זה הקדמתיו, להיות כוונתי רצויה שיהיו תחילת מעשי עשויין להועיל באופן כזה, אשר לדעתי עדיין לא קדמוני בו אדם בביאור נכון כמוהו.
וקראתי לחיבורי הזה בשם הורה גבר, על כי אני הגבר הריתי הדברים מילידי שכלי הדל, והמה אחד הבנים אשר חנן אלהים אותי, אף כי שם הענין והמסכת רמוז בו. ומה גם באשר שרוב עסקי במסכת הזאת הי' בלילה בעת ישכבו ההמון על ערסותם, ואני פנוי אז מרוב טרדות, ועסקי ביתר דברי הלכות המוטלים עלי יום יום, על כן קבעתי לו השם הזה.
ולמען לא יפלא בעיני הרואים את אשר לא לקחתי הסכמה מגדולי זמנינו, אמרתי לפרש שיחתי, יען תועליות ההסכמה המה של שלשה סוגים:
- הסוג האחד להגדיל שם המחבר ולפארו בשבחים ותהלות, ורב עלילות למען יודע שמו בקרב כל הארץ, מקום אשר דבר הספר ודתו יגיע שמה.
- והסוג השני להגדיל שבח החיבור ותועליותיו ואיכותיו ומהותיו למען יהי' הקונים פרסי ידייהו וליקפץ עלי' זבינא,
- והסוג השלישי לשום חק וגבול על המדפיסים משך זמה מה שלא להשיג גבול המחבר להדפיסו שנית.
והנה לשלש אלה לא ראיתי הכרח וחיוב ליקח הסכמה. כי לסבה הראשונה אשר היא לגדולת שבחי המחבר לא חפצתי באלה, כי לא איש תהלות אנכי, ולמה זה אבקש גדולות לי, ומה יועילו לי. ואדרבה אני בורח מן הכבוד וזה כששה ירחים אשר גבורי וקציני עם קהל עדת ישורון ק"ק ברעזנין והגליל פראכין קראוני בקריאה של חבה יתירה נודעת להם ממני, להיות להם לרב ומורה, ולא רציתי להטות שכמי ולסבול עול ההוראה.
ולסבה השנית בגדולת שבח החיבור לא ידעתי תועלת כלל, כי המעיין הישר אשר בינת אדם לו -- מאליו יבין ויראה אם לרחק ואם לקרב הדברים, ומה יועילנו תפארת שירי המסכימים, אם לא יאירו לו הדברים בעצמותם ותוארם, ואת אשר יבקש שטנה להיות מהקנאים הפוגעים במחנה, אף אחרי כל התהלות והתשבחות אשר יראה, עוד כביר ימצא דופי, תחת תהלת יופי.
ולסבה השלישית למען לא ישיגו גבולי בהדפסה שנית -- כבר קדמני הגאון כרתי ופלתי בהקדמתו בשיחה נאה באמרו: "כי בלאו הכי כל זמן שספרי אינו נמכר ונתמלא חסרוני בהוצאות הדפוס, מי ידפיסו כתבניתו ויפזר הונו על מגן, ספק אתי, ספק לא אתי, ואחרי הנמכר גדולה תהיה להם אשר מורשים להדפיסו שנית, ומחזיקנא טובתם במודים דרבנן, ואם כן מה תועלת יש בהסכמה רחוק משכר וקרוב להפסד כו', עכ"ל הזהב.
ולפיכך לא ראיתי להדפיס רק מליצת והסכמת מ"ו הגאון בעל אור חדש זצ"ל הכ"מ, אשר זה כמה שנים שלח לי הסכמה מפוארה, על שאר חיבורי הנזכרים (ואזכירם עוד להלן), ואלו לא נטרפה לו השעה בעו"ה טרם גמר חיבורי הזה, אף עליו היה בא על החתום כאשר הביטחני הן בעודנו בחיים עמנו, והבדלו החיים הסכמת מורי ורבי הרב המאה"ג סיני ועוקר הרים נ"י ע"ה פ"ה מוהר"ר ליב פישלס נ"י, אשר תהי' לי לעדות נאמנה שנטלתי רשות מאתו, וכן הסכמת הרב כמאה"ג נ"י ע"ה פ"ה, ראש בי דינא רבא דקהילתינו מוהר"א פלעקלס נ"י.
ומעתה כפי פרושות השמימה בתפלה קצרה, אנא ה' מסכת הוריות הזאת אשר עמלתי ויגעתי בה למען קדושת שמך הגדול הגבור והנורא, תמליצי יושר בעדי לפניך, לנחמני מעצבוני וממעשי ידי, שימצא חבורי הזה חן וחסד בעיני כל רואיו, ואתה בטובך וחסדך הגדול תעורר רחמיך לאיש מבקשיך, ותזכהו לישב באהלי תורה, להיות חלקו וגורלו מחובשי בית המדרש, ותשים גבולו בחבירים ותלמידים הגונים המקשיבים לקולו, למען ינוח לו, להוציא לאור יומם מחשבתו, להפיץ מעיונותיו חוצה, המה החבורים אשר המה בכתובים אתו -- עמק סוכת, טהרת חולין, פתחי נדה, ואחריהם שלשה החלקים, שדה צופים שהם מפתחות על כל סדר הש"ס לרבותינו הקדמונים, בעלי התוספת והרא"ש, ונושאי כלי הרי"ף הר"ן, והנימוקי יוסף, ורבינו יהונתן, ותלמידי רבינו יונה, ולדברי רבינו שמשון מקינין על סדר זרעים וטהרות, והמה יהי' לי לזכרון, למען יהי' שארית בארץ להולך בלא בנים, נכאה לבב, נלאה ונבזה וחדל אישים, קטינא דארעא וזעירא דמן חבריא. בצלאל רנשבורג.