ההיסטוריונים של יוון ורומא (שור)/כתבי הירודוטוס/כרך א/עמוד 11

בחבורון ראשית, שעלילות בני האדם, היוונים והברברים כאחד, לא ישכחו בדורות הבאימן שנית, בגלל איזו סבה נלחמו ביניהם היוונים והפרסים, אירופה ואסיה או, המערב והמזרח. מטרתו איפוא להעמיד בחבורו מצבת זכרון למעשיהם וגבורותיהם, לאהבתם ושנאתם וקנאתם של אוהב ואויב יחד

עוד לפני שהוא בא לנושא ספרו, מתאר הוא תחלה את עלית הפרסים על ידי כורש ומקדים את הפרקים על ארץ לודיה וקרויסוס. וכאשר הוא בא לספר את כבוש מצרים על ידי מלך פרס, משתמש הוא בהזדמנות זו ומתאר את ארץ מצרים וקורותיה. מסע דריוש לסקיתיה מאפשר לו לשלב בתוך ספורו את טבע ארץ הסקיתים ותולדותיהם. רק כאשר בא בספריו האחרונים לנושא העיקרי של חבורו, לספר'על מלחמת היוונים והפרסים, מפסיק הוא פחות את הרצאת דבריו בענינים אחרים, משלב פרק כאן ופרק כאן, כמו שהוא בעצמו אומר שדרכו להכניס - προσδήχας - הוספות, אם רק יש שיכות כל שהיא בין הרצאת דבריו והמסופר. בסוף מתאחדים עיקר הנושא וההוספות והשטיות מן הענין להרצאה משוכללת על דבר הקרבות על יד מרתון, תרמופילי וסלמיס. הדרך מתפתלת אך לא מעיפת וככה מגשים הירודוטוס את המטרה ששם לפניו בראש ספרו. ולכן נאמר עליו שהוא הראשון אשר עלה בידו ליצור את הספור הארוך והמשוכלל על ידי צרפו תמונות תמונות לציור שלם, לתמונת משכית רבת צבעים, מבלי שהמלאכותיות שבדבר תבליט לעין. ואם יש אי-אילו מגרעות בסדור חבורו, עלינו לזכור כי הוא הראשון לא רק בין היסטוריוני ון ~ כי אם גם הראשון בין סופרי יון אשר כתב ספר גדול בפרוזה.

הירודוטוס הבין גם לחבב את הספר ולקרבו אל נשמת הקורא אשר בכל דור ודור על ידי כך שלא הסתפק בתאור יבש של פרטים, אלא הכניס בתוכם גם מאישיותו והוא מאציל על חבורו מרוחו האנושית הגדולה, אף כי הוא משתדל לתאר את הדברים כאילו אינו נוגע באופן ישר אליהם

אשרי " היוצר אשר חייו נבלעו בתוך יצירתו"

הרגש הדתי שהיה קשרש עמוק בנפש הירודוטוס הביאו להאמין כי עילת כל העילות לגורל הפרט והעמים לא הבחירה והרצון האנושי, אלא כחות עליונים המושלים בכל, האלים, אשר אינם נותנים לבן-אדם אג לעם שלם להתנשא יותר מדי. האלים אוהבים להשחית " כל מתנוסס ." לתפארה חוקה עליונה שוררת בחיי האדם, לא חזקת המוסר של אלהי הצדק והמשפט אשר הטיפוה נביאי ישראל. הכח המניע בהיסטוריה הישראלית היא הבחירה האלהית, הכח המניע בהיסטוריה לפי דעת הירודוטוס היא קנאת האלים. ולכן קרויסוס ופוליקרטס ואחרים נאבדים לא מפני שלא משלו בצדק ומשפט, להפך, הם מלכיס ישרים וטובים לפי מושגי הזמן ההוא, אך האלהות אינה יכולה לראות