הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/רה

ובספר רבי' ברוך פסק דשלשה דינים יש בדם בצים אם נמצא הדם חוץ לקשר ואינו על הקשר כלל זורק את הדם ואוכל את השאר בין בחלבון בין בחלמון ואם נמצא על הקשר ונתפשט חוץ לקשר אז כל הביצ' אסור בין בחלבון בין בחלמון ואם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר בזה יש חלוק בין חלבון לחלמון דבחלמון אפי' כל הביצה כולה אסורה ובחלבון זורק את הדם ואוכל את השאר וכן נהגו העולם

רק שיהיה בו ס' בין הכל ועוד דאיסור הבלוע בחתיכה אינו הולך מחתיכה לחתיכה כ"א על ידי רוטב ע"כ אותה לבדה שמחובר בה הלב אסור אם אין בו ס' והשאר מותרו' וכן לענין כבד. עכ"ל.

ומסקנא כפי' רב אלפס שפי' שנהגו בכל ארץ ישראל שלא לבשל כבד עם הבשר על ידי שום מליח' כי אם על ידי צליה ואפילו לבדו נמי איכא חששא משום הקדרה עצמה שנאסרת ואפילו משום כבד עצמה איכא למאן דאמר שלוקה נאסרת ואין אנו בקיאי' מהו בישול ומהו שלוק' הלכך אין לבשל כבד כלל אפילו לבדו כ"א אחר צלייה גמור' והבא לצלותו צריך לקורעו שתי וערב. ונהגו העולם לתחוב בו קוץ או קיסם בלא קריעה ומיהו הצולאו כדי לבשלו אחר כך בקדרה נכון לקרעו שתי וערב כדפרישית עכ"ל.

ודין זה נוהג אפי' נמצא הכבד בתוך התרנגולת בין במליח בין בצלי.

וה"מ כשבא לשום תחתיה כלי אבל בשאינו משים כלי תחתיה מותר לצלותה במליחה כל דהו ומיהו כשצולים יונים וכיוצא מהם שרגילים לטגנן במחבת אחר כך אומר בשם הר"ם שצריך למולחם ולשהו' כדי מליחה כמו לקדירה לפי שרגילות לטגנם במחבת קודם גמר צלייתם:

פי' אפילו תבשיל של בשר מפני הדם הבלוע בה. תימא ה"ד אי בכלי שאינו מנוקב: אפילו הבשר שמלח בה אסור ואי בכלי מנוקב אמאי אסור לאכול רותח הא קאמרינן דמא משריק שריק אפי' מבשר לבשר ויש לומר לעולם בכלי מנוקב ובקער' של חרס דחרס בלע טפי ולא שייך משרק שריק וגרע טפי מגבי בשר ותדע דהא צונן בצונן לא בלע וגבי כלי אמרינן בפסחי' חזינן להו דמדייתי ובלעי ואסירי פי' דבלעי אפי' מצונן עכ"ל:

ובשר שנישורה במים יום שלם השיב הר"ם ז"ל אם היה מלוכלך בדם בחוץ ושרה יום שלם נראה שאסור ואע"ג דצונן לא בלע יום שלם חשיג כמו כבוש שהוא במבושל לענין בליעה שאין המלח מפליטו עכ"ל:

ומיהו מליחה מועטת דלצלי לא הוי כרותח הבשר עצמו ומיהו הציר הנוטף ממנה הוי כרותח משום דאותו ציר מיהא אינו נאכל מחמת מלחו כדפי' בספר ר' ברוך.

צ"ע למה צריך לומר בפנים משום דכבר תשש כוחו של מלח וכמדומה שאינו בתוספות שאנ"ץ ע"כ מ"ה נ"ע. ורי"בא אומר דאין על אותו ציר דין דם מליח דכמוהל בעלמא הוא דכבר פלט כל הדם כיון ששהתה שיעור מליחה בכלי מנוקב:

?[הגה"ה פירוש דאם תתאה חם ועילאה צונן אסו' אפילו אם תתאה שהוא חם הוא ההיתר ועילאה הצונן הוא האיסור מתסר כל ההיתר משום דתתאה גבר להפליט את העליון שהוא האיסור ולהבליעו בהיתר התחתון אבל אם תתאה צונן ועילאה חם מותר רק כדי קליפה אפילו אם תתאה היתר והעליון שהוא חם האיסור דתתאה שהוא צונן גבר. ונמצא שיש חילוק בין מחמת האור למחמת המליחה כדפרי'. דגבי מחמת האור הדבר תלוי בתתאה ולא באיסור, וגבי מליחה תלוי באיסור ולא בעילאה. ויש לתמוה דכיון דמליח כרותח אם כן היה לנו להשוות מליחה לחם מחמת האו', וי"ל נקוט האי כללא בידך דלעולם אין האיסור נפלט ונבלע בהיתר אלא א"כ יש בו כח באיס' עצמו או מחמת מליחה או מחמת חמימות האור אך בזה יש חילוק בין מחמת האור למחמת מליח' דמחמ' האור אותו שהו' גבר מרתיח חבירו או מצנן חבירו. כי כן הוא דרך תולדות האור. אבל מחמת מליחה אין כח באותו שהוא תפל לבטל כח המליחה. וכן אין כח במליח לעשות התפל מליח כי כן הוא דרך המלח דאינו יכול להתבטל כי אם על ידי הדחה וכן המליח אין שם מליח עליו להיות כרותח עד שימלחנו משני צדדים שהו' דין מליחה לקדרה ואז הוא דוקא חשוב כרותח כדפי' בתוס' והשתא ניחא כולא מילתא דגבי מחמת האור אזלינן בתר תתאה אפילו תתאה היתר משום דתתא' גבר אם כן התתאה מרתיח ומחמם את העליון והוה ליה חם לתוך חם דאוסר את הכל אבל אי תתאה צונן ועילאה חם אפילו אם עילאה חם הוא האיסור, מכל מקום מותר ההיתר רק כדי קליפה. משום דתתאה שהוא צונן גבר ומצנן את העליון שהוא האיסור ומבטלו מחמימתו. והוה ליה איסור צונן ולכך אין האיסור יכול לבלע בהיתר מיהו כדי קליפה מיהא אסור משום דאדמוקר ליה בלע כדי קליפה ולכך לענין חום מחמת האור אזלינן בתר תתאה דגבר לא שנא היתר ולא שנא איסור: אבל לענין מליחה שאין זה מבטל את זה כדפרי': הלכך לא אזלינן כלל בתר תתאה: אלא בתר האיסור: ואם האיסור מליח אוסר את ההיתר לא שנא עילאה ולא שנא תתאה: אבל אם האיסור תפל: אף כי הטהור מליח וגם הוא תתאה מכל מקום מותר ההיתר. כיון שהטמא תפל. והטהור תתאה שהוא מלוח אינו יכול לעשותו מליח כדפרי'. ולכך טמא תפל וטהור מליח מותר. ובפרק דם חטאת אמרינן חתיכה בחתיכה רקיק ברקיק יקלוף את מקומו תימא מאי שנא מחם לתוך חם דמיתסר כולו ושמא יש לומר התם גבי חם וכו' מיירי דזה על גבי זה. והתם גבי מליח ותפל מיירי בזה בצד זה. עכ"ל:]

ומיהו גם בלא שמנונית יש לאסור הכל כדמשמע גבי הא דקאמר תתאה גבר כשהוא חם משמע דאסור הכל קאמר דומיא דחם לתוך חם עכ"ל:

[הגה"ה ב פ' כיצד צולין תנן נטף מרוטב של פסח על החרס וחזר אליו יטול מקומו. ומוקי לה התם בחרס רותחת דהוי אותו רוטב צלי מחמת דבר אחר ורחמנ' אמר דוקא צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר. ומקשי בשיטה מה נפשך. אי רוטב לא מפעפע אם כן תסגי בקליפ' כמו גבי גיד הנשה למ"ד יש בגידין בנו"ט. ואי רוטב מפעפע א"כ אי איכא ששים מן הרוטב לישתרי כוליה אפי' אותו מקום. ואי ליכא ששים א"כ ליתסר כוליה מידי דהוה אגדי שצלאו בחלבו ומתרצינן בשיטה רוטב נפיש פעפועיה טפי מגיד ובציר מחלב. ולפי זה פי' בפנים גבי תתאה גבר דסגי בנטילת מקום אם אין בו שומן. ומיהו אין להקל בזה, דהא זימנין דאית ביה שומן ולאו אדעתיה. ועוד אפי' בלא שומן יש ליתן טעם לאסור כוליה, ולא דמי לההיא דיטול מקומו דרוטב, דהתם הרוטב אינו נופל על כולו כי אם בחד מקום דהא טיפה בעלמא הוא דנפל כדמשמע נטף מרוטבו ולהכי סגי בנטילת מקומו אבל גבי תתאה גבר דחתיכה דאיסור נוגעת כולה בכל החתיכה דהיתר הלכך מפעפעת בכולה ולכך לא סגי בנטילת מקום, וגבי נטף מרוטבו נמי אם היה ברוטב כל כך שנפל על כל הפסח מיתסר כוליה, ומיהו חלב ודאי מפעפע טפי דהא מיתסר למיכל אפי' מריש אזיניה אע"פ שאין שם החלב כלל, ולפי זה ההיא דתתאה גבר צריך לומר שהחתיכות רחבות זו כזו דאז ההיא דאיסור נוגעת כולה בההיא דהתירא, אבל אם היתה של איסור קטנה, אע"ג דליכא בהתירא ששים מ"מ הוה סגי בנטילת מקום אם אין בה שומן בודאי, ומיהו הא פרישית דזימנין דאית ביה שומן ולאו אדעתיה, ועי"ל דגבי רוטב אנו מסופקים אם מפעפע בכל החתיכה כמו חלב או אינו מפעפע כ"א כנגד אותו מקום בעומק ומיירי לעולם ההיא דיטול מקומו דאיכא ששים. ומ"מ מתסר אותו מקום משום דשמא אינו מפעפע כי אם באותו מקום. ולפי זה גבי תתאה גבר מתסר ההיא דהיתרא כולה אפי' כשהחתיכ' דאיסור קטנ' אפי' ודאי אין בה שום שומן כיון דליכא ששים ומיהו קצת קשה דא"כ בההיא דיטול מקומו לפלוג בין איכא ס' לליכא ששים ^{(הג' א)} דהיכא דליכא ששים לא סגי ביטול מקומו דשמא מפעפע בכוליה, מיהו איכא למימר דמסתמא יש בו ששים מההיא טיפה דרוטב, אך מ"מ דוחק הוא לומר דמספקא לן גבי רוטב כדפרישי' כיון דלא מפרש לתלמודא, לכך נראה כדפרישית מעיקרא דיש חילוק גבי רוטב היכא דליכ' שומן בין מקצתו לכולו כדפרשינן: עכ"ל]

וכעין זה פירש בתוספות דהשופך דם צלול בעין על גבי בשר והוא רותח אפי' דרך צלייתו שהוא אסור אם אין בו ששי' ולא משתרי לא משום דם משריק שריק ולא משום כבולעו כך פולטו דלא אמרינן כך אלא דוקא גבי דם פליטה: עכ"ל

ויש שרוצים להתיר מכאן בשר רותח שחרכו בסכין חולבת אפילו בן יומו ע"י קליפה דהא איכא לישנא דאמר בית השחיטה רותח ואפילו הכי קאמר רב דסגי בקליפה וכ"כ בספר רבינו ברוך ומיהו אין הנדון דומה לראיה דהא דסגי בקליפ' גבי בית השחיט' אפי' למ"ד בית השחיטה רותח מ"מ אין כל הבהמה רותחת כי אם בית השחיט' דוקא שזהו הקליפ' הסמוכ' למקום בית חיתוך השחיטה דהיא דבר מועט אבל גבי חתיכת בשר שהיא רותחת כולה כשחתכה בסכין חולבת בן יומו מתפשט בכולה ואסור' כולה אם אין בה ס' מן הסכין ואפילו לא תחב בה כ"א מעט מן הסכין צריך ס' מכולו דמתכת חם מקצתו חם כולו ולא דמי לכף חולבת שתחב מקצתה בקדרה של בשר דלא בעי ס' כ"א מאותו קצת שתחבו בקדרה דהתם הכף של עץ הוא וחם מקצתו אינו חם כולו אבל ודאי אם היתה הכף של מתכ' אפילו לא תחבו כ"א מקצתה בעי ס' מכולה משום דמתכת חם מקצתו חם כולו: וכן נראה הלכה למעש' לאסו' אווז רותח או בשר רותח שחתכו בסכין חולבת בן יומו שכל החתיכה אסורה אם אין ששים מן הסכין וכן הורה הרי"ב"ר מנוח.

ומיהו בספר רבינו ברוך פי' דאפי' שאינן בני יומן בעי קליפה גבי שוחט משום שמנונית הנדבק בדופני הסכין. עכ"ל.

וצ"ע דהא דקאמ' לכי חיימא אלישנ' דבית השחיט' רותח קאמר. ומיהו בלא שום ראיה אמת הוא שהוי רותח קצת, עכ"ל.