הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/קפד

או שטוה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם או שהיתה תובעת את התשמיש מבעלה בקול רם או ששכנותיה שומעין אותה מדברת על עסקי תשמיש או שהיתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה (ש"ע קטו וי"א אפילו בפני עצמו וה"ה המקללת בעלה בפניו)

שתהא אגידה ביה כלל לאחר נתינ' הגט כגון אם אמר הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתה יין ושלא תלכי לבית אביך לעולם ואינה מגורשת. אמנם אם אגידה ביה עד זמן פלוני אגידה ביה עד הזמן ולאחר הזמן מגורשת:

ואפי' לר"א דבעי כתיבה לשמה מדאוריית' וכוותי' קיימא לן. כדאיתא בפרק כל הגע גבי הכל כשרי' לכתוב דמסיק עליה רב הונא והו' שגדול עומד ע"ג זהו לפי שיעת רש"י ורבי' ברוך דמפרשי לה כרבי אליעזר מיהו בתוספות פי' פירו' אחר דההיא סוגיא דרב הונא דמכשר חש"ו בגדו' עומד על גביו זהו דוקא כרבי מאיר דקס"ד מעיקרא דאף על גב דרבי מאיר לא בעי כתיבה לשמה ה"מ מדאוריית' אבל מדרבנן בעי ולהכי פריך מעיקרא והא לאו בני דיעה נינהו ועל זה מסיק רב הונ' והוא שגדול עומד על גביו ובהכי סגי לר' מאיר דלא בעי כתיבה לשמה כ"א מדרבנן ולבסוף מסיק רב נחמן באותה סוגיא דאפי' מדרבנן לא בעי ר"מ כתיבה לשמה ואפי' מצאו באשפה וכו' אבל לר' אליעזר דבעי כתיבה לשמה מדאורייתא ודאי הוא פסול לכתוב גט אפי' גדול עומד על גביו כדמשמע גבי ההיא דחליצת חרש דמשמע דלא חשיב חליצה לשמה אף ע"ג שהדיינים עומדים על גביו כי כן הקשו בתוס' פ"ק דחולין ואע"ג דדחינן ליה לומר דשאני כתיבת הגט שניכר יותר שהוא כותב לשמה מכל מקום אשינויי לא ניקום ונסמוך. ועוד בר מן דין ובר מן דין כיון דלר' אליעזר וכתב לה אכתיבת הגט קאי. א"כ צריך שיכתבנו הבעל או שלוחו בר דעה הראוי לשליחות. וחש"ו לאו בני שליחות ננהו. ועוד ראיה מלקמן פרק מי שאחזו דמצריך שישמעו קול הבעל שיאמר לסופר כתוב אף על גב דכתב הסופר לשמה אינו מועיל בלא ציווי הבעל ואפילו עשה שליח לסופר וכתב אליו כתב אינו מועיל כדמוכח התם. ואף על גב דגם זה דחק בתוספות לתרץ כדי לקיים פירוש ראשון. שינוייא דחיקא הוא למבין. וגם אין לסמוך אשינוייא להתיר ספק אשת איש: ע"ב לדידן דקיימא לן כר' אליעזר ^{(הג' א)} ח"שו פסולין לכתוב גט ואפי' גדול עומד על גביו. וכן נראה עיקר. ואף כי ברב אלפס הביא ההיא דעומד על גביו. גם הוא הביא ההיא דרב יהודה אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף. ועוד דרבי יוחנן דהלכה כמותו לגבי רב וכ"ש לגבי רב הונא כדפירש בתוספות בעלמא. ומסיק בההוא דחרש ש"ו כשרים לכתוב הגט. כאן הודיעך שאין כח כתיבה לשמה. ומני רבי מאיר היא דקסבר ר' יוחנן לא מתוקמא כלל כר' אליעזר ואפי' בעומד על גביו כדפריך לפי' שני מדקאמר כאן הודיעך שאין כתיבה לשמה. ע"כ.

כדפירש ר"ת מידי דהוה אבני מחוזא דניידי ופי' ר"ת דאנן נמי כיון דאין אנו קבועי' כ"כ דמינן לבני ממוזא ומיהו בגיטין פ' התקבל פירש בתוספות דיש ליזה' כשהבעל והאשה שניהם בעיר שיגרשנה הבעל בעצמו ולא על ידי השליח בין להולכה בין לקבלה משום דאי הוה עביד על ידי שליח הוה מהימן הבעל לומר לפקדון נתתיו ביד השליח כרב הונא פרק התקבל דפסק ר"ח כמותו ואף על גב דגבי בני מחוזא מכשיר פרק קמא על ידי שליח אף על גב דשניהם בעיר משום טעמא דניידי מכל מקום אנן לא ניידינן כל כך אף על גב דפירש ר"ת דהאידנא כולהו ניידי. אין לסמוך על זה להקל. דהא להחמיר קאמר: ואם תאמר כיון דאין לעשות שליח כששניהם בעיר א' אם כן מאי נ"מ במה שאמ' ר"ת להחמיר דהאידנא כולהו ניידי וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם והלא כששניהם בעיר אחת צריך שיגרשנה הבעל עצמו ולא על ידי שליח והבעל אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אפי' כשמביאו ממדינת הים וי"ל מ"מ נ"מ לפר"ת בשליח המביא גט באותה מדינה מעיר לעיר. דהא אמרינן באותה מדינה במדינת הים אין צריך לומר בנ"ונ. והשתא מטעם דר"ת דמחשיב אנן האידנא כולהו ניידי צ"ל בנו"נ אפילו באותה מדינה מעיר לעיר. ומיהו בתוספות כתב רבי אלחנן פירוש אחר בההוא דהתקבל דקאמר רב הונא דבעל מהימן לומר לפקדון נתתיו היינו דווקא גבי שליח לקבלה. אך כמה גמגומים כתב על זה. ועוד פירש רש"י ור"ת והר' פטר כולם שוים בדבר בפ"ק דההיא דרב הונא דבעל מהימן לומר לפקדון מיירי גם לשליח להולכה כדמוכח מקושיות הר' פטר ומתשובה שהשיב לר"ת. ועל כן יש ליזהר שלא לעשו' שים שליח כששניהם בעיר כדפירשתי וכן עיקר.

מיהו נהגו העולם שלא לגרשה בזריקה על ידי נתינ' גט בתוך ביתה או בתוך חצרה אפי' בתוך קלתה או לתוך מלבושיה אומר רבי' יחיאל דאין לעשות לפי שלפעמים שבגדיה שאולים ואולי הבעלי בתי' מקפידים בזה ואם כן לא הוי גיטא כיון דלאו להכי אושלינהו וטעם זה נמי שייך גבי ביתה או חצר' לכן נכון לתת הגט בידה ממש וידה תהיה פתוחה מתחילת הנתינה עד גמר הנתינה:

והעולם רגילים לכתוב דמתקרי בששם השני בלשון עברי וכששם השני בל' לעז כותבין המכונה, אדם שנשתנה שמו מחמת חולי אעפ"י שקורין אותו תמיד בשם הראשון מ"מ אותו שם שני דשינוי ^{(הג' ב)} הוא עיקר וכותבין אותו קודם.

כדי לכלול שם גיות בסתם. כי אין יכול להזכיר שם דגיו' בפי' אך בשאר גיטין דישראל ששני השמות דיהדות הם אין לכתוב בגיטין כלל וכל שום וחניכה שיש לי. אלא אנא פלוני דמתקרי פלוני כפי' ר"ת בגיטין:

דיש לחוש שמא ישנ' העי' ואמרי' שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה פסול. ואמרינן עוד פרק גט פשוט וליחו' דילמא אזיל למתא אחריתא ואתתז' בשמא וממטי לה גיטא לאתת' דהאיך. עכ"ל.

שאם יאמר מהיום ומת באותו היום אומר ר"ת לא ידענא מאי אדון ביה דשמא מעכשיו בשע' נתינה קאמר. או שמא דעתו מסוף היום קאמר ואי מסוף היום קאמר אם ימות באותו היום יפסל הגט. ומורי רבינו יחיאל היה רגיל להצריך בגט ש"מ לגרש לגמרי בלא שום תנאי כדי לאפוקי נפשיה מכל ספק וגמגום אך היה מזקיקם לקבנ עליהם חרם של תקנת הקהלות לישא אותה מיד כשיעמוד:

וגט ש"מ אין עושין כי אם משום חששת יבם.

ומיהו נהגו העולם להקפיד שינתן בו ביום לבד מגיטין שאד' שולח לאשתו ממקום אחר דהת' לא אפשר:

ומיהו בס' רבינו ברוך מכתב ידו נמצא דלענין שליח לקבלה צריך להושיב ב"ד ג' שיכירו חתימת העדי' החתומים בשטר קבלה וכן נראה דהא קיום שטרות בשלשה דאף על גב דבמתניתין דפרק התקבל לא מצריך כי אם ב' שיאמרו בפנינו קבל ה"מ כשהעדים הראשונים שאמרה בפניהם לשליח התקבל לי גיטי הם עומדים בשעת נתינת הגט לשליח אבל על ידי שטר צריך קיום ואין קיום שטרות בפחות מג' הלכך קודם שיקבל שליח לקבל' את הגט יושיבו ג' שיכירו החתימות וטוב שיהיו אנשים ידועים כי הם יעידו בכתב ידם על נתינת הגט והגירושין לשלוח למקום האשה היכן שתהיה להודיע ^{(הג' ג)} ומכאן נראה שאין לסמוך על שלוחין לקבל' שרגילין לעשות קיום החתימות מעיר לעיר לפי שאין רגילות להיות באותו קיום ג' בני אדם ידועים ונכרים במקום הנתינה שהכירו חתימות עידי השטר לקבלה שלשתן יחד כי כן צריך כדפרישי' וטוב לחזור אחר שליח שניכ' שהוא גדול על ידי בנים או על ידי זקן בין בשליח הולכ' בין בשליח קבלה דאם לא כן אפילו הוא מוחזק בשנים היה נראה דצריך לבודקו לכל הפחו' ע"י עד אחד מכ"ש דחליצה. ומיהו בעידי חתימה אין להקפיד בזה כיון שהם מוחזקים בשנים. ומשו' דקיימא לן עידי מסירה כרתי. ובשעת מסירה יש כמה עדים גדולים שהרי רגילין ליתן במנין.

מנין בלא וי"ו דלא לשתמע אונאה. אם יש סיפוק בארות בעיר יכתוב מי בארות. נהגו העם לכתוב אנא ולא הנני. לכי בחד יוד דלא לשתמע לי כי אנת אנחתי אבל בשאר ליכי אין לחוש. ומ"ה נ"ע אומר בשם רבותיו דיש לכתוב שני יודי"ן כמו הליכי את הילד שר"ל הא שליכי וכן נתווכח עם הר"ר משה ממר"צילי ועלתה בידו. אנתתי בלא יו"ד. וכדו וי"ו גדולה דלא לשתמע וכדי ליכי שני יוד"ן ואנש בלא יו"ד תרוכין וי"ו גדול' דלא לשתמע תריכין וקאי לנשי' דעלמא וכן שבוקין וכן פטורין. ונראה שאין יודי"ן בין שי"ן לבי"ת של שבוקין. וכן בין תי"ו לרי"ש של תרוכין. וכן בין פ"ה לטי"ת של פטורין ואם הי' יו"ד לא משתמע שביקין תריכין פטירין וכן יש להוכיח מההיא דמר דייק בין פיטרוה לפטרוה.