הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/צג

^{(הג' א)} ומתוך פ"ה משמע שגם בענין זה פשיט' דפסול וכן נרא' למשי"ח:

כגון מפני הזבובים.

^{(הג' ב)} אבל תנאי אחר לא מהני וא"כ נראה שאותם תנאים שאומרים אני מתנה לאכול מן הפירות אם יפלו אינו מועיל כלו' ^{(הג' ג)} ודוקא לכשיפלו אבל ליקח בעוד' בסוכ' לא מהני שום תנאה משום בזויי מצו' כדאית' בתוספת ^{(הג' ד)} ואע"ג דאיכא דדחי לה ^{(הג' ה)} מ"מ נכון להחמיר. ולפעמים שייך ביה נמי טעמא דמוקצ' ותרתי טעמי ביזויי ומוקצ' צריכי דאי לאו טעמא דמוקצ' ^{(הג' ו)} בשמיני עצרת היו פירות סוכ' מותרין דמשום בזויי מצו' ליכא דהא נגמרה מצותה. ואי לאו טעמא דבזויי בחש"מ היו מותרים לאכל' וללקטם מן הסכך דאיסור מוקצ' ליכא ^{(הג' ז)} דאין שום מוקצ' בחול המועד. וכן נמי איכ' לתרוצי היכא דלא התנה מעי"ט ^{(הג' ח)} ונפלו בי"ט דמשו' ביזויי מצו' ליכא דהא נפלו אבל משום מוקצ' איכא דלא התנה.

כזה ?ד

ונהגו העולם לעשות מחיצות שלימות לפי שאין הכל בקיאין לעשות בענין זה. ומה שנהגו העול' לעשות כל הארבע מחיצות מיריעו' של סדינין בלא שום ערבה אין נכון אע"פ שקושרן בטוב משום דזמנין דמנתקי ולאו אדעתייהו והוי לה מחיצה שאינה עומדת ברוח דלא שמה מחיצה. והרוצה לעשות בסדינין בלא ערבה טוב שיארוג במחיצות קנים פחות פחות מג'.

פוסל כל הסוכ' ואפי' תחת הסכך כשר וה"מ כשהסכך פסול הולך לאורך הסוכ' מדופן האמצעי עד הפתח ובסוכה שאין לה כ"א ג' דפנות דהשתא כיון דהסכך פסול דארבעה מבדיל ומפסי' באמצע לא נשאר לכל צד כי אם ב' דפנות ואפילו יש בכל צד וצד שיעור הכשר סוכ' דהיינו ז' טפחים מכל מקום פסול כיון דליכא אלא ב' דפנות דאנן ג' בעינן ב' כהלכתה ושלישית אפילו טפח וצורת הפתח עמו אבל אם הסכך פסול הולך מדופן דרומי לדופן צפוני אם נשאר כדי הכשר סוכה לצד דופן האמצעי כשרה שם לפי שיש לה שם ג' מחיצות אבל לצד הפתח פסול כסוכה שאין לה כי אם ב' דפנות משום דליכא כי אם דופן אחד לכל צד אך אם חוזר ומתחבר הסכך של צד הפתח עם הסכך של דופן האמצעי כגון שהסכך פסול אינו לכל רוחב הסוכה אז כשרה כל הסוכה. אפילו לצד הפתח אף על גב דליכא שם ג' דפנות ^{(הג' ט)} מידי דהוי אפסל היוצא מן הסוכ' דנידון כסוכ' רק שיהא שיעור הכשר סוכה לצד דופן האמצעי כדפירש התו' בסוף פרק קמא. אך עכ"פ תחת הסכך פסול עצמו אין אוכלין ואין ישנים תחתיו.

רבינו יחיאל היה נוהג היתר לכסו' הסוכה מפני"יל (ס"א בענבי"ל) והיה מחזיק האוסרי' לשוטים ואומר כי אינו מאכל אדם כלל לא הירק ולא הזרע זולת' לרפוא' וגם הר"רש מאיו"ורא הודה לו:

אבל פחות מד' מותר לסכך בהם אך מכל מקום צריך לעשות הסכך בענין עראי שיוכלו הגשמים לירד בתוכה כדמפרש בתוס' דפרק קמא. וע"כ נהגו העולם לכסות הסוכה בערב' או בגמי או בכיוצא בהן ולא בנסרים כלל. ואפילו פחותים מד' דליכא משום גזירת תקרה ^{(הג' י)} משום דלמא אתי למטעי לסכך בענין קביעו' שלא ירדו שם גשמים:

העושה סוכתו תחת הגג בתוך הבית ואחר שסיכך הסיר התקרה כשירה ואין בזה תעשה ולא מן העשוי כיון שגוף הסכך נעשה בהכשר:

ולפי פי' השר מקוצי העושה סוכה בבית צריך להסיר כל הנסרים שבגג שקורים לאט"ש כיון שהוא מסכך תחת הגג. אבל אם הוא מסכך על הגג עצמו אז סגי בנוטל אחד מבנתיי' רק יזהר שלא יעשה סוכה אחרת תחת הגג דא"כ הוי סוכה תחת סוכה. ומורי הר' יחיאל שהלך לעכו היה נוהג כשהיה עושה סוכתו בבית תחת הגג היה זוקף ערבה מן הסכך עד הגג כדי לערב הב' סככי' יחד להיות הכל סכך אחד אבל כשהם זה בצד זה אם הסכך כשר רבה על הפסול כשר' או אפילו כמותו כשרה כרב פפא דפסקי' בערובין כותיה:

אף על פי שהפרוץ מרוב' ובלבד שיהו הפתחים עשויין כמין צור' הפתח דהיינו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ולא מן הצד:

מן הרמב"ם פ"ה דסוכה דף קפז ועיין במ"מ דהתם וריש פי"ו דשבת כי יש חולקים עליהם כמבואר שם ובאשרי דסוכה דף סא.

ומיהו לרב יוסף דאמר פ' קמא דערובין מדברי רבינו נלמוד חצר שרובה פתחי' וחלונות אינה נתרת בצורת פתח לפי זה אפי' בעבר נמי לא מהני צורת הפתח כיון דפרוץ מרוב' ע"כ נכון לעשות מחיצות גמורות שיהיה עומד מרובה לאפוקי נפשיה מפלוגתא.

ומהו מצטער כגון מחמת סרחון וכיוצא בו רח' דדוקא לישן אבל לאכול לא מדאמר רבא שרא לי' לרב אדא למיגני חוץ לסוכ' משו' סירח' דגרגושת' ולא קאמר למיכל ושמא משום דאכילה אינה רק לפי שעה:

וליכא למימר היאך יפט' מן המצוה בשביל דרך הרשות כיון דכתיב תשבו כעין תדורו מה דירתו אדם מניח עבור צרכיו אף סוכה נמי מניח עבור צרכיו:

זהו סמך לאות' העושין יין בין הגוים שאינם עושין סוכה כלל לא ביום ולא בלילה מפני שצריכין לשמור היין משום ניסוך:

דוקא פירות אבל דברים אחרים כגון דייס' ובשר וכיוצא בהן בעו סוכ' כדפירשו התוס' גבי אם השלים במיני תרגימא.

פיר' רבי' יהודה בכתב ידו דאף על גב דמותר לאכול חוץ לסוכ' משום גשמים מ"מ בליל ראשון צריך לאכול בסוכה דהא גמר לה ט"ו ט"ו מחג המצו' מה להלן ליל ראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן ליל ראשון חובה מכאן ואילך רשות וע"כ היינו אפילו ירדו גשמים דבלא ירדו גשמים מאי קאמר מכאן ואילך רשות והלא ביום טוב ראשון מיהא חובה לאכול בסוכה ביום משום י"ט דאף על גב דבחול המוע' אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל פת כי אם פירו' ^{(הג' יא)} מ"מ בי"ט צריך לאכו' פת מהאי טעמ' דאמרינן גבי יעלה ויבא דברכ' המזון בי"ט דאי לא אמ' מחזירי' אותו דלא סגי דלא אכיל פת משו' כבוד י"ט. וא"כ אי הוה מיירי בלא גשמי' מאי איריא ליל ראשון אפי' ביום די"ט ראשון נמי כדפרישית אלא מיירי בודאי דירדו גשמים דהשת' הוי רשות אפי' י"ט ראשון שהרי יכול לאכול סעודת י"ט חוץ לסוכה ואפי' הכי קאמר דליל ראשון חובה. ועוד דומי' דמצה דהתם אי אפשר להפטר בשום ענין ממצה בליל ראשון. ומיהו בכזית פת בסוכה סגי דומיא דמצה אך צריך שיהא ודאי לילה ולא להקדים דומיא דמצה כדפירש ר"י מאורלינש פ' ערבי פסח':

מיהו העול' נהגו שלא לומר שהחיינו בשעת עשיה כי סומכין על ההיא דקידוש מידי דהוי אלולב ואף על גב דלא דמי לגמרי. ואין מברכין לעשות סוכה וכו' ואף על גב דבירושלמי אומ' דמברכין תלמוד שלנו חולק עליו והוא עיקר:

ואותם שמברכין לישב בסוכה ואין אוכלין שם רק יושבים שם שעה אחת טועים גמורים הם דתשבו כעין תדורו בעינן וקרוב אני לומר שמברכין ברכה לבטלה.

וכן היה נוהג הר"מ ז"ל:

הר"מ ז"ל היה נוהג לברך לישב בסוכה קודם ברכת המוציא אפילו בסעודת חול שאין שותים קודם ברכת המוציא כדאיתא בסוכה פרק הישן נכנס לישב בסוכה מברך לישב בסוכה מיד שנכנס אבל הנכנס בה כדי לישן אין לו לברך לפי שאין קבע לשינה שפעמים שאדם סבור לישן ואינו ישן. ואומר ר"י ב"ר שמעון רוצה לומר דוקא בליל ראשון של סוכות יש לברך זמן לבסוף לפי שקאי אתרוייהו אעשית סוכה וי"ט. אבל בליל ב' צריך לומר זמן קודם סוכה לפי שזמן לא קאי אלא אי"ט אבל רבינו אליקים בר יואל ז"ל אומר שזה אינו שהרי בכל מקו' אומר הספר יקנה"ז אף ע"ש שהזמן אינו כי אם בשביל קידוש ולא בשביל הבדלה. ועוד דאיתא פרק החליל הלכתא סוכה ואחר כך זמן ואינו מחלק בין ליל ראשון לליל ב'. לכן נכון לומר לבסוף בין בליל ראשון בין בליל שני וכן היה נוהג הר"מ ז"ל. (ש"ע בליל י"ט שני אומר קידוש וזמן אחריו מיד ואח"כ ברכת סוכה) ועוד הר"מ ז"ל היה נוהג בליל מוצאי סוכות היה נכנס בסוכה כדי ליטול רשות ממנה והיה אומר י"ר מלפני אבינו שבשמים שנזכה לישב בשנה הבאה בסוכ' העשוי' מעור של לויתן: