הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/לד
ויש שרוצים לומר לפי פר"ת שמותר לשהותו לכתחלה מיהו בתוס' משמע דאסור שאינם תופסי' שיטה זו עיקר (הג' א): מההיא דשאור ישרף. וגה בירושלמי קאמר חד בר נש אפקיד גרב' דכותח' בהדי רב חייא בר אשי אתי לקמי' דרב א"ל מוכרן על פי ב"ד בשעת ביעו' אלמ' בין חמץ נוקשה בין חמץ ע"י תערובת אסו' לשהותו. ואפי' אינו עובר עליו בלאו על שהייתו כפירש ר"ת דפירש דכל דבר שנתערב בו חמץ או נוקשה אינו עובר עליו אם ישהנו. מ"מ אסו' להשהותו דלמא אתי למיכל מיני' והרי יש לאו על אכילתו: (הג' ב) וזה מיתוקם לפי מה שמפרש מתניתין דבודקי' את החמץ משום דלא בדילי אינשי מיניה עכ"ל.
(הג' ג) מיהו צריך לעשו' מחיצה דילמא אתי למיכל מיניה בחול המועד או קודם יום טוב. ובי"ט יכסנו כן כתב הר"פש. וצריך עיון בסמ"ג.
אסור בהנאה ואין צ"ל באכילה ומותר דלקמן באכילה קאמר ואין צריך לומר בהנאה: