הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/יא

ואומר הר' פרץ מיהו מדחשי' זה במצות עשה ש"מ תפלה מן התורה היא לעולם והכל לפי העת בעת צר' שלא תבא או שיוציאנו המקום מהצרה ואף בזמן שבית המקדש קיים שהיו ישראל שרויים על אדמתם שקטים היו מתפללין על קרבנות צבור שיתקבלו ברצון כמו שתקנו חכמים מעמדות שהיו מתענין ד' ימים בשבוע ודרשוהו בספרי מדכתיב תשמרו להקריב לי במועדו: פירש במעמדו:

כשתתפללו מיושב אל תסמוך מאחוריך ואל תטה לצדדים ואל תפשוט רגליך ואל תרכיבם זה על זה כי כל אלה הם סדר גאוה אלא תשב וראשך כפוף שלא תראה פני היושב נגדך חוץ לד' אמות ופשט ידך תחת לבושך הימנית על השמאלית ותשב באימה וברעדה:
עוד מצאתי הג"ה נשים ועבדים חייבים בתפילה שאין לה זמן קבוע מן התורה ואינה מצות עשה שהזמן גרמא עכ"ה:

ואומר הר"ם מאיברא שיש לו לאדם להסיר כל מחשבות לבו וכל דבר אחר מלבו בשע' תפלה ויכוין לבו אל המקו' ויחשוב הדבר בלבו טרם יוציאהו מפיו וכן יעשה בכל דבר ולא יחטא ותפילתו זכה ומקובלת לפני המקום שנא' תכין לבם תקשיב אזניך וג' תפילות נשמעות תפילות יחיד בדמעות בכל יום, תפילות צבור בכל יום, יחיד בין ר"ה לי"כ וכל הבוכה בלילה בתפילה כוכבים ומזלות בוכים עמו ותפילתו נשמעת:

בבוקר סומך גאולה לתפילה וכן בערב. ואע"ג דתקון רבנן השכיבנו בתר גאולה כגאולה אריכתא דמיא. וש"ץ מוציא ידי חובה מי שאינו יודע להתפלל אבל היודע להתפלל אינו יוצא אלא בתפלת עצמו. העובר לפני התיבה צריך לסרב. ואם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח. כיצד יעשה פעם ראשונה מסרב שניה מהבהב פי' מזמן עצמו. שלישית פושט את רגליו ויורד ע"כ:.

כתב בה"ג צורבא מרבנן מבעי ליה לצלויי בדוכתא דקבע וגרס:

אומר הר' פרץ טעה בימות הגשמים ולא הזכיר וכו' מיהו בתוס' ר"י לא משמע הכי ומ"מ כמה גדולים פסקו כמו הירושלמי:

ואומר הר"ם ז"ל מרוטנבורג ספק אם אמר משיב הרוח ומוריד הגשם אמרינן בירושלמי בתוך ל' יום חוזר וכו' אבל הר"ם ז"ל היה רגיל לומר ביום שמיני עצרת תשעים פעמים רב להושיע משיב הרוח ומוריד הגש' כנגד ל' יום שהיה צריך לאומרו שלשה פעמי' בכל יום ועכשיו אם הוא מסופק אם אמר משיב הרוח אינו צריך לחזור לראש לפי שבודאי אמרו ומביא ראיה מב"ק פרק כיצד הרגל ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן אף כאן אם אמרו ל' יום ג' פעמים בכל יום ואחר שלשי' יום אם הוא מסופק אם אמרו או לא אינו חוזר לראש מפני שכבר רגיל בו ומסתמ' אמרו לא כל שכן בכאן הואיל ואמרו תשעים פעמים בשעה אחת כמו שעולה לל' יום. הוא רגיל בו. ואם מסופק שאינו צריך לחזור לראש ולא לתחילת הברכה:

והר"ם ז"ל אומר שבירושלמי יש שאלה ס' יום מעת לעת כלומר אם נפלה תקופת תשרי בלילה ימנה ס' יום מאותה לילה ובליל ס' יאמר שאלה. וה"ה אם ביום שלא יתחיל כי אם ביום ס':

ואף על גב דפירשנו לעיל גבי הזכרה כיון שזכר טל אף על גב דלא אמר מטר אין מחזירין אותו מ"מ בשאלה שהי' בברכת השנים לא סגי בשאלת טל אלא מחזירין אותו כיון שלא אמר מטר. וכן נמצא בשם הר"ם בסדר ברכות שלו וצ"ע בסמ"ג ובירושלמי ע"כ מהר"ף:

משיב הרות ומוריד הגשם ספק אם סגי בשומע תפילה וכן בספק אם הזכיר משיב הרוח עד ל' יום אי סגי במה שש"ץ אומר בקול רם או לא:

ותימא למה לא קבעו חכמים ברכה בפני עצמה כששכח יעלה ויבא ברצה במקום שנזכר כמו שקבעו ברכה בפני עצמה בברכת המזון היכא שסיים בונה ירושלי' ושכח ולא הזכיר של שבת. אומר רש"י שחשוב הפסק ולא דמי לברכת המזון שהרי כבר סיים ברכת המזון דהיינו הברכות שהם מדאורייתא והטוב והמטיב לאו דאורייתא אלא ביבנה תקנוה:

כגון על הניסים דחנוכה ופורים אע"ג דעל הניסי' נתקן בברכת הודאה אפי' הכי חוזר לרצה לפי ששלש ברכו' אחרונות כולן חשובות כאחת לענין חזרה וכן לענין משיב הרוח ומוריד הגש' אם שכח ולא נזכר עד לאחר שסיים אותה ברכה או התחיל ברכת האל הקדוש לא יחזור לאתה גבור דהיינו ברכה שטעה בה אלא יחזור לראש י"ח ברכות דג' ברכות חשובות כעין ברכה אחת כדמפרש בתוספות דברכות:

וקשה להבין א"כ אם עקר את רגליו נמי יחזור אם ירצה בדבר שאין מחזירין אותו לכך נראה הא דאין מחזירין אותו היינו היכא דעקר רגליו. אבל היכא דלא עקר חוזר. ומעשה דר"ת מיירי בלא עק' רגליו. גם הטע' הראשון אינו בספ' מצות כתב ידו של הגדול. ובעשרת ימי תשוב' חותם המלך הקדוש והמלך המשפט ואם טעה חוזר. ורבינו יצחק היה נוהג אף בזכרינו ומי כמוך שאם לא אמר אותם חוזר לראש וכן נראה ביכתוב ובספר חיים וכו' בברכ' הודאה ושים שלום. אכן מה שנהגו לומר ושם נעבדך בברכת רצה שאינו מענין הברכות והשאר שנקבטו בתוספת עשרת ימי תשובה אם לא אמר אין מחזירין אותו דלא דמי לאינך דהא נקבעו דוקא בעשרת ימי תשוב' לפי העת ובמחזו' ויטרי בסוף ודוי רבה יחיד חותם בא"י האל הסלחן משום שהוא אומר ודוי אחר תפלה אבל לא שליח צבור שאומרו באמצע התפילה. לפיכך אין שליח צבור אומר וידוי בקול רם במנחה של ערב יום הכפורים שאינו יכול לאומרו רק באמצע תפלה מפני השטן ובחול ליכא אמצע תפלה לאמרו שם. ע"כ מהרב ר' יעקב ז"ל:

הלכות גדולו' הלכו' תפילה ועיין באשירי דברכו':

ומיהו אם לא עקר רגליו בחנוכ' ובפורי' חוזר לרצ' כדפירש ר"ת והיה נראה כמו כן בהבדלה דאתה חונן אם לא עקר רגליו חוזר לאתה חונן ומיהו נרא' מדקאמר התלמוד מפני שיכול לומר הבדלה על הכוס משמע דאינו חוזר כלל והבא לחזור בלא עקר רגליו הרשות בידו:

והר' פרץ קבל מרבותיו מר' יחיאל מפריש שיכול לחתום בברכה מאחר שנסתיימו כבר סדר הברכות. וכן כשמתענין בשבת אומר ענינו באלהי נצור לשוני ומסיים בא"י שומע תפלה ועוקר רגליו. ורבי שמואל בן רבי יהודה הלוי ז"ל כשהיה יושב בתענית בשבת או בי"ט אומר אחר התפלה אלהי נצור ורבון העולמים ואינו אומר ענינו וכן קבל מרבותיו ואם שכח ש"ץ ענינו בין גואל לרופא עד שאמר ברכת רפאינו או מן הברכות האחרות שאחר מכן מסיים הברכה שהוא עומד בה וחוזר ואומר ענינו ומתחיל ואומר רפאינו ואח"כ אומ' הברכות על הסדר:

אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן טעה ולא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים לאח' שיתפלל תפילת יוצר וי"ח ברכות יתחיל אשרי ואח"כ יתפלל תפילת י"ח בשביל תפילת ערבית אמנם לא יתפלל ברכות של ק"ש של ערבית. טעה ולא התפלל שחרית יתפלל מנחה שתים. בעא מיניה ר' יצחק מר' יוחנן טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית שתי' א"ל יתפלל ואין בו משום עבר יומו בטל קרבנו יתפלל אשרי וי"ח ברכו' בשביל מנח' אחרי שיתפלל תפילת ערבית אבל הפסיד שכר תפילה בשעתה. ודוקא שכח אבל בטל במזיד לא ועליו הכתוב אומר מעוות לא יוכל להקון אבל אם שכח ולא התפלל תפלת מנחה עד הבקר לא יתפלל תפלת מנחה כלל הואיל ועבר זמן שתי תפילות

טעה ולא הזכיר של שבת או של י"ט או של ר"ח אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לשל שבת או של י"ט או של ר"ח. לאחרשעקר רגליו חוזר לראש.

דבעי ליה לאקדומי תפלת חובה דשעתה ברישא: ודלא אבדיל בקמייתא ואבדיל בבתרייתא גלי דעתי' דהא בתרייתא היא חובת שעתיה ברישא ואי אבדיל בתרוייהו אע"ג דלא מיבעי לי' למיעבד הכי לא מחויב לאהדורי: אי נמי לא אבדיל בחד מינייהו לא מהדרי ליה דתניא טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה על הכוס:

צ"ע בסדר הר"ם ובסמ"ג אבל בחול אם הזכי' של שבת אפי' באמצ' ברכ' פוסק:

אבל במוסף פוס' אפי' באמצע ברכ' וכן עיקר.

וכן כתוב במקהלו' ברכו אלהים ה' ממקור ישראל.

וכן במחזור ויטרי ובשאלתות דרב אחאי:

ורבינו יחיאל פסק כרב ששת דאמר אפילו מהלך:

הלך לעיר ודעתו ללון שם ואח"כ נמלך ועבר ללכת מהלאה או לחזור לביתו צריך לחזור ולומר תפילת הדרך:

המתפלל אל ישמיע קולו בתפלתו בצבו' אבל בפני עצמו מות' אם לא היה יכול לכוין בע"א:

והכי פסק רב משה גאון. צ"ע גבי הא דאמרינן יהי חלקי מגומרי ההלל משמע שצ"ל גם הללויה הללו את ה' מן השמים:

וכן אם סבור לגמור ולא גמר או עבר ולא כיון בה:

ואם בטלה במזיד הרי זה מעות לא יוכל לתקון מכל מקום אומר רבינו האי דרשאי להתפלל ושכר רחמי בעלמ' אית ליה.

וכן כתוב רבי יהודה מפרי"ש לפי שאם הגיע זמן תפילת מנחה קודם שיתפלל תפלת המוספין היה צריך להתפלל תפלת המנחה קודם מוסף דאמרינן בברכות היו לפניו שתי תפילות אחת של מנחה ואחת של מוסף מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף ואפילו לא הגיע כי אם זמן מנחה גדולה דהיינו מו' שעות ומחצ' מיהו אין העול' נוהגין כן דרו' פעמי' בי"הכ מגיע זמן מנח' גדול' קודם שיתחיל ש"צ להתפלל מוסף. וגם בשבתו' פעמי' רבים שמאחרין להתפלל מוסף עד אחר ו' שעות ומחצה כשמפסיקין בשביל עסק תקנ' הקהל. אפס יש מישבין מנהג העולם כי הא דאמרינן היו לפניו שתי תפילות אחת של מנחה ואחת של מוסף שמתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף. היינו דוקא באדם שרוצה לכנס לסעודה גדולה דאז צריך הוא להתפלל מנחה מיד קודם שיכנס בסעוד' כדאמרינן במסכת שבת וכיון שתפילת מנחה מוטלת עליו חובה מיד לכך אמרינן שאם המתין תפלת מוספין עד אותה שעה שתפל' המנחה קודמת וכן משמע הלשון דקאמר היו לפניו משמע ששתיהן מוטלות עליו אבל בי"כ ובשבת בלא תפלת מוסף אין תפלת המנחה מוטלת עליו חובה עד מנחה קטנה כיון שאין לו לאכול סעודה גדולה דאפילו בשבת נמי אף על גב דיש לו לאכול סעודת שחרית הא לא חשיבא סעודה גדולה כי אם דוקא כשאוכלים בני אדם הרבה יחד כפירש רבינו ברוך. הלכך אף על גב דהגיע זמן מנחה גדולה תפילת מוספין קודמת ויש עוד ליתן טעם גדול בדבר דהשתא סעודה קטנה דרשות וכן דברים דרשות מותר לו לעשות קודם שיתפלל תפילת מנחה אף על גב דהגיע זמן מנחה גדולה כדמוכח בשבת דלא אסר סמוך למנחה גדולה כי אם סעודה גדולה וסעוד' קטנה עד מנחה קטנה מותר. ואף אחר מנחה קטנה סעודה קטנה מתיר רבינו יהודה בשם ר"י כל שכן תפלת המוספין אפם רבינו ברוך אסר סעודה קטנה ממנחה קטנה ואילך וכתב במסקנא שגם תפלת נעילה שראויה להתפלל ביום אם התפלל אותה בלילה יצא

פי' שיחזו' ויתפלל כשיצ' משכרותו ואפילו עבר זמן תפל' אחת כמו גבי שוגג דאמרי' טעה וכו'.

דין גרף של ריעי ומי רגלים וצואה ודומיה' תמצא לקמן סימן כ"ז לענין הרחקת' לק"ש ולתפילה

ואני הצעיר שמעתי ונראה לי שאף בסוף ברכה ובראשה יכול אדם לכרוע בר"ה ובי"כ לפי שכל העולם נידונין באותן הימים. וראיה משלמה המלך דכתיב ויהי ככלות שלמה להתפלל קם מכרוע על ברכיו אלמא שכרע בכל הברכות. והטעם לפי שמלך נידון בכל יום שנאמר לעשות משפט עבדו [כו']:

עיין בסמ"ג תמצא שזהו פי' שני כי חיזרא הוא מין ממיני הקוצים וראשו כפוף כאגמון. ואשמעינן כו'.

פי' כדי שלא יהיו עיניו יכולין לראו' את הערוה.

אבל צרכי רבים מותר אפילו בראשונות כגון זכרינו לחיים ושאר הברכות הנוהגות בר"ה ובי"כ ועשרת ימי תשובה. ר"י בתוספות ברכות דף לה:

הדא דתימא ברבים אבל ביחיד תחנונים הם:

עיין בסמ"ג עשין סימן י"ח נראה להפך:

נ"ע בסמ"ג ובסדר הר"ם:

עיין באלפסי בפי' רבינו יונה תמצא טעם לישיבתינו:

כי אם שליח צבור. ונהגו העולם לומר עם החזן ממגן אבות בדברו עד זכר למעשה בראשית:

כך השיב רבי יצחק להרב ר' אשר מלוניל וכן משמע בירושלמי גבי הא דאמר כבר נפטר באהבה רבה. וקאמר עלה והוא ששנה על אתר פירוש לאלתר: מיהו פירשו בתוספות דברכות דדוקא לענין אהבה רבה שאין עיקרה בשביל ברכת קריאת התורה לכך לא פטרה לברך כי אם בשונה לאלתר אבל לדידן שאנו מברכין ברכת התורה קודם פסוקי דזמרה אשר קדשנו לעסוק והערב ואשר בחר בנו המיוחדי' לברכת התורה הא ודאי דפוטר כל היום אפילו לא שנה לאלתר ואפילו הפסיק:

ומיהו סעודה גדולה כגון בחופה וברית מילה או הרבה בני אדם יחד או רוב בני העיר אבל סעודת שבת שחרית אע"פ שמאריכין בה נראה דאינה נקרא' סעודה גדולה וצ"ע מבעל הבית שבני ביתו מרובי':

אם סעודה קטנה שרי מט' שעות ולמעלה רבי' ברוך אסר ורבינו יהודה שרי בשם ר"י:

אין לומר תהלה במנחה עד שיהא שם מנין כדי לומר קדיש של מנחה לכך פי' רב עמר' שיש לומר בשחרית ישתבח לפני התיבה ומעומד כדי לומר עליו קדיש:

וה"מ כשהוא בטל אבל אם הוא עוס' בתורה מיושב שפיר דמי

אמנם אם מתפלל מותר לישב בד' אמות שזהו משל לב' שמשים אחד משמש רבו מעומד ואחד משמש רבו מיושב.

ואף על גב דיש לו מכנסים דהשתא אין לבו רואה אתה ערוה מ"מ אסור להתפלל בלא חגורה משום דכתיב הכון לקראת כו'. ודוקא לענין תפיל' כמו י"ח ברכות אבל לענין ק"ש ושאר הברכות אין לחוש בחגורה רק שלא יהא לבו רואה את הערוה כדמשמע פרק קמא דשבת שרגילין היו להתיר חגורתן בשעת סעודתן אע"פ שמברך ברכת המוציא וברכ' המזון ומיהו לבו רואה את הערוה אסור אפילו בשחר הברכו' ולא כפי' הקו' פרק מי שמתו דפי' לבו רואה את הערוה מותר בכולן רק בתפילה. אלא כדפירשו התוספות:

דאם אינה פסוקה מתוך שטרוד בהלכה לא יכוין:

ופי' רבינו אליקים בר יואל לא שיאמר שלום לשמאלו ושלום לימינו אלא כשהופך לצד שמאל יאמר עושה שלום במרומיו וכשיהפך לצד ימין יאמר הוא ברחמיו יעשה שלום:

אחורי בית הכנסת מפרש בשני פנים י"מ אחורי העם והיינו במערב לדידן שאנו מתפללין למזרח ויש מפרשין אחורי צד המזרח וקורא אותו אחורי בית הכנסת לפי שאנו עושין פתח בית הכנסת במערב לדידן שאנו מתפללין לצד מזרח ולאותן המתפללין נגד המערב הוי איפכא ויש להחמיר כדברי שניהם ואם כן אותם העומדים חוץ לבית הכנסת למזר' [פי' לנו שאנו מתפללין למזרח] או למערב [פי' לאותן שמתפללין למערב] כשיתפלל לא יחזיר פניו למזרח או למערב דאם כן לא הוי מהדר אפיה גבי צבורא לאחד מן הפירושים אלא יהפוך פניו לצד דרום או לצד צפון: