הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן רלד
סימן רלד
[עריכה](סי' רל"ד ש"ך מסק"ד) וע"ל סי' רכ"ח ע' בשכנה"ג בטור (אות ב') ובמ"ל (פ"י מה"נ):
(ש"ע סעיף י') יאמר האב לבתו קודם ולדעת היש חולקים לקמן (סכ"ה) צריך שישמע קודם שתצא מביתו דבעי' דבשעת שמיעה תהיה ברשותו ובהפרת הבעל אפשר דאף אם השמיעה תהיה אחר שכנסה מהני ג"כ ולא הוי ככלל אין הבעל מיפר בקודמין כ"כ הר"ן:
(ש"ע סעיף י"א) מפר האב לבדו והר"ן מסתפק דאפשר דאפילו בצירוף יבם א"י להפר:
(שם ט"ז ס"ק כ"ד) כנ"ל לדעת הטור וצ"ע לענ"ד לק"מ דאף דלא קיי"ל כשמואל בפי' המתני' דלא מיירי מתני' בשמע הארוס מ"מ בעיקר הדין קיי"ל כשמואל דנראה לארוס ראשון אחרון מצי מפר ובפרט דהא אמרינן עלה ת"כ דשמואל:
(ש"ע סעיף כ"א) אלא ביום שמעם ע' ת' ראש יוסף (סימן ז') בנדרה שיחול הנדר לאחר ל' יום ושמע הבעל ביום שנדרה ושתק דא"י להפר ביום שחל הנדר וע' בב"י (סי' זה סל"ה) ודוק וע' ב"ח (סקמ"ו) שכתב הטעם דבעל יכול להפר קודם שיחול כיון דצריך להפר ביום שמעו מש"ה יכול להפר קודם שחל הנדר דאם לא יפר עתה שוב א"י להפר ע"ש:
(סעיף כ"ג בהג"ה) היא סברת הגהות מרדכי. וכן יש לדייק דהכי הוא דעת הרא"ש בפירושו ודעת תוס' נדרים (דף ה' ע"ב) בעובדא דרבינא דהו"ל נדרא לדביתהו דפירשו תוספות והרא"ש דקיים לה בעל ע"ש וע' בש"ע אה"ע (סימן י"ב ס"ב) ובב"ח שם:
(שם ש"ך ס"ק ל"ט) לכתחילה להוציא נפשיה מפלוגתא בפשוטו י"ל דע"י ששואל על ההקמה והחכם מתיר לה אין עוד פקפוק כיון דמה דלא מהני שאלת הקמה אם אינו ביום שמעו משום דאף דההקמה נעקר מ"מ אין ביום שמעו וכיון דעכ"פ ההקמה נעקר הוי כלא קיים אלא כשתק ביום שמעו דמהני התרת חכם ודוק:
(ש"ך סקמ"ה) ואע"ג דנראה דהר"ן כתב כן לענ"ד דברי הר"ן הם סוגיא ערוכה (ר"פ המדיר) ולא תתקשט ולא תאסר א"כ קרי לה מנוולת הרי דאף לר' יוסי וקישוט לא הוי ע"נ מ"מ כיוו ע"י דקורים לה מנוולת עשוייה לעבור ותתסר בתשמיש יכול להפר מיד והיינו ממש כסברת הר"ן הנ"ל:
(שם בשו"ע סעיף ל') אין יכולים לעשות שליח וכן הוא לשון הטור וכ' עלה הב"י פלוגתא דר' יאשיה ור"י (פ' נערה) ופסק שם הרא"ש הלכה כר' יאשיה דמחמיר עי"ש ותמוה דהא לענין הקמה הוי ר' יאשיה להקל דע"י שליח לא הוי הקמה גם בנ"י (פ"ח דב"מ) בסוגיא דשאילה בבעלים כתב בשם הר"ן כיון דליכא הכרע במלתא קי"ל לחומרא וגבי נדרים לא מצי מפר ע"י שליח וגבי שאילה בבעלים פטור דהמע"ה וכן הביא בש"ע ח"מ (סימן שמ"ה סמ"ו בהג"ה) א"כ ממילא לענין הקמה יש לפסוק דע"י שליח הוי הקמה וצע"ג וע' בתשובת יד אליהו (סנ"א) שהקשה כן על הרמ"א שלא הגיה כאן די"א דיכולים לקיים ע"י שליח כדהביא דעת החולקים לענין שאילה בבעלים ובאמת התמיה נופלת על הרא"ש דכ' בפשיטות דר' יאשיה הוא המחמיר וביותר על הטור דפסק דא"י לקיים ע"י שליח וצ"ע:
(שם סעיף ל"ו בהג"ה) אינו מופר כלל. ע' ת' שער אפרים (סמ"ג):
(ש"ע סעיף מ"ט) אלא ביום השמיעה ומ"מ י"ל דאם בו ביום אחר ההקמה הפר נדרה ואחר כמה ימים נשאל לחכם על הקיום כיון דנעקר הקיום למפרע ממילא חלה ההפרה דבו ביום אף שהיה קודם השאלה על ההקמה כנלע"ד:
(ש"ע סעיף נ"ה) ולאחר שתתגרש ואם נדרה שתאסר בקישוט אחר שתתגרש להסוברים דהקישוט הוי בינו לבינה עיין בר"ן פ' אף על פי (דף פ"ה) דלתירוצו הראשון א"י להפר כיון דלא חל עד אחר שתתגרש לא מקרי בינו לבינה ואינו דומה להאי דלעיל (סעיף ל"ד) דהתם מדין עינוי נפש הוא ולתירוצו השני (שם) יכול להפר אח"ז מצאתי בירושלמי (פי"ח דנדרים הלכה א') במה דאיתא שם דאף בינו לבינה מופר לעולם וקאמר עלה דא"כ מאי בינייהו דע"נ ובינו לבינה ומתרץ דאמרה קונם הנייתי עליך לכשאצא מרשותך והיינו דלא מיקרי בינו לבינה כיון דלא חל הנדר עד אחר הגירושין:
(שם סעיף נ"ז) אין הבעל מצטרף ע' תשובת הריב"ש (סי' ת"ו):
(שם סעיף נ"ט) ברחיצה וקישוט של היום לפ"מ דכתב הר"ן דלמסקנא מיירי מתני' כפשטא קונם רחיצה עלי אם ארחץ א"כ לא מצינו דניוול חד יומא הוי ע"נ לרבנן:
(שם) אלא ליום א' והרא"ש בפירושו כתב דחד יומא לא מקרי עינוי וא"י להפר רק בתנאי אכילת פירות או רחיצה עולמית באם ארחץ היום בזה יכול להפר ול"א לא תרחץ היום ולא תאסר דניוול דחד יומא קרי ניוול ומסתמא תעשה כן ותרחץ ותאסר ויהיה עינוי נפש ע"ש:
(שם) וי"א דרחיצה וקישוט וכביסת כסותה הוי ע"נ כמבואר בסוגייא דר"י ס"ל דכביסה עדיף מרחיצה וקישוט דאף להפוסקים כרבנן דר"י מ"מ הא לא מצינו דפליגי רבנן בזה על ר"י ומה"ת לומר דפליגי בסברות הפוכות דלרבנן רחיצה וקישוט הוי ע"נ וכביסה לא ולר"י בהיפוך ואף למ"ש הר"ן ד"ה ורמי דר"י אדר"י דלרבנן לא מצי למיפרך דנהי דרחיצה הוי ע"נ כיבוס לא הוי ע"נ וזה צריכים לומר ג"כ דלמסקנא דלא ליקשי דרבנן אדרבנן מ"מ נ"ל עיקר כאידך תירוצא דהר"ן דלרבנן אף דהוי עינוי נפש מ"מ חיי אחרים קודמים דאין בזה דוחק כלל דהא חזינן דאמרינן שם דר"י מצריך קרא לזה מדכתיב ולכל חיתם ואפשר דהר"ן כתב ג"כ רק לרווחא דמלתא לתרץ ב' תירוצים אבל העיקר כאידך תירוצא וקי"ל דכביסה לכ"ע הוי ע"נ:
(שם בהג"ה) לא הוי דברים שבינו לבינה צ"ל לא הוי אלא דברים שבינו לבינה:
(סעיף ס"ט) אע"פ שלא חל הנדר עמש"ל (סעיף כ"א):
(ט"ז ס"ק ס"ג) ולא ניחא לי בכך כל דברי הט"ז אלו כתב המהרי"ט (ח"א) סי' נ"ה):
(ש"ך ס"ק פ"ו) הוי ידי עושות עמך כו' ע' ש"ך לעיל (סי' רט"ז סק"ח) ולק"מ ועתוי"ט (ריש נדרים) ובנתיבות המשפט (נכ"ז ח"ח דף ר"י):