הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן קסב
סימן קסב
[עריכה](סימן קס"ב ט"ז סק"ב) הטעם דבזמנינו. קשה לי הא למאי דקיי"ל דתלוי הכל ביצא השער דמותר דאף באין לו מעות מותר ללות סאה בסאה ובלא יצא השער אף דיש לו מעות אסור. וא"כ הכא בדינרי זהב אם יצא השער פשיטא דמותר ובלא יצא השער אף דמדמינן מטלטלים לגבי מעות כמו מעות לגבי פירי הא בלא יצא השער לא מהני יש לו מעות וא"כ הך סברא לא קיימא לדינא זולת הטעם האחר שכתב המחבר שהביא הש"ך (אות ד'):
(סעיף ב' בהג"ה) לא מקרי יש לו. אף לדעת הת"ח בחי' דדוקא להוזיל לא מקרי יש לו אבל לפסיקא מקרי יש לו מ"מ י"ל דוקא לענין פסיקא אבל לא לענין הלואת סאה בסאה דהא אמרינן בסוגיא מ"ד כיון דאית לי' אשראי כעד שיבא בני דמי והיינו דאזולי דרך מקח רשאי להתיר כמו הלואת סאה בסאה וע' בתוס' שם דקיל יותר מהלואת סאה בסאה א"כ לפי האמת דאשראי לא מקרי יש לו לאזולי ה"נ לא מקרי יש לו להלואה סאה בסאה:
(ש"ך סק"ט) וכתב עוד. לכאורה המחבר בש"ע חזר מדבריו שבב"י דהרי העתיק כאן בס"ג דברי הרמב"ם ובסס"י זה דברי הרא"ש אלו וע' בגד"ת (ריש שער מ"ו):
(סעיף ד) מלוה אדם את אריסיו. בטור כתב מי שיש לו אריס מותר להלוות לו סאה בסאה וכו' ובמקום שדרך בע"ה וכו' אלא א"כ הלוהו מיד כשירד לתוך שדהו. ועי' בב"י דכשירד לאו דוקא רק קודם שירד דמיד אחר שירד אסור ולדעתי י"ל דכוונת הטור הכי דבתחילה שכתב ונתרצה האריס היינו דוקא לאחר שירד וכמ"ש ב"י וכדעת רש"י וע"ז כתב הטור דאסור ללות אחר שנתרצה כבר ואינו מותר אא"כ הלוהו מיד כשירד. והיינו מיד כשירד בשעת ריצוי שמרוצה שנותן לו במתנה ובשעת מעשה א"ל שסאה זה שהחיוב על בעה"ב ליתן יהא עלי כהלואה כי אנכי נותן לו במתנה שיהא הזרע משלי וזהו מותר דהוי כאומר אני נותן לך מנה וכל שנה דינר רווחיה ממנו דמותר כמ"ש הב"י (סקס"א) בשם הריב"ש ואינו אסור אלא אחר שירד ונתרצה אריס ליתן במתנה ואחר זמן רוצה להלוות ממנו דכבר החוב על האריס והוי כמו נתחייב במתנתו ולאחר זמן זקף עליו במלוה דאסור כמו שכתוב בב"י (סס"י קס"א) ודו"ק:
(סעיף ה') הלוה לו סאתים חטים ועשה לו שטר. בטור כתב בשם א"א הרא"ש בשו"ת הלוה לחבירו חטים ועשה עליו שטר מכך וכך סאין וכו' ואם לא יכול לברר ישבע הלוה וכו' ויש ליתן טעם אמאי דנאמן לטעון על שטר שהוא של רבית. ונראה דשטר זה אינו בדין שטר לטרוף מלקוחות כיון שחייב נפשו ליתן לו סאה כפי שיהיה בזמן הפרעון בין הוזל בין הוקר והוי אין לו קצבה בין למטה בין למעלה דאינו גובה מלקוחות וכיון שאינו גובה מלקוחות הוא כמו כתב יד דנאמן לומר פרעתי (בח"מ סס"ט) דאינו חושש להניחו כיון שאינו טורף ממשועבדים. ומש"ה נאמן לטעון שהוא רבית במגו דפרעתי וק"ל (אח"כ מצאתי סעד וסמך דבכה"ג אינו ראוי לטרוף ממשועבדים באו"ת רסי' קט"ז):
(ט"ז ססק"ט) משא"כ בהלואה. וכ"כ הש"ך לקמן (סקע"ג סקט"ז). וכן אפי' באין לו דוחן אם יצא שער דוחן מותר לפסוק עמו בסאה חטים אם הם בשער א' כדלקמן (סקע"ה):