הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן שלג

סימן שלג

[שו"ע] בד"א שלא הלכו. נ"ב רבים ששכרו מלמד או יחיד העושה על דעתן אף דלא התחיל א"י לחזור. דרבי' לא בעיא קנין וג' מקרי רבים. ד"מ אות ה' וכ"כ מוהריק"ש ועיין תשו' רמ"א סי' נ':

[ש"ך אות ד] לעשות המלאכה אם ירצה בעה"ב. נ"ב לענ"ד הכי מוכח. דהרי מדברי הרמ"א משמע דהחילוק בין פועל לקבלן. דבקבלן כיון דמשך כלי אומנתו אף דהחזירו אחרי המשיכה. מ"מ אין הקבלן יכול לחזור בו וכמ"ש הש"ך ס"ק ג'. ואם נימא דמשיכת כלי הוי רק בהתחיל במלאכה. כמו דנראה בדרישה דשנה ושלש כמה פעמים דלא עדיף מהתחילו לענין דאם יחזיר דיהי' ידו התחתונה. הא גם בהתחיל א"צ לשלם מכיסו. והדרישה לשיטתו בסמ"ע ס' ט"ז י"ל דנ"מ באם הבעה"ב תפס דיכול לשכור מזה כיון דמשך הוי כהתחיל אבל להש"ך ס"ק כ"א דס"ל דאין לשכור ממה שתפס. א"כ הכא בלא התחיל והחזיר כלי אומנתו לידו מה נ"מ דידו על התחתונה אע"כ דעדיף ולענין אם יש כאן ב"ד כופי' אותו שלא לחזור ודו"ק ומ"מ אם לא הי' ב"ד מצוי לכופו ושכר אחרים א"צ הפועל לשלם לו כך מבואר בש"ך ס"ק ל"ד:

[שו"ע] הר"ז כדבר האבוד. נ"ב עיין תה"ד סי' ש' ובספר בני חיי' סי' שפ"ו. ובתשו' קול בן לוי בדרושי' שלו בסוף ספרו ד' ע"ו עד וכל דבריהם בנויים על היסוד דחיובא דהכא מכח דינא דגרמי כמ"ש בסמ"ע ס"ק ח' אבל באמת זהו מדברי הרא"ש אבל בנ"י כתב בשם הרמב"ן דהיא מדין דבר האבוד ולישנא דהש"ע משמע הכי ועיין תוס' בב"ק דף כ' ע"א ובמעד"מ ועיין הגהת אשרי שהקשה על הרא"ש דמשוי זה לגרמי א"כ אמאי בדבר האבוד שוכר רק כדי שכרן ול"צ לשלם כל ההיזק מדינא דגרמי. ותירץ דדבר האבוד היינו אף בלא פסידא. כגון דלא הי' מוצא לשכור אחרים מבלעדו עיי"ש. וא"כ מדלא משלמי כל ההפסד מוכח דזה לא מקרי גרמי ועיין ש"ך ס"ק כ"ח שהעלה לדינא כהג"א. וקשה לי לפי מה דנקט הכא בש"ע דחזרת בעה"ב לגבי פועלים מקרי דבר האבוד. א"כ גם לא הי' מוצאים להשכיר אותם יהי' חייב ודו"ק:

[שו"ע] אם מוצאי' מי שישכירם. נ"ב ואם אמר כששכרם אם יחזור ישלם להם שכרם משלם י"ל דלישנא יתירה לטפויי אתי דאף אם ימצא מי שישכירם ישלם להם. כ"כ הרמב"ן בתשו' תולדת אדם סי' א' ומ"מ אפשר דדוקא בנידון דהתם במלמד דלא שייך בי' כפועל בטל דבלא"ה לומד עם אחרים וכמ"ש הרמב"ן שם בזה ע"כ דלטפויי אתי לענין זה דאף אם ימצא במקומו תלמיד אחר דצריך לשלם לו. אבל בפועל דעלמא י"ל דיותר מסתבר דאתי לטפויי שישלם לו משלם ולא בפועל בטל לחוד. ומ"מ רק אם לא ימצא מי שישכירם כנלענ"ד:

[שו"ע] אחר שהתחיל שמין. נ"ב ואף אם הולך מבה"ב זה ונשכר אצל אחר דנשאר עבד לעבדים דינו כן תשו' חות יאיר סי' קג:

[שו"ע] אא"כ נאנס כגון שחלה. נ"ב המוסר דבר לחבירו לארוג וכדומה בקבלנות ואירע אונס להאומן. י"ל דאין הבעה"ב יכול לטלו ממנו דיכול לומר לא שכיר יום אנא ואעשה לך הפעולה אחר עבור האונס אם לא שרואי' שצריך לזה לאותו הזמן כגון לצורך הרגל וכדומה תפארת למשה יו"ד סי' ש"פ בש"ך ס"ק יז:

[ש"ך אות כג] עיני הדיין. נ"ב עיין תשו' ושב הכהן סי' יג:

[ש"ך אות כה] דהתשב"ץ נקט דמשמע שם להדי'. נ"ב עיין תשו' תשב"ץ ח"א סי' סד. וצ"ע:

[סמ"ע אות כ] דספר שנכתב. נ"ב למה דכתב בהגהת ש"ע לקמן ס"ו דאם לא שכר אחרים א"צ לשלם הזיקו והכא בספר דאין לתקן המעוות ע"י סופר אחר ואם לא ישכור הוי כנאבד החפץ דא"צ לשלם הזיקו. מ"מ נ"מ לענין מטען ואולי בזה כיון דידוע שא"א לתקן הוי כקיבל עליו לשלם גוף הדבר הנאבד. וצ"ע לדינא:

[ש"ך אות ל] וה"נ תרעומת מיה' איכא. נ"ב לענ"ד התם הי' רק פיוס בדברים. אבל הכא מיירי בפסק להם במפורש ליתן יותר:

[שו"ע] כיצד שוכר. נ"ב מסתפקנא אם הוא פשתן שרוי במים בעצמו שוה רק דינר. והשכירות פועל ב' דינרי' ואורגי' ממנו בגד ושוה אח"כ למכור בה' דינרי' וחזרו ומצא אחרי' לשכור בג' אם שוכר עד כדי שכרן. או כיון דהאבוד הוא רק דינר א' יכול לומר הנני משלם לך כל הפשתן:

[ש"ך אות לד] וכמש"ל סק"ד. נ"ב לענ"ד בלא"ה ניחא דמיירי דלא משך הבעה"ב הכלי אומנות. וגם לא נתן בדרך קנין שיזכה הבעה"ב אלא האומן הביאום שם לצורך מלאכתו וליכא קנין ופשוט:

[הגה] עד שעה שיחזור בו. נ"ב ויכול לחזור בו. כ"ז שירצה דפועל הוא ולא קבלן עכ"ל רמב"ן:

[הגה] ולעכבו. נ"ב עיין בב"ש סי' קיד ס"ק ו':

[ש"ך אות מד] וממהרי"ק ג"כ אין ראי'. נ"ב עיין בב"י סי' רז מחודש כ"א:

[הגה] אמר לו דרך כעס. נ"ב עיין תשובת מהרי"ט ס"ב חח"מ סי' קיח ובתשו' דרכי נועם סי' ג':

[ש"ך אות מז] וכן עיקר. נ"ב וכ"כ בתשובת לחם רב סי' ק' ועיין בתשו' רשד"ם חאה"ע סי' קצח: