הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן רצ

סימן רצ

[שו"ע] צריך מורישם למנות. נ"ב אם צוה בפני א' או בפני קרוב ובשעת מיתתו אמר בפני עדים עשו כל מה שיעיד פלוני שצויתי אותו נאמן אותו האיש בכל מה שיעיד תשובת תשב"ץ ח"ג סי' קכ"ה:

[ש"ך אות א] עיין תשו' מור"ם. נ"ב ובתשובת לחם רב סימן רי"ב:

[סמ"ע אות ז] אין גורסין כן. נ"ב ומוהר"ם לובלין בתשו' סי' י"ב הוכיח דהרא"ש חולק על זה דלא כהב"י:

[שו"ע] צריכים ב"ד לחשוב. נ"ב עיין תשו' תורת חסד סי' רל"ט:

[שו"ע] שהוא מפסיד נכסי יתומים. נ"ב דעת הריטב"א בשו"ת דאין מקבלין העדים ע"ז אלא בפני האפוטרופס אבל דעת שו"ת הרמב"ן סי' קי"ח דמקבלין שלא בפניו. ב"י:

[שו"ע] ואין מוכרים שדות. נ"ב דוקא כה"ג שהיא ספק תועלת ליתומים אבל היכי דאיכא ברור תועלת ליתומים מוכרים בלא רשות ב"ד ומכש"כ היכי דיש הפסד בקרקע אם לא ימכרוהו ומ"מ טוב יותר לאפוטרופס להתייעץ עם ב"ד שבעיר שו"ת מהר"י בי רב סי' ח' ועיין בספר הזכות שנדפס בסופו תשו' מוהר"י אבוהב בענין זה:

[הגה] (הנה) אם טען אפטרופס. נ"ב עיין שו"ת תורת חיים למוהרח"ש ח"א סי' ל"ב. ובשו"ת מהרי"ט ח"א סי' קי"ב וחב"י סי' קכ"ד:

[ש"ך אות טז] וצ"ע. נ"ב ועיין שו"ת מהרי"ט ח"א סי' צ' וסי' צ"א:

[שו"ע] וכן אם אבד. נ"ב אבל דעת תוס' בב"ק דאף בידעי' שנאבד לא משבעי' לי' ודעת תוס' והרא"ש שווים דבמינוהו ב"ד לא ישבע שלא פשע אלא בידוע שנאבד:

[שו"ע] טענת ודאי. נ"ב עיין ט"ז לעיל סי' צ"ג ס"ד ועיין מה שכתבתי בגליון לעיל סי' פ"ז ס' י"א בהגה:

[ש"ך אות כה] עיין תשו'. נ"ב עיין רש"ך ח"א סי' ס"ד דהיכי דעשה מעשה בידים מה שלא התירו חכמים לעשותו. כגון לשלח נכסי יתומים דרך אני' בלב ים. מקרי מזיק בידים. ולכ"ע חייב. עיי"ש והפר"ח בספר מים חיים בתשובותיו סי' י"ג כתב עלה דאין זה מוכרח שיהיה בכלל מזיק ממש:

[שו"ע] אינה פשיעה. נ"ב מתוך דברי נ"י יש ללמוד דדוקא היכי דהמוכר היה כאן בתחלה. ואם היה הבקרא מודיעו הי' אפשר להחזיר על המוכר. בזה לא הוי פשיעה דיאמר האפטרופס סמכתי על הבקרא שיודיעני ואחזור על המוכר אבל היכי דא"א לחזור על המוכר הוי פשיעה במה שלא עיין בו מיד. וכן נראה דעת הרבה ראשונים הובאו בשיטה מקובצת דלעולם לא הוי פשיעה. דא"צ לחוש לזה רק ש"ש חייב עליו ונפרעים היתומים מהבקרא שהוא ש"ש דמי בשר בזול. כיון דבלא"ה היו צריכים לשוחטו. זולת אם הי' אפשר להחזיר על המוכר. ואח"כ הלך המוכר למדה"י בזה צריך הבקרא לשלם להיתומים כל הדמים שנתנו והיכי דאשתכח' היתומים למרא דתורא ושקל זוזי מיניה אין המרא דתורא יכול לחזור על הבקרא דמסתמא ידע בשורו. זולת בספסירא חוזר ונפרע מהבקרא ונשבע תחלה שלא ידע מזה וכך עולה מסוגיין ודוק:

[שו"ע] יתומים. נ"ב עיין כנה"ג לעיל סי' קכ"ח בב"י אות כ"א דהקשה דהמחבר סותר דבריו לפסקא דיו"ד סי' רנ"ג ס"ה. ולענ"ד נראה דסמכו עליו עדיף. דהוי כאפטרופס שזן את היתומים. וכ"כ להדיא בשו"ת תה"ד סס"י שמ"ח ובשו"ת הר"ם אלשיך סי' ע' כתב ג"כ דדברי הרשב"א בסמכו הם רק לשיטתו ולא לשיטת הרי"ף דפוטר בזן להיתומים. ולענ"ד אינו מוכרח ועיין בהה"מ פי"ב מה"א בשם הרשב"א במה שהביא ראיה מיתומים שמכרו לפרנס אשת חבירו בסתם משמע דאין חילוק. ודו"ק: