הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן רנ

סימן רנ

[שו"ע] מתנת שכ"מ. נ"ב דוקא כשנותן משלו. אבל אם אחר עשאו שליח להקנות לאחרים ונתן זה השליח במתנת שכ"מ לא מהני דע"ז לא תקנו חז"ל להיות ככומ"ס. כ"נ בספר כתיבה בקונטרס אחרון סי' צ' ס"ק כ"ד ובבית מאיר שם סק"י קטן שנתן במתנת שכ"מ במטלטלי' מהני אבל לא בקרקע כדאית' לעיל סי' רל"ה:

[הגה] וי"א דבריו קיימי'. נ"ב ע' תשובת מהריב"ל ח"א סי' נ"ט ובתשובת רמ"א סי' כ':

[הגה] אם עמד חוזר. נ"ב משמע דוקא עמד אבל מת נתקיים המתנה וכן משמע להדיא מקור הדין ברשב"א בשו"ת סס"י תתקע"ה ותשובת הרמב"ן סי' ו' וע' תשובת הריב"ש כ' וז"ל בצוואה דכתב בה אף אם יתרפא תהא צוואתו קיימת הוי דברים בעלמא דהרי אין כאן שכ"מ וכל שמוציא מכלל שאר צוואת שכ"מ אין מקיימי' דבריו כמו דאין מקיימי' מתנת שכ"מ במקצת אף אם מת וצ"ע:

[שו"ע] אומדין אותו. נ"ב ודעת רמב"ן דלא בעי' אומד אא"כ אמר בפירש אם אמות מחולי זה:

[שו"ע] אם עמד נתבטל. נ"ב ובנ"י דף רכ"ה ע"א כ' וז"ל אמר המחבר הא דאמרי' כל שאלו עמד חוזר וכו' לאו כללא היא וכו' והורי' במקדיש כל נכסיו ומכר כל נכסיו וכו' מבואר דס"ל דאף אם בהקדש עמד חוזר ומ"מ דוקא בעמד אבל בלא עמד לא. אבל בתשו' הרשב"א ח"ג סי' קכ"ב דחה זה והעלה דל"ש וכן מוכח דעת תוס' סוף ב"ב ד"ה שכ"מ וע' מחנה אפרים הל' צדקה סי' ג':

[ש"ך אות א] לעיל סס"י קכ"ה. נ"ב שם מבואר דדוקא בעמד. אבל בלא עמד א"י לחזור וא"כ ממילא דברי הרשב"א כפשטן דההיא דשכ"מ שהקדישו מיירי שמסר ליד ההקדש וכיון דלא עמד א"י לחזור וצ"ע ומ"ש הש"ך בכוונת הרשב"א שמסרה שהי' המתנה מהיום קשה א"כ בלא מסר ג"כ א"י לחזור כיון דאמר מהיום הוי כמתנת בריא כדלקמן ס"ט:

[הגה] לחזור כמו במתנה. נ"ב ואם עמד ולא חזר בו בפירוש ואח"כ מת ע' תשובת הראנ"ח ח"ב סי' ל"ה:

[שו"ע] אם עמד חוזר. נ"ב בתשו' הרשב"א ח"ג סי' קכ"ב כ' דדוקא בחזר בפירוש אבל בסתמא בעמד לא נתבטל המכר ע"ש ודוקא דזכה הלוקח בקנין. אבל בדיבור בעלמא אף דמכר כל נכסיו ומת לא נתקיים המכירה דדוקא במתנה תקנו שיהי' קיים בדיבורו אבל לא במכירה:

[סמ"ע אות י] לא הוי גומר בדעתו. נ"ב עי' בתה"ד סי' שכ"א:

[באר הגולה אות ט] הרי זה כמו שמכר חצירו. נ"ב בפשוטו י"ל כמ"ש הרשב"א סי' א' נ"ח דהטעם שם דאיכא הוכחה כיון דעשה קנין. ולפ"ז י"ל לדינא דבהקדיש נכסיו בענין שגלוי שזה כל נכסיו. לא חיישי' שמא יש לו נכסים במדה"י ויכול לחזור וגרע מקנין בהדיוט דאף דאמרי' דלגבוה כקנין דמי מ"מ ליכא הוכחה דקנין ולא מפקי' מספק. ומ"מ יש לדון דהוה ס"ס דבהקדיש גם בכל נכסיו גמר ומקני ספק דיש לו נכסים במדה"י וצ"ע לדינא:

[הגה] כדי פרנסתו. נ"ב ואם חייב לאחרים לא מקרי שיור דהא בע"ח נוטלן תשו' הרא"ש כלל ע"ח אולם מדברי הנ"י דף ר"כ לא משמע כן:

[שו"ע] גוסס מתנתו מתנה. נ"ב וכן יכולי' לזכות לגוסס ומשו"ה אם אומר נכסי לך עם פטירתך זכה בהם. תשובת הרשב"א שבב"י סי' רנ"ז מחודש א':

[שו"ע] ואם ניצל ועמד. נ"ב ובמפרש בים ויצא בשיירא צריך שישוב אל עירו ואל ארצו או שיקבע דירה במקום ידוע מהריק"ש. וע' תשובת משאת משה סי' ח' כתב בשם תשובת רש"ך דביוצא בשיירא בעי' דוקא שמת בדרך אבל בבא לעיר שיצא לשם ואח"כ מת בטל המתנה גם כ' שם דוקא כשנתן בשעת שיצא לשיירא. אבל לא בנותן איזה ימי' מקודם:

[סמ"ע אות כב] ונותנים במקצת לומר. נ"ב אפי' בנותנים כל נכסיהם לא מקרי מתנת שכ"מ כ"ז מבואר בהרא"ש:

[הגה] וי"א דה"ה משכ"מ. נ"ב וע' נ"י דף רכ"ח ע"א בסופו ובדף רכ"ט ע"א בתחלתו וצ"ע ועיין תוס' גיטין דף ט' ע"א ד"ה ואינו חוזר וע' תשו' הראנ"ח ח"ב סי' צ':

[הגה] בטילה כן נ"ל. ואם נכתב במפורש שהי' מצוה מחמת מיתה וגם נכתב מעכשיו עיין תשובת מהריב"ל ח"א סי' ס"א. ועיין ספר קרית מלך רב בתשובותיו סי' ב' ג' ד' דאע"פ שכתב תחלה דמצוה מחמת מיתה ונתן מתנתו לאח"מ אין זה מוציא מידי ודאי מעכשיו הכותב בסופו ואני מצרפים שניהם והוי מתנה מהיום ולאחר מיתה הריטב"א. ועיין תשובת מהריב"ל ח"ד סי' כ"ו ובתשובת בני משה סי' ד':

[שו"ע] ואם קנו מידו. נ"ב ואם הי' בתוך המתנה מחילת חוב ולא קנו מידו. י"ל ג"כ דחיישי' שמא יש לו נכסים במדה"י והוי מתנת בריא וזכה בחובו בלא קנין. והיינו לטעם הרא"ש דמספק אומדנא לא מבטלי' המתנה אבל לטעמא דהרשב"א שכתבתי בגליון הסמ"ע סק"י דל"ש הכא וא"כ י"ל כיון דהוי ספק במחילה לא זכה אף שהוא מוחזק כמ"ש לקמן סי' רנ"א ס"ק ו' ודו"ק:

[שו"ע] והאחרון הוא מתנת שכ"מ. נ"ב היינו היכי דלהראשונים הי' קנין אבל בלא קנין כיון דלא קנו הראשונים הוי לגבי האחרון מתנה במקצת פרישה. וכ"כ בשו"ת ראש יוסף למהר"י אשקפה דף ט' ע"א:

[שו"ע] אם מת אפי' בלא קנין. נ"ב ומכ"ש בקנין ויפוי כח אבל בקנין לחוד גרע דאפי' לאח"מ לא קנה. ואף לסברת הרמ"ה לקמן ס"כ התם דוקא כשחזר ונותן ממה שנתן להראשון ונותנו להשני. משא"כ הכא שאינו חוזר אלא שנותן אח"כ המותר להשני פרישה:

[סמ"ע אות לו] דגם בזה מהני. נ"ב ע' תשו' שב יעקב חאה"ע סי' כ"ו דף ע"ב ע"א:

[שו"ע] ש"מ שכ' לאחר. נ"ב נתן מקצת נכסי' במצוה מחמת מיתה ואח"כ אמר נכסי לפלוני חוץ מזה שנתתי לצדקה הוי חזרה מהראשון ונכלל גם מתנת הראשון בלשון נכסיי. תשובת מיימ' ס' קנין סי' ב':

[שו"ע] מצוה מחמת מיתה. נ"ב וה"ה במסוכן:

[שו"ע] ויש מי שאומר דהו"ה. נ"ב עיין תשו' מהרי"ט חח"מ סי' נ' וצ"ע:

[הגה] פסקי מהרא"י סי' קל"ט. נ"ב עיין תשו' בתי כהונה בית ועד בלשונות הפוסקים סי' י"ח:

[ש"ך אות יח] ברשד"ם. נ"ב ובתשו' תשב"ץ ח"ד חוט המשולש טור ג' סי' ל"ב:

[הגה] וא"צ בזה יפוי כח. נ"ב תמהני הא לעיל סי' רמ"ו ס"ה /ס"ח/ מבואר ההיפוך וצ"ע אח"ז ראיתי דתמה בזה הט"ז. וגם בספר בית מאיר סי' ק"ז:

[הגה] מקרי צוואת שכ"מ. נ"ב בפסקי מהרא"י שם כתב עלה מ"מ לא ברירא לי לאפוקי עלייהו ממון מחזקתו וכו' וכן הב"י לקמן סי' רנ"ג מחודש ט"ז העתיק דברי מהרא"י אלו וכתבו ואח"כ גמגם בדבר עכ"ל. וצ"ע:

[סמ"ע אות עא] שאם זיכה במקצת. נ"ב עיין לעיל סי' ל"ט ס' י"ד ובתומים שם ס"ק כ"ו:

[שו"ע] אין בדבריהם כלום. נ"ב דמסתמ' כאן נמצא וכאן הי' עיין מרדכי הובא בב"י סס"י רנ"ז: