הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן רמח

סימן רמח

[שו"ע] הראשון ראוי ליורשו. נ"ב אפי' אם הא' אינו ראוי ליורשו אלא דהב' ראוי ליורשו כגון שאמר נכסי לפ' ואחריו לבני ואחריו לפ' כשזכה בהם בנו אין לו הפסק כ"כ הריב"ש סי' קסז וכתב עוד שם כשנתן כל נכסיו לבנו במתנה וב' בנותיו שיחלקו בשוה ואם ימות א' מהם שיורשו הנשארי' בשוה ואם ימותו ב' מהם יירש הנשאר הכל ואם ימותו שלשתן יהי' להקדש חלק הבן הוא ירושה ואין לו הפסק. ואף מה שזכה אח"כ מן הבנות נעשה לו ירושה ואין לו הפסק ואם מת הבן תחלה ואח"כ הבנות זא"ז מה שירשה האחרונה מהבן והבת נעשה ירושה וא"ל הפסק ואין להקדש בהם כלום זולת חלקה שזכתה מכח המתנה דהיינו שליש נכסי' זוכה בהם ההקדש ואם מת הבן לבסוף אינו להקדש כלום ע"ש:

[שו"ע] בן מכלל הבנים. נ"ב ע' בב"י לקמן סי' רנג ובד"מ שם אות ז':

[הגה] לדון בדיני ישראל. נ"ב עי' תשו' מהרי"ט ח"ב חח"מ סי' ו':

[שו"ע] אלא מה ששייר ראשון. נ"ב ואם אמר נכסיי מכורי' לך ואחריך מכורי' לפלוני. ע' השגות הראב"ד ר"פ כג מה' מכירה:

[שו"ע] ראוי ליורשו. נ"ב ובמקום שיש בכור ופשוטים ואמר לפשוט נכסי לך ואחריך לפ' לשון מתנה הוא ויש לו הפסק תשו' מהר"י בי רב סי' לב וע' לקמן סי' רפא ס"ו:

[ש"ך אות ג] מור"ם ס"ז בהגה. נ"ב לא הבנתי דבהגה ס"ז מיירי באומר ואחריך מהיום לפ' ומהני מהיום שיכול להפסיק כיון דהב' זוכה למפרע. אבל הכא לענין שנתן הראשון מהיום י"ל דירושה אין לה הפסק וע' מוהרי"ט ח"ב חח"מ סי' ע"ד דמלישנא אבל הבריא דקדק לדינא בשכ"מ במקצת בקנין או בכולה במהיום בקנין אמרי' לגבי ירושה אין לה הפסק עוד כתב שם דגם בבריא דוקא באומר לבן בין הבנים אבל אמר לבנו יחידו ואחריך לפ' לא זכה פלו' דגם בבריא בעי' דלא אפשט' אם יכול להוריש בן בין הבנים ומספק א"י להוציא מידו:

[שו"ע] ופירש ואמר. נ"ב ע' מהרי"ט ח"ב חח"מ סי' ע"ד דזהו דוקא בבן בין הבנים אבל בבנו יחידי גם בכה"ג לא נעקר הנחלה ממנו וא"ל הפסק וכ"כ עוד שם בסי' ו' ובעיקר דיני דהרמב"ם דבל' זה לא משום ירושה יש לו הפסק. כתב הריב"ש סי' קסז אין טעמו ברור וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל וכ"נ דעת הרשב"א בתשו' וכו' גם בגמ' נראה היפוך סברת הרמב"ם בזה וע' תשו' תשב"ץ ח"ד חוט המשולש הטור השני סי' ב' בארוכה:

[שו"ע] אם נתנם מתנת שכ"מ. נ"ב לשון הרשב"ם כגון דאומר מהיום ולאחר מיתה א"נ כשהי' שכ"מ נתנה. ועיין תשו' מהריב"ל ח"ב ס' ל"ה:

[הגה] וכן נראה עיקר. נ"ב עיין בית מאיר סי' ק' ס"ג:

[הגה] לי או ליורשי. נ"ב ודוקא יורשים ממש אבל אחריך לנכדיי ובני קיימי' אם מכרן הראשון מהני. ריב"א בהגהת מרדכי ב"ב. ועיין ב"ש אה"ע סי' ק"ז ס"ק י"ז ובח"מ שם:

[הגה] אינו אלא שופרא דשטרא ויש חולקים. נ"ב קאי אדלעיל נכסי לפלוני ואחריו מעכשיו ליורשי תשובת שבות יעקב ח"ב סי' קכ"ב:

[שו"ע] שכ"מ שאמר. נ"ב כלשון זה איתא ברי"ו נכ"ג ה"ד ועיין נתיבות משפט שם דהעלה בצ"ע דאמאי נקטו דוקא בשכ"מ ולא בבריא:

[שו"ע] הנותן מתנה. נ"ב אמר ליתן תבואה אינו בכללו אלא ה' מינים בלבד וכן אמר מן עללת' דעללת' היא תרבס של תבואה כן מבואר בנדרים דף נ"ה ובהרא"ש שם וכן פסקי' ביו"ד סי' רי"ו:

[ש"ך אות יא] הוי בכלל ל' מטלטלי'. נ"ב וזה שלא כהרמ"א סי"ב דלהמבי"ט לא מהני תפיסה דדוקא בנכסי מספקי' אבל לא במטלטלי':

[שו"ע] אמר נכסי. נ"ב פ"ב דבכורים משנה י"א הכותב חיתו ובהמתו לבנו לא כתב לו את הכוי. ועיין רמב"ם דמפרש חייתו או בהמתו מש"ה הממע"ה אבל בכתב לו שניהם קנה ממנ"פ וכן לפי' הר"ש שם למאי דפסקי' נדרים י"ט דמעייל בספיקא. וצ"ע דהשמיטו הפוסקי' משנה זו ועיין לעיל סי' רי"ח סכ"ד ובש"ך שם:

[הגה] שמקרי בגד. נ"ב אין תפילין בכלל לשון מלבושים דאין דרך ב"א לכללם בלשון מלבושים. תשו' תולדת אדם להרשב"א סי' קפ"ג ועיין תשובת שבות יעקב א"ח סי' כ"ד דמנעלים בכלל מלבושים ועיין כ"מ פ"ה מהל' שבועות ה' י"ח בסופו:

[שו"ע] דשטרות בכלל נכסי'. נ"ב אבל מע"פ י"ל דאינו בכלל נכסי'. תשו' הראנ"ח ח"א סי' ע"ז: