הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן קפב

סימן קפב

[הגה] בכל דבר. נ"ב ראובן אמר בפני אנשים ששמעון ימכור שדהו או שיקנה לו שדה ושמעון לא ידע ואמר שדה של ראובן או שקנה לו שדה ונתקיימו מעשיו תשו' רשב"א סי' ע"ט:

[הגה] ודוקא שהשליח. נ"ב עיין תשו' מהרי"ט ח"א סי' קט"ז נסתפק אם באיסור דרבנן אמרינן אין שליח לד"ע או לא ועיין במ"ל פ"ב מהל' רוצח ה"ב ואם השליח שוגג עיין ש"ך לקמן סי' שמ"ח ס"ק ו' ויש לעיין אם השליח הוי מומר להכעיס אם מהני השליחות דלטעמא דדברי הרב שייך ג"כ הכא ולטעמא דאי בעי עביד אפשר דחייב המשלח דמה"ת לא יעשה וכסברת התוס' לענין שוגג ועיין מ"ל פ"ד ה"ה מהל' מלוה לענין שליח נכרי ועיין שיטה מקובצת בשם מהר"י אבוהב ועיין סמ"ע סק"ב שתלה הטעם שיכול לומר סברתי וכו' ועיין לקמן סי' שפ"ח בש"ך ס"ק ס"ו:

[ש"ך אות א] לשון המרדכי בשם מהר"ם. נ"ב ועיי' תשו' הרא"ם דפוס פראג סי' תצ"ג שכתב להדיא דקי"ל כרבינא:

[ש"ך בא"ד] אלא לענין כפל וכפל אינו נוהג. נ"ב יפה השיג בספר יבין שמועה דהא נ"מ לענין חיוב אחריות ואם ע"י חצר הוו בכלל אין שליח לד"ע ולא קנה הגנב ואין חייב באחריות:

[ש"ך בא"ד] מ"מ נ"ל לענין דינא. נ"ב עיין ש"ך יו"ד סי' ק"ב ס"ק כ"ב ועיין מ"ל פ"ד הי"ד מהל' מלוה ולוה:

[הגה] תשובת רשב"א. נ"ב עיין תשובת רשב"א סי' אלף ט"ז. ועיין מ"ל פ"ו מהל' טונ"ט ה"ה:

[שו"ע] ודוקא שהודיעו. נ"ב עיין בספר חוות דעת על יו"ד סי' קס"ט סק"ב:

[שו"ע] וקנה המקח. נ"ב היינו בדבר דאפשר לתקנו שמכר שוה מנה במאתיים דאפשר שיקנה המקח והשליח ישלם מביתו המנה וכן בהיפוך אבל אם א"א לתקנו כגון שהיה שליחו להשכיר חצירו לשנה והלך והשכיר לג' שנים אף בלא הודיעו בטל. והוי כמו ההי' דסעיף ה' דמיירי ודאי בלא הודיעו. מהריב"ל ח"א סי' ע"ט ועיין תשו' תשב"ץ ח"ד סי' כ"ב:

[ש"ך אות ב] ובתשובת ר"א ששון. נ"ב ובתשו' מהריב"ל ח"א סי' ע"ט ובתשובת מקור ברוך סימן ג':

[הגה] והוא הוציא. נ"ב המבקש מחבירו להניאו מן הסכנה וכן עשה ואמר שנתן שוחד כך וכך נאמן בשבועתו כמה הוציא ואין צריך לגלות למי נתן השוחד מפני הסכנה ב"מ סי' של"א בשם מהרי"ק שורש דע"ג:

[ש"ך אות ו] זהו הנראה לפענ"ד. נ"ב וכ"כ הט"ז. ולפ"ז מ"ש בש"ע הואיל וקנאה אותו במעותיו והוא לשון הרמב"ם ניחא בפשוטו דמיירי בלא הודיעו ויש מעות להשליח דהדין דהמשלח כופהו לתקן העוות למכור לו באחריות בזה נתן הטעם כיון דקנה במעותיו. דאלו קנאו במעות עצמו הי' השליח יכול להחזיר לו מעותיו. אולם הב"ח כתב דאף דלא הודיעו המקח קיים רק בין השליח להמוכר אבל לא בין המשלח לשליח. והשליח יכול להחזיר לו מעותיו. ונדחק בלישנא דהואיל וקנאה במעותיו עיי"ש:

[שו"ע] ומיהו הלוקח. נ"ב עיין לקמן סי' רל"ב בסמ"ע סק"ב ומ"ש שם על הגליון. ועיין לקמן סי' רט"ז ס"ה ובט"ז ושם: