הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן קלג

סימן קלג

[שו"ע] נאמן במגו דנאנסה. נ"ב וה"ה אם אמר לקוח נאמן במגו דנאנסה ועיין פרישה דכתב לחלק דלקוח אינו נאמן במגו עיי"ש:

[סמ"ע אות ט] דאל"כ יהי' נאמן. נ"ב קשה לי הא עדיין יהא נאמן לומר ממושכן בידי במגו דנאנסה אח"כ ואי דיצטרך לשבע בנק"ח גם בלא התראה צריך לשבע בנק"ח כיון דבא ליטול. ובאמת בשו"ת הרא"ש איתא רק שיתר' בו כדי שלא יטעון החזרתי. והיינו דע"י התראה יצטרך עכ"פ לשבע. ולמ"ש הר"ן הובא בש"ך סי' פ"ט ס"ק י' ויש ליישב דברי הסמ"ע דבלא התראה אם ירצה לשתוק ולהחזיק בחפץ עד שיתן לו דמיו לא יצטרך לשבע:

[ש"ך אות ה] ותמי' לי. נ"ב לענ"ד סברת הסמ"ע כך היא דדוקא היכי דאם הי' רואים החפץ מעצמם הי' המערער נאמן כגון דאיכא עידי פקדון. ובזה אף שהוא הראה החפץ לעדים ואומר לקוח או ממושכן לא מהני מגו בידי דדבריו שחוץ לב"ד לא הוי דברים והוי ראה אבל בליכא עידי פקדון דראיית עדים לחוד אינו מזיק דהא תפיסתו מוכחת דלקוח בידו ואנו באים לדון רק מכח הודאתו וכיון דמחזיקי' לדון עפ"י דבריו. ממילא נאמן בכל דבריו. ולא מפלגינן דבורו לחצאין. ובזה ניחא גם סברת המבי"ט שהביא הש"ך בס"ק שאח"ז ומ"ש הש"ך ובשו"ת הרא"ש לא הי' המעשה בעדים רק בע"א. באמת בזה מהני ע"א דאם ראו עדים ויש ע"א על המסירה שוב אינו נאמן לומר ממושכן במגו דלקוח דהוי מגו להכחיש העד ומחוייב שבועה ואי"ל. ואף אם הראה רק בפני ע"א ג"כ אינו נאמן מה"ט ודו"ק:

[שו"ע] ישבע המחזיק. נ"ב עיין רמב"ן מלחמות פרק ג' דב"ב בסוגיא דאומן במ"ש בהא דפרכי' אי איכא עדים למ"ל ראה היינו דק' גם אסיפא דלמה נאמן לומר אתה מכרת לי עיי"ש. מבואר דס"ל להרמב"ן כדעת רבינו יונה שבטור כאן:

[ש"ך אות יג] ולכך אין מוציאי'. נ"ב ואם הוא נכרי גם להרמב"ם נאמן לומר השאלתי' לי' תשובת הר"א ששון סי' ק"ט: