הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן נח

סימן נח

[ש"ך אות ז בסופו] וכן עיקר. נ"ב ע' בתשו' פני משה סי' ו' וע"ל סי' קע"ו בש"ך ס"ק מ"ח:

[ש"ך אות יג בסופו] וכן עיקר. נ"ב ע' בתשו' פני משה ח"א סי' נ"ח בארוכה:

[שו"ע] או בתורת מתנה אם אמר המלוה. נ"ב אף די"ל דמאי דקאמר היינו שמעולם לא פרעו אלא דמתנה נתן לו מ"מ כיון דא"ל בפני פו"פ פרעתיך דהי"ל להשים אל לבו מה שנעש' בפניהם ולהשיב בב"ד דאותו מנה הי' דרך מתנה אבל בלא הזכיר לו פו"פ אלא סתם פרעתיך מנה ואמר להד"ם ובאו עדים שמנה לו מעות. י"ל דיכול לטעון שהי' מתנה ולא הוחזק כפרן ודמי ממש לדלקמן סי' ע"ט ס"ד וע' בסמ"ע וש"ך שם ולפי"ז מש"כ הסמ"ע רס"י רצ"ד דבתבעו פקדון ואמר להד"מ ואח"כ באו עידי ראי' א"י לומר דבאו לידו בתורת מקח דהוחזק כפרן. לכאורה אינו דאמאי לא נימא דלהד"ם היינו דמעולם לא הפקידו בידו דבר. והט"ז שם עשה סמוכים להסמ"ע מדינא דהכא ולפענ"ד זה אינו דהכא כיון דאמר פרעתיך בפני פו"פ הי"ל להשים לב ולהשיב שהי' מתנה אדרבא מההיא דלקמן סי' ע"ט ס"ד הוא סתיר' להסמ"ע ונ"ל ראי' לזה מסוגי' דב"ב ד' מ"ה ע"א אבל מסרו לו שלא בעדים מתוך שיכול לומר להד"ם. והיינו ע"כ אף דמודה דמתורת אומנת בא לידו אלא דלקח ממנו אח"כ נאמן במגו דלהד"ם היינו שבא לידו בתורת מקח וכמ"ש תוס' הרי דזה מקרי בלשון דלהד"ם שמעולם לא הי' דבר משל חבירו בידו דבתורת מקח אתא לידו ומה"ת לנו להמציא בין לשון חז"ל ובין ל' בנ"א. ואולם מדברי תוס' שם ד' מ"ו ד"ה שפיר וכו' לא משמע כן דמאמר לא הד"מ פשיטא דא"י לשוי' ראה דאם יכירו העדים בטב"ע לא יהי' נאמן כיון דכבר כפר ואמר להד"ם והיינו אף אם אלו לא כפר תחלה הי' יכול להראות לעדים ולומר לקוח בשעה דמראה במגו דאינו מראה להם מ"מ כיון שכפר לאמר להד"ם א"נ הרי דא"י לפרש דבריו דלהד"ם היינו לקוח ודו"ק וצ"ע לדינא:

[ש"ך אות לד בסופו] ע"כ. נ"ב בתשו' מהר"א ששון סי' ע"ד: