הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן כט

סימן כט

[הגה] והוא לאחר כ"ד. נ"ב ושיעור תכ"ד שלום עליך ר' ומורי ועי' יו"ד סי' רמ"ב ס' ט"ז ובמה שכתבתי שם על הגליון:

[הגה] וי"א דיכול להוסיף. נ"ב ומ"מ אם כפי עדותן הראשונים לא הי' ממש בעדותן שלא היה בקנין ואח"כ אמרו שהי' בקנין לכ"ע לא מהני וכעדות אחרת דמי רשב"א בתשו' סי' ת"ק ס"ג:

[הגה] להוסיף בתנאי. נ"ב עי' בתשו' בני משה דדוקא היכי דעדיין יש פנאי לקיים התנאי לא נעקר סהדותיה' לגמרי. כ"כ אא"ז הגאון מו"ה עקיבא איגר בגליון סמ"ע שלו:

[ש"ך אות ו] נ' חיים סי' ל"ז. נ"ב ובח"ב סי' מ"ה ובתשו' מוה' בצלאל אשכנזי סי' ה':

[ט"ז ד"ה הואיל ושתקו] ר"א הי' שלא בב"ד. נ"ב במחכ"ת אשטמיטתיה דלהדי' כ"כ הגהת אשרי דמיירי חוץ לב"ד:

[שו"ע] נאמנים לגבי עצמן. נ"ב אם אין להא לשלם נלע"ד דתלי' בפלוגתת הפוסקי' בסוגיא דבב"ק פ"ה בשור הדיוט ושור פסולי המוקדשים שנגחו דקיי"ל שור הדיוט משלם דהאי נקרא כולי' מזיק והאי כולי מזיק. וכל היכי דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי משתלם מהאי דקיי"ל כר' נתן ע"ש ודעת הרמ"ה בטור סי' ת"י דה"ה אם ב' בני חיובא. אלא דהא' ירד מנכסיו חייב אידך לשלם. ה"נ כן דכ"א נקרא מזיק ואין לחלק דהתם י"ל על כל א' שהוא הזיק. דבנגיחתו מזיק בלא סייעת חבירו ועליו שם נוגע. אבל הכא דא"א שכ"א יזיק בעדותו. דבעדות ע"א אין בו ממש. ונקרא כ"א חצי מזיק דהא מבואר בפ"ק דבב"ק דבשור שלמי' לר"נ גובה מבשר נגד אימורי' אף דפשיטא דל"ש לומר דהשור בלא אימורי' הוי נוגח. ואף דשם מבואר דאפשר דלר"נ פטור דדוקא בשור שדחף לבור מחייב דא"ל תורא אשכח' גבי'. מ"מ למה דהעלו תוס' דהעיקר להלכה כלישנא קמא דהש"ס דטעמי' דר"נ דכ"א נקרא מזיק כול' ממילא מחייב באמורי' עיי"ש. וה"נ כן:

אמנם בהרמב"ם פ"ח מה"ל נזקי ממון פסיק דאינו משלם בבשר נגד אימור' מבואר דס"ל להלכה כל"ב דטעמא דר"נ דתוראי אשכח' גבך. וכן נקט הטעם בפי"ב מהו נ"מ ואף דפסק בשור הדיוט גמור דנגחו כולו צריך כ"א לשלם צ"ל דס"ל להרמב"ם כמ"ש ביש"ש דדוקא בב' שנגחו יש לקרות לכ"א שם מזיק. אבל בשור ובור דכ"א מזיק בענין אחר דזהו דוחפו וזהו מזיקו בהבל ופשיטא דזה בל"ז לא הי' ניזק נקרא כ"א חצי מזיק ולא מחייב לר"נ אלא מטעם תורא אית לי גבך ומש"ה פטור באסורי' דהתם שלא הי' אפשר ליגח בלא האיסורי' נקרא כ"א חצי מזיק. וראי' לדברי היש"ש מהרמב"ם שכתבנו שעולה פסקיו כהוגן לשטת היש"ש. [וחידוש שלא הרגישו נושאי כליו]. א"כ י"ל בנ"ד דפטור דלא אפשר לקרוא על א' שם מזיק ונקרא היזק מכח שניהם. והוי כ"א חצי מזיק ופטור. גם לדעת הטור בסי' ת"י דחולק אהרמ"ה. דדוקא אם א' פטור מדינא משתלם מהב'. אבל אם ב' מחוייבים אלא דלא לית ליה לשלם פטור הב' ע"ש. ממילא בנ"ד פטור ומס' לא מפקי' ממונא:
עוד נראה אף הודה על עצמו ששקר העיד ואינו יודע בעדות הב' אם אמת אתם. והעד הב' עומד בדבריו שהעיד אמת מ"מ פטור הא'. אף אי נימא דנ"ד דומה לשניהם שנגחו לשטת תוס' הנ"ל. א"כ הי' אפשר לחייב הב' כיון דעומד בדבריו ונקרא מדינא וצריך הוא לשלם הכל ומ"מ יכול לטעון כיון דע"א הוא שמא גם הוא העיד שקר ובר חיוב' הוא ואין עליו לשלם רק פלגא. אף דעכשיו אין הב' משלם. מ"מ אם אמת דבר חיוב' מקרי. רק אין לו וביותר נראה דממנ"פ א"צ לשלם רק פלגא דיאמר הלוה ממנ"פ אם אמת כדברי הב' דהלואה אמת. ממילא אין עלי שם מזיק דלא אפסדתיך ואם שקר ענה בו ממילא מקרי גם הוא מזיק ובר חיובא הוא. ואף דכופר ואמר אמת העדתי מקרי רק אין לו לשלם:
והנה בנידון כזה בנכרי וישראל שאחזו בסכין ושחטו בהמת אחרים לדעת המחבר ביו"ד סי' ב' דשחיטת' פסולה. נלענ"ד צריך כל אחד לשלם מחצה ואם אין לישראל לשלם. א"צ הגוי לשלם רק מחצה דשניהם בני חיובא ול"ש לומר כיון דשחיטת ישראל מותרת לא מקרי מזיק דמ"מ כל שכח הנכרי מעורב בשחיטה אין עליו שם שחיטה והוי מעשה הישראל נחירה בעלמא ועל שניהם שם מזיק. אמנם אם א' ישראל וא' מומר לאכול נבילות לתיאבון והב' לא ידע שהוא מומר אם מברר שלא ידע מזה. ממילא הוא פטור מדינא צריך המומר לשלם הכל ודומי' לב' שנגחו וכו'. אבל אם אינו מברר י"ל אף דהוא פטור. מ"מ יכול המומר לומר שמא ידע מזה וגם הוא בר חיובא אף דאומר שלא ידע ופטור מ"מ מקרי רק אין לו לשלם. ובזה צל"ע אם זהו נקרא אין לו. גם לדעת המהריב"ל דבס"ס מוצאים ממון חייב לשלם ס' שמא לא ידע ופטור מדינא ממילא משתלם כולו מהאי. ס' כשטת הרמ"ה דאף דשניהם בר חיובא. אם אין לשתלם מהאי משתלם מהאי:

[שו"ע] וחייבים לשלם. נ"ב עי' לקמן סמ"ע סי' נ"ה סק"ה ובתומים שם:

[שו"ע] לא ראיתי וה"ל הכחשה. נ"ב עיי' ת' לחם רב ססי' רכ"ט ובת' הראנ"ח ח"ב סי' מ"א ובעדות על השמועה שא' אמר ששמע דברי' כאלו וא' אומר לא שמעתי ע' תשובת שער אפרים סי' קי"ב דע"ז ע"ב: