הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן תקכז

סימן תקכז

[ט"ז סק"ג] עד תפלת יו"ט ע"ש. בראב"ן סימן קס"ח הכי איתא יחיד שבא לבהכ"נ ומצא צבור שקבלו שבת כבר שהתפללו אתה קדשת. היחיד מתפלל ערבית שתים. דכיון דצבור קבלו שבת אינו יכול להתפלל של חול. ונ"ל נמי דמי ששכח ולא עירב עירוב תבשילין בעיו"ט לשבת ונזכר כשאמר ש"ץ ברכו. ועירב קודם שהתפללו הצבור תפלת יו"ט שעירובו עירוב. כי קבלת יו"ט לא הוי עד תפלת יו"ט עכ"ל. מבואר דבתחלה כ' בשבת דהתפללו קהל אתה קדשת הוי קבלת שבת ואין היחיד מתפלל של חול. ועלה קאמר דלענין זה גם כן נגרר יחיד אחר צבור דאחר שהתפללו תפלת י"ט א"י לערב. מבואר דס"ל דברכו לא הוי קבלה גם לשבת דאין חילוק בזה בין יו"ט לשבת. אבל לפי מה דקיי"ל סימן רס"א ס"ד דברכו הוי קבלת שבת. וכן נמי לענין שאין היחיד יכול להתפלל חול כמ"ש המג"א סימן רס"ג סקכ"ח. ה"נ לענין עירו' תבשילין וכמ"ש המג"א כאן סק"א בפשיטות. והוא נכון. דלא כדמשמע מהט"ז שיש חילוק בזה בין לשבת ליו"ט:

[סעיף י"ב] ומברך על מצות עירוב. אם רוצה לערב ב' עירובים ע"ח ועירו' תבשילין. מברך ברכה א' לשתיהן ואומר על מצות עירובין ת' מהר"ם די בוטו"ן סימן ל"ח(נרשם כן לעיל סימן שס"ז:

[סעיף כ"ב] יכול לערב בתנאי וכו'. ואם חכם בעיר שזיכה לכל בני העיר. מ"מ יתנה ולא יסמוך על עירוב החכם. וכן נראה מדברי חכם צבי בתשובה סי' ק"ל:

[מג"א סקכ"ה] ומברך בתחלה. ע' בלחם סתרים סוף ספרו בכללים סימן ט' שהעלה דאין לברך: