הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן תצז
סימן תצז
[עריכה][מג"א סק"ב] ומ"מ נ"ל דלכ"ע דווקא. אינו מובן לי דלטעמא שמא יקח מהן לאוכלו י"ל דברחוק מהם קצת דהוי היכר ל"ג. ולדמות לההיא דסי' שכ"ד אבל לטעמא דהר"ן ותוס' פ' האורג דמקרי אין מזונתן עליך גם כה"ג אסור:
[מג"א סק"ד] וכ"מ סי' תקי"ג ס"ו. בזה י"ל דהתם דקאי על יו"ט ב' שחל ביום א' כיון דיש בזה איסור דאורייתא דהכנה. והוי ס"ס בדאורייתא אבל הכא הכנה דצידה דהויא דרבנן בזה מקילין בס"ס והכי דייק לישנא דהר"ן פ"ג דביצה דכ' הלכך ס' מוכן ביו"ט ב' כיון דמוקצה לא איתסר אלא מדרבנן הוה ליה ס"ס בדרבנן עכ"ל. וביותר קשה ממ"ש המחבר סי' תקי"ג ס"ג וכן בליל ב' של יו"ט ב' של גליות מבואר דביום ב' אסור ליקח מעכו"ם וצ"ע:
[מג"א סקי"ד] אם נאכל א' מהם או נפל לים כולן מותרין. אף דקודם שנפל א' מהם לים היה הדין דכולם אסורין ואין בידו להתירן. דהא הפיל בידים קי"ל דאסורים וא"כ באותו שעה אתקצאי מ"מ השתא דנפל א' מהן. ותלינן דאיסור' דנפל שרי הנך דאין מוקצה לחצי שבת כדלעיל סי' ש"ח ולקמן סי' תצ"ו ס"ט:
[ט"ז סק"ט] דקי"ל דאזלי' לחומרא כמ"ש ס"ט. אין זה מספיק כ"כ דנראה דבספיקא דבפלוגתא גם במוקצה אזלי' לקולא כמ"ש הרא"ש סוף ביצה לענין מדבריות כיון דאיכא ב' לישנ' עבדינן לקולא דמוקצה דרבנן וכ"כ הרא"ש פ"ג דביצה גבי מוקצה לחצי שבת ואפשר לחלק דוקא התם דהספק אם הן אסורים משום מוקצה או לא אבל הכא דאם הם אחריני אף דהספק מכח הדין אם חיישי' לאחריני או לא מ"מ הוי כמו ס' במעשה כיון דעיקר הספק אם הן אחריני או לא:
[מג"א סקח"י] אבל הפשט הוא דאורייתא (ב"ח). ומה"ט ניחא הא דמותר להפשיט קודם הבדיקה ולא חיישי' דלמא הוא טרפה כמו דאסור לאכול קודם הבדיקה היינו דההפשט רק עתה דרבנן דבדאורייתא אזלי' בתר רוב בהמות כשרות ומתירים אותה מטעם סופה משום תחלתן ולפ"ז אפשר דבנשחט מעיו"ט שלא לצורך יו"ט או דהיה לו פנאי להפשיט מבעו"י אסור לפשוט ביו"ט קודם בדיקה ולהרש"ל דס"ל דלא ממנע לשחוט משום חשש טריפות כמ"ש המג"א בשמו סקי"ט. ק' לכאורה אמאי מותר להפשיט קודם הבדיקה: