הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן שכח

סימן שכח

[סעיף א'] שחיקת סממנים. אם מותר לחולה שאין בו סכנה דברים האסורים משום מוקצה. הארכתי בתשובה:

[סעיף ג'] מהשינים ולפנים. לשון הגמ' מן השפה ולפנים. וע' ת' אדמת קידש א"ח סי' ד':

[סעיף ד'] אסור לחלל עליו אעפ"י. וכ"ש בחולה או רופא אומר שא"צ. ב"י בשם הרמב"ן בס' תורת האדם:

[סעיף ה'] א' מהם סכנת נפשות. ספק סכנת נפשות כ"צ לומר:

[סעיף ז'] מחמת ברזל. ע' בתבואת שור יו"ד סימן מ"ד סק"ד:

[סעיף י' בהג"ה] דוקא ישראלים. כיון שהוא מצווה על השבת ואומר לחללו וודאי סומך על המחאתו לבוש:

[מג"א סק"ו] שומעין לרופא. אפי' בחול משום סכנת החולה:

[מג"א ס"ק ה'] רמב"ם גמ' יומא דפ"ב ובסוגי' איתא ואע"ג דמכווין לתבר בשיפי. וברא"ש ואע"ג דמתבר. וע' שהר"ן ספ"ג דשבת שכ' אפי' מתכוין למלאכת רשות אם אותה מלאכה של פ"נ שרי:

[מג"א סק"ט] אבל הר"ן כ' הטעם ע' בספר תוס' יום הכפורים ובפרשת דרכים דרוש י"ט יבתשב"ץ ח"ג סי' ל"ז ל"ח:

[מג"א ס"ק ט"ז] רש"י וכ"כ תוס'. דהוי כמו זה א"י וזה א"י דבמלאכת שבת שניהם חייבים. ותמוה לי מנ"ל זה לרש"י ותוס' הא י"ל דדוקא במלאכה שעושים שניהם כגון שהוציאו יחד וכדומה בזה כל א' מקרי מוציא. אבל הכא דעמיץ ופתח העין דאין זה כלל כוחל אלא דעושה הכנה שיהיה ביד העכו"ם לכחול בזה י"ל דמסייע אין בו ממש דהא אין עושה מקצת כוחל וכעין דמחלק הש"ך בנקה"כ יו"ד סי' קפ"א לענין הקפה והיינו מרוויחים ליישב בזה קושית התוס' בשבת די"ל דמ"ה ר"ז ור"א היו סבורים לאסור כיון דבלאו דידי' לא אתעביד הוי כמו זה א"י וזה א"י ואמימר ס"ל דמ"מ בזה דאינו עושה דבר מגוף המלאכה רק מסייע בהכנה דעלמא אין בו ממש וראיתי בשטה מקובצת ביצה כ' ג"כ דמיירי בלאו דידי' לא מתעביד ומחלק בין זה לבין זה א"י וזה א"י דעמיץ ופתח לא מוכח דעושה בשביל כן דדרך בלא"ה לעמוץ ולפתוח עיין ע"ש. ולענ"ד היה נראה לחלק כהנ"ל:

[מג"א ס"ק כ"ז] (ש"ל). והוא בב"י וכ' עלה ואיני יודע מנין לו לחלק בין הזיד ללא הזיד: