הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן שג

סימן שג

[סעיף יח] ויש מי שאומר דבזמה"ז שנהגו מקורו מהר"ן וכ' כן דלר"ת באנשים ל"ג דשלפי ומחווי לדידן מותרים לצאת גם אין עליהם חותם דעתה זה תכשיט אבל לפסקא דהש"ע סי' ש"א ס"ט דתכשיט לאיש ולאשה גם לאיש אסור א"כ מה מהני דעתה הוי אין עליו חותם תכשיט הא מ"מ הוא ג"כ תכשיט לאשה ואסור מדרבנן ואפי' ביש עליו חותם כיון דהוי עתה ג"כ תכשיט לנשים מגרע גרע א"כ קולא זו זהו רק לפי המתירים דעתה שאין לנו רה"ר לא גזרי' לשליף ומחוי' אבל לפי דכ' המחבר ומ"מ צריך להזהיר לנשים וכו' תשמעו לנו משמע דאין סומכים על ההיתרים הללו רק דאין מוחים לנשים דמוטב שיהיו שוגגים א"כ לכאורה עתה אין ראוי להאנשים השומעים לדברי חכמים לצאת בטבעת בין יש עליה חותם בין אין עליה חותם ודוק ונראה דלזה כיון הרמ"א לעיל סי' ש"א ס"ט כמ"ש וע' סי' ש"ג סי"ח ואפשר דכוונת המחבר כיון דיש לימוד זכות דכרמלית דידן הוי כחצר שא"מ יש לסמוך בזה על הר"ן דבאיש ל"ח כלל למחוי' ומכל מקום בעל נפש יחוש לעצמו שלא לצאת בטבעת כלל:

[סעיף כב] שיחדתו לכך. היינו באבן עגולה דאורחי' בהכי מש"ה יחוד לשבת א' מהני כ"כ מג"א סי' ש"ח סמ"ז אבל יחוד לעולם מהני גם במטבע:

[מג"א ס"ק כ"ב] מ"מ כיון שהוא רוצה בלא"ה אף שאינו מכוין להפרדת נימין מדולדלי' מכל מקום בודאי אם יתלשו ניחא לי' בכך והוי פ"ר דניחא ליה: