הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן רמו

סימן רמו

[סעיף א'] כגון מחרישה י"ל דבא לאתויי דדוקא דברים שעושים בהם מלאכה דאורייתא אבל בעושים מהם מלאכה דרבנן מותר כיון דלא אחזי רק כעובר על שבות דשבות ע' מ"ש בגליון לקמן רנ"ד ס"ד:

[מ"א ס"ק ד'] אפי' בכלי היינו דלא נימא דהרמ"א מיירי רק בכלים שאינם עושים בהם מלאכה דאסור על יום שבת לבד משום שכר שבת בזה מחלקים דלשאול אף דמתנה דיחזיר וישאיל לו לא מקרי שכר שבת שלא בהבלעה דבאמת זה עיקר דברי הגה"מ אבל בכלים שעושים היה ס"ד כיון דמ"מ נהנה ישראל ממלאכה דעי"ז יחזור וישאלנו אסור דמחזי כשלוחו כמו דאסור להשכיר לזה כ' המג"א דמ"מ שרי דגם לענין זה קיל משכירות ממש דכן מבואר מתוך דברי הגמ' דכ' מכאן הורה ר' במקום שמבשלים המלח ע"ש ואפשר לומר דמה"ט כ' הרמ"א בע"ש דבכלים שעושים מלאכה אסור בשבת אבל באין עושים י"ל גם בשבת שרי כיון דלא מקרי שכר שבת ונ"ל ראי' מה דאמרי' שבת קנ"א מותר לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי הרי דזה לא מקרי שכר שבת ה"נ להשאיל שיחזור וישאל לו. ועיין בגליון ש"מ ס"י:

[סעיף ג'] אסור להשכיר מכר בהמתו לנכרי וקצב לו דמים ומסר לו הבהמה לנסותו אם מוצא הלוקח טעות במקח מחזיר' ואם רוצה בה מחזיק במקומות כ"ז שלא גלה הלוקח דעתו הוא בחזקת שאינו חפץ בה הו"ל בחזקת הלוקח ואינו בכלל שביתת בהמה ר"ן פ"ק דע"ז:

[שם] מצווה על שביתת בהמתו הו"ה חיה ועופות שלו ואפי' על מינים שבים ספ"ה דבב"ק ובתוס' שם:

[שם] יפקירנו בינו לב"ע קשה לי בהפקיר שלא בפני נכרי או באומר קנו לעכו"ם שלא בפני דזוכה לו חצרו של נכרי שלא מדעתו א"כ כשהנכרי מחזיר לו הבהמה אחר שבת איך רשאי ללוקחו הא הנכרי אינו נותן לו במתנה אלא בדרך חזרה דלא ידע דקנה הבהמה הוי כמו גזל נכרי דהישראל יודע האמת שהוא דנכרי ועיין:

[מג"א ס"ק ז'] בשם הרמ"ע. במג"א סק"ז כ' והרמ"ע ססי' קי"ב כ' וז"ל. בהמות ישראל והחלב שלה מחצה לישראל ומחצה לנכרי אריס מהו להניח לחלוב בשבת. תשובה החולב הוי מפרק דהוי מלאכה גמורה מגופה דבהמה לפיכך אם הפקירה בעליה או אם התנה עם האריס שיתחייב באחריות כל שבת ושבת מותר ואם לאו אסור עכ"ל ומה דהקשה המג"א מסי' ש"ה תירץ הא"ר שם דמיירי בנודע דאין החלב מצערה ואולם עיק' דברי הרמ"ע אינם מובנים לי דמה שייך בזה שביתת בהמה ומה בכך שהמלאכה בגופה דבהמה היא הא מ"מ הבהמה אינה עושה מלאכה. אלא החולב הוא עושה מלאכת מפרק והר"ז כמו עורות לעבדן דאף לב"ש דפ"ל דמוזהר על שביתת כלים מ"מ בעורות לעבדן ליכא משום שביתת כלים כיון דאין העור עושה מלאכה אלא המעבד עושה מלאכה בגופה של עור כמ"ש תוס' י"א ע"ב ד"ה ולב"ש וה"נ לדידן לענין שביתת בהמתו כנלע"ד בעז"הי:

[שם בהג"ה] אין אדם מצווה על שביתת ע' לקמן סי' ש"ד בתוס' שבת ס"ק ה':

[שם] שביתת בהמתו ביו"ט. וכן הסכים בתשו' אהל יעקב למהריק"ש סי' פ"ט:

[מג"א ס"ק י"ב] וזה אפילו באדם מותר דהא אין איסור הוצאה בי"ט אינו מובן לי דהא קיי"ל דיש עירוב והוצאה ליו"ט אלא דמותר מטעם מתוך היכא דיש צורך קצת אבל במשאות דלא הוי צ"ק אסו' מדאורייתא גם הא לנכרי אפי' מלאכת א"צ אסור והכא מלאכת הבהמה בשביל נכרי:

[שם] ודעת הרב"י שם לאסור. נ"ל ראיה דהרמב"ם ס"ל לאיסור דהא וודאי אם אמרי' אין שביתה בבהמה בי"ט דלמען ינוח כתיב רק בשבת ממילא גם ביוה"כ ליכא ש"ב ומחמר והרי הרמב"ם כ' פ"ח ה"י מהל' עירובין יראה לי יוה"כ שחל בע"ש או לאחר שבת שהן כיום א' וחדא קדושה להם וכ' הה"מ הטעם כיון דכל מה שאסור בשבת אסור ביוה"כ ע"ש והרי אין זה כלל דהא בשבת אסור ש"ב ומחמר משא"כ ביוה"כ יש ש"ב ומחמר ממילא ה"נ ביו"ט ודו"ק:

[שם] ולכן יש להחמיר. וע' תשו' בשמים ראש סי' מ"ח:

[סעיף ה'] קנאה העכו"ם להתחייב באונסים. נראה דהיינו בהתחייב אף אחריות דזולא וכ"כ בפשיטות בס' שלחן עצי שטים. אבל בא"ר צידד דגם מהאונסים לחוד מהני דתלינן שלא יעשה מלאכה שלא יתחייב באונסים ושאני שואל דעלמא דגם בחול חייב באונסים עיי"ש ולענ"ד א"כ אמאי אסר בס"ג בהג"ה בשוכר ומתנה שתנוח בשבת הא אם עשה מלאכה יתחייב באונסים כדין שואל שלא מדעת ובחול אינו חייב רק בגנבו"א ונימא ג"כ דמסברא לא ישתמש בה בשבת:

[מג"א ס"ק י"ג] ר"ל חביב אבל אם לא התנו תחלה אסור אף שאין כאן משום שביתת בהמתו מאחר שיש לגוי חלק בבהמה ואינו נמנע מלעשות בה מלאכה בע"כ של ישראל מ"מ הוא כו' כצ"ל: