הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן קעח

סימן קעח

[ס"ב בהג"ה] ואכל דברים שצריכים ברכה במקומם. ואכל כשיעור שצריך ברכה אחרונה. מג"א לקמן רסי' ר"י:

[מג"א סק"ג] אפי' בשתייה. עדיין דחוק קצת דהא המחבר לא הזכיר מזה דבשתיי' מברך למפרע על מה שאכל ול"א דהוי כנמלך דא"צ רק ברכה לכתחלה ולא למפרע וכמ"ש הר"ן באמת בכוונת פרכת הש"ס מדקתני ועקרו היינו דאלו מיירי בדברים שאינן טעונין ברכה במקומם הוי רק כנמלך וא"צ ברכה למפרע. ואפשר דלא ניחא להמג"א בכך כי לשטת הר"ן דמצד ברכה במקומו צריך ברכה למפרע זהו רק קודם שיוצאים. אבל אם יצאו וחזרו ורוצים עוד לאכול אין מברכים למפרע. ומה הפרש אם יברכו קודם אכילה או אח"כ. א"כ כיון דכ' המחבר ביצא ממקומו וחזר צריך לברך למפרע ממילא נודע דהטעם משום דפסקה סעודה. וממילא ה"ה בשתייה כן דצריך לברך תחלה על מה ששתה ונלע"ד ראי' להט"ז דבפירות לא מהני הניח מקצת חבירים ממה שהביא המחבר סעיף ה' י"א ז' המיני' טעונים ברכה. ולכאורה יפלא למאי זכרם המחבר כאן בסי' זה דמיירי בשינוי המקום הא המחבר פסק בכל דבר ש"מ צריך לברך. ושרש דין אם טעונים ברכה לאחריה במקומה נזכר לקמן סי' קפ"ד. כי שם ביתו אבל בסי' זה דמיירי רק לענין ש"מ דצריך לברך. אין נ"מ בזה. אע"כ דנ"מ לענין הניח מקצת חבירים דלא מהני בדברים שאינן טעונין ברכה לאחריהם במקומם ועדיין צ"ע. ומסתפקנא לדעת הט"ז אם הסיבו על הפת ויצאו ממקומם קודם שאכלו כזית אם מהני הניח. דאף דלר"ח נראה דפחות מכשיעור פת הוו כמו דברים שאינם טעונים ברכ' לאחריה' במקומם כתב להדיא המג"א סי' ר"י ססק"א. דהיינו מטעם דמ"מ עדיין לא נתחייב בברכה לאחריו. ואין עליו חיוב לחזור למקומו. והוי העמידתו סילוק גמור. אבל לענין מעלת הניח דלא מהני לפירות היינו כיון דאין קובעים עליו לא הוי הסיבתן הסיבה כמו דאין מזמנים על הפירות א"כ י"ל כל שהסיבו על דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם אלא דעדיין לא אכלו כשיעור י"ל דמהני. וצ"ע לדינא. ואא"ז הגאון מו"ה ר"א ברודא זצ"ל בספרו אשל אברהם הסכים ג"כ להט"ז:

[שם] (הר"ר מנוח והר"ן) לא ידעתי איה כן דעת הר"ן. דלא כ"כ רק לרש"י דבשינוי מקום שצריך ג"כ בהמ"ז ואף אם יצא ולא בירך בהמ"ז וחזר למקומו דצריך לברך תחלה בהמ"ז וזהו כדעת הרמב"ן במלחמות אבל לר"ח בוודאי א"צ לברך בהמ"ז דהא לא מחשיב כלל ש"מ. והרי ברייתא ערוכה חבירים שהיו מסובים ועקרו לצאת לבה"כ כשהם יוצאים אין טעונים ברכה למפרע. הרי אף דלכתחלה א"צ ולדעת הפוסקים כהר"ח פוסקים כהך ת"ק. ואם נימא דהת"ק מיירי בשעה עוברת דהוי צורך מצוה. א"כ אמאי קתני בברייתא הראשונה דכי יצאו לקראת חתן דהוא ג"כ לדבר מצוה דכשיוצאים טעונים ברכה למפרע. אע"כ דשאני התם דהך ברייתא משוי ליה ש"מ. וכיון שכבר נגמר סעודתו דמה שיאכל אח"כ הוי סעודה אחרת מש"ה צריך לברך בהמ"ז מיד כשיוצא מטעם שמא ישכח ומה"ט אף שיצא וחזר צריך לברך בהמ"ז תחלה שכבר נתחייב בבהמ"ז. וע' בהרמב"ן ותמצא. אבל למאי דקיי"ל כר"ח שעדיין לא נגמר סעודתו דמה שיאכל אח"כ הוא גמר סעודתו א"צ לברך ברכות המזון ודו"ק:

[מג"א סקי"ב] דספק ברכות להקל לדעתי צל"ע לדינא בזה דאף דלהפוסקים דז' מינים טעונים ברכה לאחריהם במקומם הדין דשינוי מקום א"צ לברך. מ"מ עתה לדידן דמכח דספק דרבנן לקולא קם הדין דא"צ ברכה ממקומו וממילא נעקר מקביעתו כיון דאינו עומד לחזור למקומו ול"ש לקיבע' קמא הדר ממילא קיימא הדין דהוי שינוי מקום וצריך לברך ול"ש בזה ס' דרבנן לקולא וצ"ע:

[ט"ז סק"י] והנה יש תימא למנהגינו. גם בדרישה הרגיש בזה וכ' קצת לחלק כמ"ש הט"ז והמג"א סי' תע"ד: