הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן לט

סימן לט

[סעיף א'] או אשה. טומטום אף דמחויב להניח תפלין דספק דאורייתא מה"ת לחומרא. ס"ס פסול לכתוב תפלין דשמא הוא נקבה ולא הוי בר חיובא כנלע"ד והמשבצות זהב לעיל סי' י"ד ס"ק א' לא משמע כן. אח"כ ראיתי שהמחבר בעצמו כאן באשל אברהם כ' בפשיטות דפסול לכתוב:

[ט"ז ס"ק א'] עשאוהו חז"ל כמי. משמע דרק מדרבנן פסול. וזה דעת האחרים הובאו בנ"י. אבל כ' שם הנ"י דמדברי רש"י והרמב"ם נראה דמדאוריי' פסול ע"ש ונ"מ באין לו תפליו אחרים:

[מג"א ס"ק א'] אבל מספיקא דבדאוריי' לא סמכינן אחזקה שהביא ב' שערות. ונלע"ד אם כתב הוא עצמו מותר להניחן. דלגבי דאורייתא הוי ס"ס. ס' דגדול היה בשעת הכתיבה. את"ל קטן דלמא גם עתה קטן הוא ופטור מתפלין. ולגבי חינוך דרבנן סמכי' על חזקה דהביא ב"ש כשהגיע לי"ג שנים:

[מג"א ס"ק ב'] דעכו"ם בלא"ה. לענ"ד י"ל דנ"מ בנמצאו ביד נכרי ואמר שכתבן לשמה דיש להאמינו במגו דהי' אומר דישראל היה כתבן שהיה נאמן כדאיתא סעיף ו'. וכן נכרי שכתבן ונתגייר ויודע בעצמן דכתבן לשמן דהיה רשאי להניחם ואפשר דהיה נאמן אף לאחרים מדין ע"א נאמן באיסורין. גם היכי דאין לו תפלין אחרים דהיה צריך להניחן מספק שמא כתבן לשמן. ע' אה"ע סי' קכ"ג. לזה צריך לטעם דאינו בקשירה ופסולים וודאי. וכבר כתבתי בזה בתשו' סי' ג' על ראיית תוס' דתליית ציצית לא בעי לשמה מדצריך בני ישראל ועשו למעט נכרי. דיש לדחות דצריך קרא ליתגייר אח"כ ואומר שתלאן לשמן: