הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן יד

סימן יד

[מג"א ס"ק א'] פי' שהטילן וכו'. בנז"ש כ' ולא ידעתי מנ"ל הא כיון בטוי' כל הפוסקי' ס"ל דבעי' לשמה כשר להרא"ש בעע"ג. מכ"ש בעשיי' דלהרמב"ם ל"צ שיהי' לשמה דכשר להרא"ש בעע"ג. ומחכ"ת לא דק דשאני עשיי' דאין פסולן משום שלא לשמה אלא דגזה"כ הוא דממעט' מקרא בני ישראל ועשו ולא נכרי מש"ה לא מהני עע"ג. ופשוט. ובזה מיושב להרא"ש דס"ל עשיי' צריך לשמה למ"ל קרא בני ישראל הא ממילא פסול משום שלא לשמה ע' ט"ז סק"ב. דלהרא"ש לשיטתי' דבעע"ג מקרי לשמה צריך קרא ב"י ועשו למעט נכרי בעע"ג והרמב"ם לטעמא דס"ל היכי דבעי' לשמה לא מהני עע"ג שפיר מוכח שטתו דעשיי' ל"צ לשמה מדאצטריך קרא בני ישראל למעט נכרי:

[מג"א ס"ק ב'] צ"ע. ע' ברא"ם פ' אמור:

[ט"ז ס"ק ב'] מדכתיב בני ישראל. עמ"ש בגליון סי' ל"ט במג"א סק"ג. וא"כ ליכא ראי' מזה דנ"מ הרבה כמ"ש שם:

[מג"א ס"ק ד'] כמ"ש רסי' ט"ו. כאן א"צ לזה דאף אם הי' הדין דמותר להחזירם לבגד כיון דכבר הי' עשוי בפעם א' בהכשר מ"מ ניחא הכא. דאם ניחוש לדעת הרא"ש ממילא לא הי' עשיי' מעולם בהכשר. כיון דהי' בלא כוונה ממילא הוי תחלת עשיי' ובציר לי' שיעורא:

[שם בא"ד] וצ"ל דמיירי בשבת. נ"ב ופירוש דאם מתירם ויחזור לעשותם יהי' העשייה בשבת דהיינו שהוא סמוך לשבת כ"כ דאין שהות רק לעשות לחוד. ס' ת"ש:

[ט"ז ס"ק ד'] טועי' הם דחייב בברכה. ק' לי הא כיון דעושה כן כדי שלא יצטרך לברך זהו טובתו שיהי' רק בשאל' ולא במתנה. ואינו ניתן לו במתנה. וגם הוא אינו מתכוין לזכות בתורת מתנה וצ"ע:

[ומה"ט] נ"ל אף לדעת המג"א סי' ח' דבלובש טלית בלא ברכה ג"כ צריך לבדוק ציציותיו. מ"מ אם לובש טליתות הרבה בברכה א' ובתוכם טלית שאולה אותו טלית א"צ בדיקה. דיכול לכוון לזכות בה ע"ת דאם הציצית פסולים יהי' רק בשאלה ולא במתנה. ודטבא לי' עבדי לי':

[ס"ד] ובלבד שיקפל אותה. בת' שער אפרים סי' ב' הביא דברי תומת ישרים שהקשה בלא קיפול ג"כ הא פסקי' דניחא לאינש למיעבד מצוה בממוני' אפי' יש בו חסרון כיס. וע"ש שתירץ בכמה אופנים. ובפשוטו לק"מ דהא דניח' לי' אף בהפסד ממון. היינו אם אין המצוה נעשית בלא הפסד ממון וניחא לי' שיפסיד ממון שיתקיים המצוה אבל הכא דאפשר לעשות המצוה בלי הפסד ממון שיצא ידי המצוה ויקפל אותה דאין דעת להשאילו רק ע"י שיקפיל אותה. ומה"ט עולים יפה דברי המג"א דבשבת שאינו רשאי לקפלו דאעפ"כ דמותר ליטלו והיינו בא"א ניחא לי' למיעבד מצוה בממוני' אף דאיכא חסרון כיס. וק"ל:

[מג"א ס"ק ח'] וצ"ע בשלמא ליטלו. גם ע"ז יש לדון כיון דעכ"פ מתנה לא הוי. והוי כטלית שאולה ואינו מקיים בזה מצות ציצית. שוב נימא דמקפיד ולא שייך בי' ניחא לי' לאינש לקיים מצוה בממוני' דהא לא אתעביד בי' מצוה:

[שם בא"ד] רשאי לברך כמו נשים. עדיין אינו מספיק ליישב בזה דברי המחבר דמשמע לקמן סי' י"ג ס"ב. וכן בסי' תקפ"ט ס"י. דס"ל דנשים אין מברכין במ"ע שהז"ג. גם בעיקר הדין גם לדידן לענ"ד יש לדון בי' טובא די"ל דמה דמדמי התוס' טלית שאולה לנשים היינו בשאל טלית והוא עשה בו ציצית. דהציצית כשרים לגבי' אלא דהטלית פטור לגבי' בזה דמי לנשים. אבל בשואל טלית מצוייצת דגם הציצית שאולים. ואם היה הטלית הזה מחוייב לגבי' בציצית לא היה פוטר אותה בציצית אלו. אלא דרשאי לילך בו דטלית שאולה פטור מציצית (וגם אחר ל' יום י"ל דמותר לילך בו או דעכשיו הטלית חייב בציצית מדרבנן ואם היה שואל חוטים מאחרים ועשה בטלית שאולה אחר ל' יום דנראה בפשיטות דאסור לילך בו. מ"מ בהנך ציציות שבטלית השאולה הזה י"ל דשרי כיון דהטעם דנראית כשלו. ממילא גם הציצית נראים כשלו) א"כ י"ל דלא שרי לברך עליו כיון דאין לו ציצית כשירים לגבי'. ובוודאי אם נשים עשו ציצית שאולים דאין מברכים ה"נ הכא וד"וק. ואף דיש לחלק קצת דבנשים בציצית שאולים דלגבי המשאיל הטלית פטורה דאינה שלו ולגבי האשה הציצית פסולים ואין הטלית הזה ראוי למצוה לשום אדם משא"כ בשואל טלית מצוייצת דלגבי הבעלים הטלית הזה במציאותו י"ל דרשאי לברך עליו. ועדיין צ"ע לדינא:

[ט"ז סק"ה] כמ"של בסי' י"ג בשם המרדכי. נ"ב הלשון אינו מדוקדק. דהכא אף בלא סברת המרדכי. אין כאן נדנוד חשש דאוריי'. דהא לכ"ע טלית שאולה פטור מציצית ופשוט:

[סעיף ה'] טלית של שותפין. נ"ב יש לעיין. טלית שישראל ונכרי שותפים בו מה דינו. ע' יו"ד סי' רפ"ו ס"א בהג"ה ולטעם הש"ך שם ל"ש כאן בציצית. ולטעם בנימין זאב סי' קס"ו יש לדון כן גם בציצית. וע' בב"י י"ד שם בבד"ה הביא דברי הרשב"א דהוכיח דבמזוזה חייב. ומאותה הוכחה עצמה מוכח ג"כ דחייב בציצית. מדלא מוקי הש"ס דכסותך למעט שותפות עם נכרי ובתשובה הארכתי: