הגהות רב ישראל מאיר מזרחי על הפרי חדש יורה דעה/ו
סימן ו' פר"ח ס"ק י"א, הגה אחרי המילים "ובכל מה שכתב לא כיון יפה ואפשר דכד ניים ושכיב כתבינהו":
ולעד"ן דחלילה לדבר תועה על הש"ך וגם הוא ס"ל פי' הש"ך וש"ס הכי, אלא דס"ל דמה דמשני הש"ס לצדדין קתני ומשמע דלכתחילה שרי אינו אלא לדעת ר' חייא, אמנם לדעת ר' ס"ל דבמחובר ואפ' בדבר התלוש כולו מקרי מחובר ואם צואר בהמה למעלה אסור אפי' בדיעבד, אבל כשצואר בהמה למטה שרי דוקא בדיעבד. ואפי' כשסכין תלושה בידו [א]ם צואר בהמה למעלה לא שרי אלא דוקא בדיעבד, ולא שרי לכתחילה אלא דוקא כשכין תלושה בידו וצואר בהמה למטה. ומה דמשני תלמודא לצדדין דמשמע דאפי' לכתחילה שרי הוא דוקא לר' חייא דפליג עם ר'.
ומה שרצה המחבר לומר דמה דמשני הש"ס סכין למעלה וצואר בהמה למטה וסכין למטה במחובר שפירושו אפ' שהוא מחובר בדבר התלוש דבר תימה הוא דלישנא דמחובר לא משמע הכי, אלא פירושו מחובר ממש. ור' חייא ס"ל שאפי' במחובר ממש שרי אפי' לכתחילה, ור' דפליג עליה ס"ל דאפי' שחיברו בדבר התלוש וצואר בהמה למטה לא שרי אלא דוקא בדיעבד, נמצא דנקט נעץ סכין בכותל לאו דוקא אלא ה"ה אם נעצו בקורה תלושה שהרי אפ' אם נעצו בכותל מחוברת וצואר בהמה למטה דליכא חשש דדרסה אפי' הכי לא שרי ר' אלא דוקא בדיעבד ופליג עם ר' חייא. הוא הדין נמי אם נעצו בקורה תלושה דבצואר בהמה למעלה פסלינן אפ' בדיעבד וכמ"ש המחבר בדעת מור"ם. וכיון שכן ה"ה דאפ' בנעצו בקורה תלושה וצואר בהמה למטה אפ' דליכא חשש דדרסה לא שרי אלא דוקא בדיעבד דמה לי הא ומה לי הא ותרויהו דין א' להם לדעת ר' דפליג עם ר' חייא ופסקי' כותיה. ומינה למד הש"ך דבסכין תלושה בידו לא שרינן לכתחילה אלא דוקא בצואר בהמה למטה, אבל בצואר בהמה למעלה דבנעצו בדבר המחובר או בקורה תלושה אסור אפ' בדיעבד הכא נחתינן חד דינא ולא שרינן אלא דוקא בדיעבד דלא אזלינן מן הקצה אל ה[קצה] אלא בהדרגות.
ומה דמשני רב פפא בעופא דקליל ומשמע דלכתחילה שרי הוא דוקא לר' חייא. אבל לדעת ר' לא שאני ליה דין בהמה לעוף ותרויהו דינם שוה. ור' כי היכי דבבהמה אמרינן דבסכין תלוש בידו אם צואר בהמה למעלה לא שרי אלא דוקא בדיעבד משום דאזלינן בהדרגות, ה"ה בעוף דינו הכי ולדעת ר' דהלכה כותיה ל"ש. ובזה צדקו דברי הש"ך בכל מ"ש [ואפ'] שהוא דוח[ק] מ"מ אינו תועה כמ"ש המחבר. כנ"ל לישב ודוק.