הגהות חדשות על סמ"ק/לא
לא
[עריכה]בתוך ג' אצבעות. דלמעלה מזה השיעור לא מיקרי כנף ופסול. ועכ"פ ירחיק משפת הבגד שיעור כמלא קשר גודל. דאל"כ פסול דבעינן על הכנף ולא תחת הכנף. ש"ס ופוסקים. וכן הוא בסמ"ג. ואיני יודע למה השמיטה רבינו:
ומקדים חוליא של לבן משום הכנף מין כנף וגם מסיים בלבן משום מעלין בקודש ולא מורידין. ש"ס וכן הוא בסמ"ג:
אין לחוש לעשות חוליא. אבל עכ"פ צריך לכרוך כדאמרינן בספרי שצריך שיהיה גדיל וענף. מדכתיב גדילים וכתיב פתיל:
הגדיל ד' כו'. פירש שעושה ד' כריכות וביניהם חמשה קשרים כמנהגינו:
והפתיל ח'. כדאמרינן בהתכלת דף לט ע"א נוי ציצית שליש גדיל ושני שליש ענף:
קודם פסיקה פסולה. משום תעשה ולא מן העשוי ש"ס:
ג' כו' דשמא כל אחד נפסק מחוט אחד ולא נשתייר אלא חוט אחד שלם. ומיירי שלא דיקדק בשעת עשייתן לידע ראשי החוטין של כל אחד:
פסולה דבעינן שישאר דבר חשוב שלם בכל השיעור: או מה שכנגד התכלת או מה שכנגד הלבן:
כדי עניבה. היינו לענוב מאותו החוט על כל שארי החוטין. וכן כתב רבינו ירוחם:
אפילו פתיל אחד פסול היינו שני חוטין:
לד' מהן. המרוחקות זו מזו:
שהקטן מתכסה בו כו'. היינו קטן כל כך שהולך בשוק ואין צריך שיהא גדול הולך אחריו לשומרו. רמב"ם:
לדידן כו'. כלומר דבזמן שהיה תכלת היה מותר לקבוע תכלת של צמר בטלית של פשתן דאתי עשה דגדילים תעשה ודחי ל"ת דכלאים. ומיגו דתכלת פטרי לבן נמי מותר של צמר בשל פשתן אבל השתא דליכא תכלת אסור לעשות לבן של צמר בטלית של פשתן דהא אפשר לעשות הציצית ממינן וכ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שניהם לא אתי עשה ודחי ל"ת ועיין כל זה במרדכי מהלכות ציצית:
פטור אפי' במינוי כשיטת ר"ת ז"ל. ונאמר ע"ז בש"ס כמה טעמים ועיקר הטעם הוא גזירה משום כסות לילה. פי' דאי מחייבת ליה במינו אתי למיקבע ביה נמי תכלת של צמר ואף בכסות המיוחד רק ללילה כמו סדין והוי כלאים שלא במקום מצוה. הילכך גזרו שלא לעשות ציצית אפי' במינו. ועיין סמ"ג ובדברי הראשונים:
ובזה יש שני פירושים. נראה בעיני שנתכוין רבינו אהא שהביא הגהות מיימוני דיש שפירשו דדוקא שניהם יחדיו פוטרים שלא במינן וע"ש ועיין ברי"ף בהלכות קטנות:
תוך ג' דזהו מקום ציצת:
לא יתפור דשמא ישייר מחוט התפירה וישלים עליה עד ד' חוטין לשם ציצית ופסול שנטוה שלא לשמה ועיין ברא"ש שמביא עוד טעם אחר:
אף בלילה ומכ"מ הוי ציצית מ"ע שהזמן גרמא שהיום גורם לחיוב המלבוש ולכך פטורות הנשים תוספת בפ' התכלת (מנחות דף מ:):
לאפוקי נפשייהו מפלוגתא כי יש פוסקים דס"ל דאף כסות יום פטור בלילה לכך מחליפין דלהוי טלית שאולה ופטורה מברכה וכמו בהג"ה:
הגה"ה מקופל ומונח כו' כיון דטרח לקפלו לא ניחא ליה שישתמש בו אחר ורבינו ירוחם כתב שמותר רק שיקפלו אחר כך כבתחילה:
אם רצו לברך מברכות. כשיטת ר"ת ז"ל ועיין בתוספ' וברא"ש באורך:
אין מברכין לעשות ציצית. ובש"ס בפ' התכלת (מנחות דף מב.) איתא הטעם דאין מברכין לעשות ציצית שאין עשייתה גמר מצותה דציצית חובת גברא הוא ולא חובת מנא:
ואין בציצית קדושה כדאמרינן במגילה דף ך"ו ע"ב דהוי תשמישי מצוה ונזרקין וגם מותר ליכנס בהן לבית הכסא:
והחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות וכו'. בכנף איש וגו' והיינו שבעה מאות אנשים בכל כנף:
כנגד כל המצות דציצית עולה ת"ר וח' חוטין וה' קשרים הרי תרי"ג: