דרך החיים (הגאון מליסא)/לח
דיני תחנון
[עריכה]א אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים ודוקא כשמפסיק ועוסק לדבר דברים אחרים אבל שיחה בעלמא לית לן בה (סי' קל"א) ומיהו אם עבר ודיבר פשיטא דצריך ליפול על פניו (א"ר ס"ק ח' ודלא כט"ז שם) ופשוט דלדבר קדושה מותר להפסיק ומותר להתפלל במקום אחר וליפול במקום אחר (שם):
ב כשנופל על פניו בשחרית אם יש תפילין בזרועו נהגו להטות על צד ימין משום כבוד תפילין ובמנחה או כשאין תפילין בזרועו יטה על צד שמאלו (שם):
ג כשנופל על פניו לא יטה פניו על ידו ממש בלי הפסק דבר בין ידו לפניו רק יפסיק או בטליתו או בדבר אחר (מ"א שם וא"ר):
ד נפילת אפים יש להיות מיושב אך בשעת הדחק או כגון שסיים תפלתו וצריך לעמוד עכ"פ כדי הילוך ד"א וקודם שיעור הנ"ל התחיל הש"ץ לומר תחנון יעמוד שם ויפול על פניו מעומד וכן אם א' עומד נגדו ומתפלל ש"ע דאסור לי"א לישב נגדו אפי' כמלא עיניו וא"א לו לילך לצדדין יפול על פניו מעומד וכן כל כה"ג (שם ואחרונים):
ה אין נפילת אפים רק במקום שיש שם ס"ת אבל אם אין שם ס"ת אף שיש שם שאר ספרים לא יפול על פניו רק יאמר המזמור בלא נפילת אפים (א"ר דלא כשכנה"ג) אם מתפלל בחצר הפתוח לבהכ"נ כשהוא פתוח ולא כשהוא נעול או בעזרת נשים או שמתפלל ביחיד אפי' בביתו בשעה שהציבור מתפללין ובשעה שהציבור נופלין על פניהם יכול גם הוא ליפול על פניו אם אין טינוף מפסיק ביניהם (א"ר) אף שאין לו ס"ת בביתו אבל יחיד בביתו ואין במחיצתו ס"ת לא יפול על פניו (שם) רק יאמר המזמור בלי נפילת אפים ויכול לאמרו מעומד ואין קפידא (א"ר):
ו אין נפילת אפים בלילה לכן אם תפלת מנחה נמשכה עד הלילה אין נופלין על פניהם (מ"א וא"ר) אבל בלילי אשמורות נוהגין ליפול על פניהם מפני שהוא קרוב ליום וכן בין השמשות של לילה נוהגין ליפול (שם בט"ז) מיהו לומר המזמור בלא נ"א אין חשש אפי' בלילה (א"ר):
ז אין נופלין על פניהם בבית האבל כל שבעת ימים של אבילות ואפילו במנחה של יום ז' ואפי' היתום קטן (אבל אם האבל בבהכ"נ אומרים אבל האבל עצמו לא יאמר) ואחר שבאו הציבור לביתם יאמרו (כמ"ש בסעיף א' דלא איתמר הפסקה לענין דיעבד ודלא כט"ז וע' א"ר) וכן הדין בוהוא רחום (שם):
ח א"א תחנון ביום שיש בו מילה בבהכ"נ שמלין בו התינוק או שבעל ברית או הסנדק והמוהל מתפללין שם אף שהמילה בבית אחר (א"ר ושכנה"ג) ואף לאחר שיצא משם א"צ לאמרו (ט"ז) ויש נוהגין שאין נופלין על פניהם אפי' אם המילה בבית אחרת ודוקא בשחרית אבל לא במנחה שלפניו ושלאחריו ומיהו אם מתפללין מנחה ביום שמלו התינוק אצל התינוק הנימול (כגון על סעודת הברית) לא יאמרו (אחרונים וע' א"ר) ומיהו כשכבר ברכו ברהמ"ז על סעודת המילה יאמרו (א"ר שם) וכן הדין בבן שפחה או בן ממזר (אחרונים ע' א"ר):
ט נוהגין שאין נופלין על פניהם בבית או בבית הכנסת שיש שם חתן כל ז' ימי המשתה שלו ואפי' אם יום ז' הוא יום ח' של החופה אם מתפללין קודם שהיה החופה כגון אם הי' החופה מעט קודם לערב ביום א' א"א תחנון עד יום א' הב' מעט קודם לערב (שם אחרונים ומ"א) אבל ביום שנכנס לחופה אומרים עד שיכנס לחופה (שם ב"ה) ודוקא אם היה החתן בחור או הכלה בתולה אבל אלמן שנשא אלמנה אין זה נוהג רק ג' ימים וכן הדין בוהוא רחום לכן יש ליזהר שלא יכנס החתן לבהכ"נ כל ז' ימי המשתה שנמנעין לומר תחנון בעבורו (ט"ז ומ"א שם):
י אין נופלין על פניהם לא בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח אפי' במנחה שלפניהם ולא בחנוכה אפי' במנחה שלפניו וכן בפורים קטן בשנה מעוברת (סי' תרצ"ז) וכן בפורים גדול ב' ימים ובל"ב בעומר ובעי"כ אבל במנחה שלפניו אומרים ובער"ה אפילו שחרית א"א רק באשמורת בסליחות אפי' כשמתאחרין עד היום גדול וכן המנהג שלא ליפול על פניהם כל חודש ניסן ולא בט"ב ולא בין יוה"כ לסוכות ולא מתחלת ר"ח סיון עד אחר אסרו חג ויש נוהגין עד ז' ימים אחר שבועות (שם) וכל אלו א"א במנחה שלפניהם זולת עי"כ (אחרונים שם):
יא ראוי לומר ואנחנו לא נדע בישיבה. מה נעשה בעמידה (מ"א סי' קל"א):
יב לאחר תחנון אומרים ח"ק (ובב' וה' אומרים אא"א וע"ל בסמוך מתי א"א אותו) ובזמן שיש מוסף אומרים ק"ש אחר התפלה של שחרית. ואשרי ובא לציון (טור וש"ע סי' קל"א):