דרך החיים (הגאון מליסא)/ל

דיני פסוקי דזמרה

א פסוקי דזמרה צריך לומר קודם ש"ע לכן אם עבר זמן ש"ע או שהוצרך להתפלל ש"ע עם הציבור שוב לא יאמר ברכות פסוקי דזמרה דהיינו ב"ש וישתבח אבל שאר פסוקי דזמרה וכן ברכות השחר שמברך בבקר חייב לומר אחר התפלה (סימן נ"ב):

ב אין לענות אמן אם סיים הברכה בשוה עם הש"ץ דנראה כעונה אמן אחר ברכותיו וה"ה בכל הברכות הדין כך לבד בישתבח ויתבאר אי"ה לקמן ואם סיים הוא ברכה אחת וש"ץ ברכה אחרת מותר לענות אמן (סי' נ"א ועיין מ"א). נכון לומר ב"ש בעמידה (שם). ידגיש הח' של נפשנו חכתה:

ג מברוך שאמר עד ישתבח מותר לענות אמן ואפילו באמצע הברכה של ב"ש או באמצע הברכה של ישתבח מותר לענות על כל ברכה ששומע [כיון שברכת ב"ש וישתבח לא הוזכרו בגמרא] וכן כל ברכת הודאה מותר לברך כמו אשר יצר לאחר עשיית צרכיו וכיוצא בזה וכן לענות ק"ש עם הציבור שצריך שיקרא עמהם פסוק ראשון קורא ומכ"ש לקדיש ולקדושה ולברכו (עיין לקמן בדיני ק"ש ועיין ב"י בסימן נ"א):

ד ברוך הוא וב"ש אסור לענות באמצע פסוקי דזמרה כיון שלא הוזכר בגמרא כלל (עיין מ"א סי' קכ"ד):

ה אבל לדבר ולהפסיק שלא לדברי שבח והודאה כנ"ל אסור להפסיק אמנם אם מוכרח להפסיק יאמר קודם שיפסיק ברוך ה' לעולם אמן ואמן עד ויברך דוד וכשחוזר ומתחיל יאמר ג"כ אלו הפסוקים (סי' נ"א):

ו ואפי' שהה כדי לגמור את כולה בפסוקי דזמרה אינו חוזר לראש (מ"א סי' נ"ג ע"ש):

ז כשצריך להפסיק והוא עומד סמון לפרק יש לו ליזהר ולמהר לסיים עד הפרק כי טוב יותר להפסיק בין הפרקים מבאמצע הפרק ואלו הן אמצע הפרקים של פסוקי דזמרה. מהודו עד אמן והלל לה'. מן תנו עוז כו' עד ברוך אלהים. מן אל נקמות עד על גאים. מן נפשנו חכתה לה' עד כאשר יחלנו לך. מן יהי שם עד על השמים כבודו. ובין הללויה להללויה. ומן ברוך ה' לעולם עד אמן ואמן. ומן ויברך דוד עד לשם תפארתך. ומן אתה הוא ה' לבדך עד במים עזים ומן ויושע עד ה' ימלוך לעולם ועד (א"ר סימן נ"א):

ח לא יגע בשעת פסוקי דזמרה וכל שכן בק"ש ותפלה במקומות המכוסין או בראש במקום המכוסה אבל במקומות המגולין מותר ליגע (היינו ביד עד הפרק העליון שקורין עללענבאגען ובצוארו עד החזה) וכן בצואת האף והאוזן אסור ליגע כ"א ע"י בגד ואם נגע בפסוקי דזמרה וכן בק"ש די בנקיון צרור או חוכך ידו בכותל לבד כמו בתפלה ויתבאר שם (סי' צ"ב):

ט אין אומרים מזמור לתודה רק בעמידה (סי' נ"א) וא"א מזמור לתודה לא בשבת ויו"ט ולא בחה"מ של פסח ולא בערב פסח ולא בערב יו"כ לפי שאין תודה בא בימים הללו (שם) ויש מקומות שנוהגין לומר מזמור לתודה בר"ה ויו"כ ואין למחות בידם (מ"א שם):

י בהלל הגדול צריך להדגיש ולהתיז בטוב כי לעולם חסדו דלא לישתמע כלעולם וכן יתיז הסמ"ך של חסדו דלא לישתמע כשין לשון חשד ח"ו (א"ר סי' נ"א):

יא בין ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד לא יפסיק כמו בין ה' אלהיכם אמת כמו שיתבאר להלן אי"ה (א"ר סי' נ"א בשם פסקי תוס'):

יב צריך לכוין בפסוק פותח את ידיך ואם לא כיון צריך לחזור ולאמרו פעם אחר ואם נזכר אחר שכבר אמר הללויה אין צריך לחזור כל האשרי רק בפסוק פותח לבד סגי (סי' נ"א וע"ש בא"ר). בין תהלת ה' ובין ידבר פי יפסיק וימתין מעט (א"ר שם):

יג יש לעמוד כשאומר ויברך דוד עד אתה הוא ה' האלהים ועד בכלל (סי' נ"א וע' א"ר) לך ה' הגדולה והגבורה וגו' כי כל בשמים ובארץ הלשון תמוה מאד והנראה בזה דמלת כי פירושו מלשון אשר כי ידוע שאין ליחס להשם יתברך תואר עצמי דמה"ט אמרו בש"ס דהגדול הגבור והנורא אי לאו דאמר משה כו' דכל מה שאתה משבחו אתה מגנהו וכו' רק עיקר הפי' הוא כמ"ש הרמב"ם שהוא רק תואר הפעולה שהוא הנותן הגדולה והגבורה לברואי' וזה שאמר כאן לך ה' הגדולה כו' אשר כל הגדולה והגבורה שבעוה"ז והנצח וההוד שבעולם המלאכים הכל מאתך הוא:

יד בבית הכנסת שמלין התינוק נוהגין שהסנדק והמוהל אומרים וכרות עד ישתבח פסוק אחר פסוק בניגון:

טו כשיאמר ישתבח יש לעמוד (סי' נ"א):

טז כל הט"ו שבחים שבישתבח שהם משיר ושבחה עד לאחר והודאות יש לאמרם בנשימה אחת (מ"א בשם של"ה סי' י"ג):

יז אף אם סיים ברכת ישתבח בשוה עם הש"ץ יאמר אמן (סי' נ"א):

יח באמצע ברכת ישתבח מותר לענות אמן (פ"מ סי' נ"א):

יט אם לא היה לו טלית והביאו לו בין פסוקי דזמרה לישתבח ימתין עד לאחר ישתבח ויברך דהא אף לדבר מצוה אסור להפסיק (כמ"ש לעיל אצל דיני ב"ש):

כ בד"א ביחיד אבל בש"ץ יתעטף מיד כשהביאו לו ויברך ולא יפסיק בין ישתבח לקדיש דגנאי לציבור להמתין עליו בין ישתבח לקדיש (סימן נ"ג):

כא אך אם לא הביאו להש"ץ עד לאחר ישתבח קודם שאמר הקדיש יכול להניח שם ולברך והקהל ימתינו הואיל וא"א (שם) אבל לאחר שהתחיל הקדיש אין להפסיק שוב לטלית לברך עליו רק יתעטף בין קדיש לברכו ואחר תפלת י"ח ימשמש בציצית ויברך (שם ועיין סי' ס"ו):

כב אם באו אנשים וקבלו בבית הכנסת על איזה אנשים דלא צייתי דינא וכיוצא בין ישתבח לקדיש שמותר לדבר מצוה להפסיק אח"כ לא יאמרו הקדיש לבד רק יאמרו קצת פסוקי דזמרה מקודם דאין אומרים קדיש עד שיאמרו תחלה קצת פסוקי דזמרה (שם) וכאן כיון שהיה הפסק גדול צריך לומר עוד הפעם קצת פסוקי דזמרה וכן כל כיוצא בזה (סי' נ"ד):

כג אם בא לבית הכנסת והקהל אומרים ישתבח נתבאר לעיל בדיני איחר לבא לבית הכנסת ע"ש:

כד לדבר מצוה מותר להפסיק בין ישתבח לקדיש כגון לברך את החולה וכל דבר מצוה (סי' נ"ד):

כה התפללו פסוקי דזמרה בלא עשרה ואח"כ באו עשרה קודם שאמרו ישתבח יאמרו המתפללים ישתבח והש"ץ אומר קדיש וברכו כי הקדיש שייך על שאמרו ישתבח במנין אבל אותן שלא התפללו פסוקי דזמרה לא יאמרו ישתבח כמו שנתבאר לעיל (סי' נ"ה בפ"מ):

כו וכל זה שבאו קודם ישתבח אבל אם באו אחר ישתבח יאמרו ג"כ מפסוקי דזמרה ויאמרו קדיש (עיין בסי' הנ"ל וא"ר סי' תקפ"א) כי אין לומר קדיש כיון שלא אמרו קצת פסוקי דזמרה בי':

כז דיני קדיש וצירוף מנין ויצאו מקצתן כבר נתבאר לעיל ע"ש: