דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק מז
ברורי הדברים.
מצרים ואלכסנדריא.
כבר הערנו על עיקר הטעות הכולל אשר יש בזה וכי לא לבד שלא מרדו אז בני ישראל בממשלת רומא, ולא לבד שלא לחמו כלל עם לגיוני רומא, כי אם שגם לא לחמו ולא השתרעו הם ראשונה על היונים שכניהם.
וכל הדבר הי׳ להיפך שהיונים מצאו אז השעה היותר טובה להתנפל על היהודים וכל מעשי היהודים אז היתה רק זאת להקהל ולעמוד על נפשם.
וכבר הערנו שרק על פי זה נוכל להבין את אשר הנציב במצרים רוטיליוס לופוס לא התערב בזה מפני שנתן להיונים חופש המעשים לעשות ביהודים כרצונם, ככל אשר עשו נציבי רומא לפניו גם במצרים וגם בארץ יהודה.
אבל הנה הדברים יוצאים כן מפורשים ממקור קדמון מאד מהימים ההם עצמם, מקור אשר קדם לכל המקורים כולם אשר הי' בידינו עד היום מכל המעשים האלה.
כי הנה מלבד כל המקורים מהיונים והידועים אשר נכתבו לשם דברי הימים, אשר שם יכלו לתת לדבריהם תואר וסגנון ככל חפצם, נמצא בימינו עוד מקור חדש אשר נכתב לשם פראטאקאלל של משפט על כל המעשים ההם אשר הי׳ לפני הקיסר.
והחוקרים החדשים אף שידעו את המקור הזה והשתמשו בו בנוגע לאיזה פרטים מהמעשים אז, הנה בהיות דרכי החקירה בדברי ימי ישראל אבילות ושעריהם שוממין, לא עלה על דעתם להשתמש בו בנוגע לעיקר כל הדבר כמו שהוא.
ושירער בראש ח״א בדברו על המקורים העתיק את המקור הזה בעמוד 65 כפי שהוא נמצא בשתי חתיכות מקוטעים (Fragmente) האחת בבית Louvre הצרפתי בפאריז, והשני' חתיכה קטנה בבריטיש מוזעאום בלאנדאן.
ובהיות גדולה בעינינו הודאת בעל דין נעתיק בזה את הדברים משם כפי כל הדברים אשר כתב שם שירער מזה, הוא יאמר:
"בהמעשים הנוגעים ליהודי אלכסנדריא ידברו איזה Papyrus-Fragmente אשר נודעו רק בזמן האחרון (ראה Revue des Etudes Juives 1898, 218 — 225אשר שם העמידם רויגאך יחד).
״פראגעמענט אחד מונח בלווער הפריזי ושייך אליו גם חתיכה קטנה המונחת בלאנדאן, ונראים הדברים על התקוממות היהודים (!) בימי טראיאנוס. הדברים שם יש להם תואר פרטיכל מאשר הקיסר עצמו דיבר עם שלוחי היהודים והאלכסנדרים, הפארמעל Kalaao "lovdaioiqיבוא שם שני פעמים II, 1 וגם III, 16 אבל נראים הדברים כי לא רק שלוחי היהודים דברו עם הקיסר (כמו שהחליט ווילקען) כי אם גם מלאכי היהודים וגם מלאכי האלכסנדריים (כאשר הוכיח ריינאך וגם ווילקען שם והסכים עמו). הדברים שם יותחלו מזה כי איש אחד Theonשמו יקרא עדיקט של לופוס אשר פקד בתור שחוק להביא את מלך הטהעאטער, והשמות טהעאן ולופוס יבואו גם בהפראגמענט מלאנדאן, ואחרי אשר ההתקוממות בימי טראיאן היתה בהימים אשר לופוס הי׳ הנציב במצרים, נראים הדברים שהכונה ללופוס זה, נם הדבר מוכח כי ידובר בזה מזמן טראיאן כי יזכיר שם I, 13 את המלחמה בדאציען, ולפי זה הי׳ מלך הטהעאטער מלך היהודים (!) בהמרידה, וכפי אשר נראה משם הי׳ טהעאן איש אלכסנדריא אשר יצדיק בפני הקיסר את מעשי האלכסנדריים נגד היהודים, ויצדיק אותם בזה כי עשו כן מפני שהנציב בעצמו פקד על זה, יתר החקירות בהמשפט הזה אי אפשר להכיר מתיך הפראגמענטען ונראה משם כי אחד מהאלכסנדריים נחרץ עליו משפט מות, כי האיש פרלוס אשר יאמר בסוף, כי אחרי אשר מחר ימות ירצה לאמר האמת בלא כל פחד, הנהו בודאי מהאלכסנדריים וכו', ואחרי אשר יבוא שם גם שם אנטונינוס, אבל לא לשם הקיסר, רצה ריינאך לאמר וכו׳ אבל אחר זה חזר בו והחליט כי המשפט הזה לא הי' על ידי טראיאנוס עצמו כי אם על ידי אדריאנוס אשר מלך אחריו, ויכול להיות שהדבר כן כדברי ריינאך, אבל אין הדבר מוכרח לאמר כן וכו׳, ויכול להיות כי המשפט הזה הי׳ באנטוניא אחרי שוב טראיאנוס מבבל בשנת 117כן הוא דעת ווילקען, אבל גם אפשר שכן הדבר כדברי ריינאך שהי׳ זה בראשית ימי אדריאנוס״.
וכדבר פלא הוא על כל החוקרים החדשים כי לא ראו ולא הרגישו אשר הדברים האלה אינם איזה פרט בנוגע למעשי הימים ההם, כי אם נוגעים אל כל עיקר הדבר עצמו, אשר יהפכום מן הקצה אל הקצה.
ולא נרצה לדבר עתה על זה אם הי׳ המשפט הזה בסוף ימי טראיאנוס על ידי הקיסר הזה או בראשית ימי אדריאנוס על ידי אדריאנוס.
העיקר הוא כי נראה בזה ארבעה דברים כוללים:
א) ראשונה נראה כי היהודים הקריבו משפטם ודינם נגד האלכסנדיים, אם באנטוכיא לפני טראיאנוס בשובו מבבל או לפני אדריאנוס בהיותו בראשית ימי ממשלתו באלכסנדריא עצמה.
ב) והננו רואים כי האלכסנדריים הם היו הנדונים והם נתנו דין וחשבון על מעשיהם ולא היהודים.
ותהי להיפך כי היהודים הם היו התובעים מבקשי משפטם מאת הקיסר. ג) והננו רואים כי גם ההצטדקות של היונים האלכסנדרונים לא היתה להכחיש כל דבר אשמתם וכי היהודים הם האשמים בדבר, כי זה לא יכלו לאמר בהיות אשמתם וכל מעשיהם דבר אשר נגלה לגמרי על ידי המשפט.
כי על כן הצדיקו נפשם רק בזה לאמר שעשו מעשיהם על פי פקודת הנציב לוטוס.
ד) כי בהמשפט הזה לפני הקיסר נתחייבו האלכסנדריים בדין, ועל אחד מראשי מסבי המעשים יצא המשפט להמיתו.
ובודאי כי כן יצא שם גם משפט אחרים רק שלפנינו נמצאו דברים חסרים ומקוטעים.
וגם דבר משפט האיש הזה הננו יודעים רק בדרך אגב מאת אשר יאמר ״כי אחרי כי הוא עומד למות ויומת מחר הנהו מוכן להגיד האמת בלי כל פחד״.
והלא דבר שאין צריך לאמר הוא שאילו היו היהודים המתנפלים על היונים והרומיים להומם ולאבדם, כל שכן אם היו היהודים מורדים בממשלת רומא ונשתגעו לרד לפניהם את כל ממשלת רומא ולכונן ממשלת היהודים, הלא אז רק תשואת חן היו היונים מקבלים מהקיסר על כי הכניעו את היהודים, ותודה רבה וגדולה מאד כי הושיעו את ממשלת רומא.
וגם אם קמו הם רק נגד היונים והרומיים להשמידם, היו היונים ראוים רק לתודה על מעשיהם מאת ממשלת רומא והקיסר.
ואמנם כן שגם מהמקורים הישנים יוצא הדבר כן אחרי אשר נשים לב להבין את כל יסודי דבריהם.
דיא קאסיוס יזכיר את דבר מצרים רק כלאחר יד, אבל אייזעביוס יזכיר זה בקירכענגעשיכטע שם ברוב ענין ונעתיק כל דבריו כמו שהם ונראה הוא יאמר שם IV, 2:
״בשנת השמנה עשרה לממשלת טראיאנוס באה עוד הפעם התקוממות היהודים, ועל ידי זה אבדו מספר רב מהם את חייהם, היהודים אשר חיו באלכסנדריא ויתר ערי ארץ מצרים גם היהודים אשר בקירענע כנאחזים מרוח זלעפות החלו להתקומם נגד היונים היושבים עמהם, ההתקוממות התפשטה יותר ויותר ובשנה הבאה הי׳ לה תואר של מלחמה אשר לחמו יחד, לופוס הי׳ אז נציב מצרים, בהפגישה הראשונה נצחו היהודים את היונים, והיונים ברחו לאלכסנדריא, ויקחו את כל היהודים הנמצאים שם בשבי וימיתו את כולם, והיהודים אשר בקירענע אף כי לא השיגו עזרה מאחיהם במצרים בכל זה הוסיפו הם תחת יד הראש שלהם לוקאס לשדוד את המחוזות במצרים ולהחריב אותם, אז שלח הקיסר עליהם מארציוס טורכא עם חיל רגליים ורוכבים ואניות מלחמה והוא נלחם עמהם מלחמות רבות ואחרי עבור זמן גדול המית הרבה אלפים מהם לא לבד בקירענע כי אם גם מיהודי מצרים אשר באו שם לעזרת לוקאס מלכם, ומפני שירא הקיסר כי גם היהודים במעזאפאטאמיען יתנפלו גם הם על שכניהם היושבים שם כי על כן פקד על לוזיוס קוויעטוס להשמידם מהמדינה הזאת והוא יצא עליהם ויהרג מספר רב מאד מהם״.
והנה חשב אייזעביוס כי עשה מלאכה שלמה וכי הצליח בידו לשום כבד עון על היהודים. אבל טעה בחשבונו וכאשר נגלה פני הלוט אז יהי׳ יוצא לנו גם מתוך דבריו כל מראה פני הדברים באופן אחר לגמרי.
והנה כל המעשים יספר בדרך כלל ויפרוט רק שני דברים בנוגע למצרים.
האחת כי בהפגישה הראשונה נצחו היהודים.
וזאת שנית כי באלכסנדריא עצמה לקחו היונים את כל היהודים הנמצאים שם וימיתו את כולם.
ושני הדברים האלה אמת הם וכן הדבר.
אבל הנה זה ודאי כי את אשר לקחו היונים את כל יהודי אלכסנדריא וימיתום, כמדומה לנו שגם גרעץ וגם מאמזען וכל חבריהם בכל טובת לבבם נגד היהודים לא יחשבו זה להתקוממות מהיהודים להרוג ולאבד את שכניהם היונים העליבים.
והנם דברים ברורים כי היונים קמו על היהודים ויהרגו את כולם.
נשאר לנו מהמעשים במצרים ביחוד רק זאת לבדו ככתבו וכלשונו של אייזעביוס:
״כי בהפגישה הראשונה אשר נפגשו יחד היונים והיהודים נצחו היהודים והיונים הוכרחו לנוס לאלכסנדריא".
והדברים האלה גם הם אמת לאמיתו הם.
אבל כל חוקר ומעיין יראה ויבין כי בשום אופן אי אפשר להסב פני הדברים האלה ולאמר עליהם כי ענינם הוא אשר היהודים קמו על היונים פתאום להומם ולאבדם.
כי פגישה יחד הוא רק דבר שני מחנות אשר החלצו לצבא ובהפגישה הראשונה אשר נפגשו שניהם יחד על שדה המערכה נצחו היהודים.
ושירער עצמו בהעתיקו גם הוא דברי המקורים בעמוד 664 יכתוב בלשונו:
Diese (die Juden) besiegten in einem Treffen die "Hellenen" und zwangen sie zur Flucht nach Alexandria".
והנה כתב גם הוא כל הדבר כן, ודבר שאין צריך לאמר הוא כי besiegten in einem Treffenאי אפשר לאמר על התנפלות היהודים פתאום על שכניהם, כי אם על שני מחנות אשר יצאו שניהם לקראת נשק, שני מחנות אשר בידיעה בתחלה יצאו למלחמה, בהכנה קדומה.
והנה כי כן דבריו של אייזעביוס ״ובשנה הבאה הי׳ הדבר למלחמה, ובהפגישה הראשונה נצחו היהודים והיונים ברחו לאלכסנדריא ויקחו שבי את כל היהודים שם וימיתום" הלא אין ספק שהי׳ בזה אחת משתי אלה או שהיהודים קראו את היונים למלחמה במערכה בשדה או להיפך שהיונים קראו את היהודים למלחמת הבינים במערכה בשדה.
אבל דבר אין לזה עם דבריו ״היהודים אשר היו באלכסנדריא ויתר ערי מצרים וכו׳ התחילו כנאחזים מרוח זלעפות להתקומם נגד היונים היושבים עמהם".
נשאר על זה רק השנה הראשונה, שהרי בשנה השניה לא היתה כי אם פגישה אחת ומיד אחריה הומתו כל יהודי אלכסנדריא.
ב) אבל דבריו אלה בנוגע להשנה הראשונה סתירתם בצדם, והנם סותרים את עצמם.
אלו הי' אייזעביוס אומר לנו כי היהודים כנאחזים מרוח זלעפות התנפלו פתאום על היונים והרומיים שכניהם מבלי אשר ידעו אלה דבר מזה לפני זה, זה הי׳ דבר אשר אפשר להשמע, כי אף אשר זה ודאי אשר בכל הריבוי הגדול של היהודים במצרים ישבו שם יתר העמים על אחת שבע, בכל זה אין זה מן הנמנעות, כי פתאום טרם ידעו יתר העמים מחשבת היהודים, ובהיותם יושבים לבטח, השתערו היהודים פתאום על שכניהם ובטרם מצאו היונים והרומיים את ידם הכו בהם היהודים מכה רבה מאד.
אבל הנה כל דבריו הנם רק מהתקוממות אשר התרחבה על יד על יד עד אשר בשנה השני׳ הי' שם מה שהי'.
ואם כן מי יתן ואייזעביוס הי׳ מודיע לנו איזה רעה היו יכולים היהודים המעטים מכל העמים שם על היונים והרומיים הרבים והעצומים מהם על אחת שבע.
ומי יתן והי׳ מודיע לנו מה עשו כל העמים ההם לבני ישראל במשך שנה שלמה.
והאם אפשר הדבר להאמין כי שנה שלמה עמדו היונים אוכלי ישראל והרומיים מושלי הארץ ויחבקו את ידיהם, והאם אפשר להאמין כי שנה שלמה עמדו כל העמים האלה מבוהלים ודחופים ויכינו את כתפם למהלומות היהודים.
ג) אף גם זאת איך אפשר הדבר כי שנה שלמה החשו שרי רומא ויתנו את בני ישראל להתארג באופנים כאלה.
שירער שם עמוד 663 יאמר ״כפי הנראה כי הנציב הרומי במצרים רוטיליוס לופוס לא עצר כח לעמוד נגד היהודים״.
אבל רק אז הי׳ אפשר לאמר כן אלו בא הדבר פתאום, והיהודים השתערו בכל כח ידם מיד, וכל הדבר גז חיש ויעף כברק בהתהלכו,
או להיפך שבני ישראל התחבאו משך שנה בחורים ובכפים ויכינו הדבר שם כמו שהי׳ לפני ימי ביתר.
לא כן במקום הזה אשר אייזעביוס עצמו יאמר כי הדבר התפשט לאט לאט, והתרחב ולקח תואר של מלחמה רק בשנה השני׳.
ואיך זה ישב נציב רומא שנה שלמה בחיבוק ידים ולא עשה כל מאומה במשך הזמן הגדול הזה.
והנה עמדו היונים העלובים והרומיים הענוים שנה שלמה ויתנו להיהודים להומם ולכלותם, וגם נציב רומא לא עשה כל מאומה שנה שלמה.
והלא אחרי אשר הדבר התפשט רק לאט לאט מה נקל הי׳ להנציב להיות פוטר מים בראשית מדון.
והאם יש לנו דוגמא כזאת בכל דברי ימי הרומיים.
ומאמזען וגרעץ עוד גם יאמרו לנו כי הי׳ אז דבר היהודים לגרש את כל היונים והרומיים מכל ארץ מצרים וכל הארצות מסביב ליסד שמה ממשלה גדולה כוללת חדשה לעצמם.
ובכל זה חכו היונים והרומיים וגם ממשלת רומא עצמה שנה שלמה, ולא עשו דבר ויהיו נעלבים ואינם עולבים, מוכים ונרדפים ומקבלים הכל באהבה שלמה. ד) ולא שמו כל העוסקים בזה לב גם להדברים עצמם, ולא שמו לב להמעשים לחקור לדעת אם הנם אפשר.
חן דברי אייזעביוס הם כי בהפגישה הראשונה נצחו היהודים והיונים נסו מפניהם לאלאכסנדריא ושם לקחו את כל היהודים וימיתום.
אבל היכן היו היהודים המנצחים, ומדוע לא הצילו את אחיהם בשריהם.
כל החוקרים האלה כולם למען הבין דברי אייזעביוס בנונע להמעשים במצרים החליטו כי לגיוני רומא יחד עם העמים כולם לא עצרו כח לעמוד בפני היהודים שם.
והחכם גרעץ אשר המקורים הנם למשחק לו בדה עוד יותר כי כל המלחמה היתה עם לגיוני רומא ויאמר בעמוד 126:
״ויהי כראות היהודים כי ידם תושיע להם לעמוד נגד אויביהם התגודדו לגדודים רבים ויהיו למחנה כבד וינסו דבר מלחמה אל שר צבא לגיוני רומא לופוס ובהתגרה הראשונה היתה יד היהודים רוממה ויתגברו על הרומיים וכו'״.
ולפני היהודים המנצחים ולעיניהם לקחו היונים שבי את כל יהודי אלכסנדריא וימיתו את כולם.
וגרעץ שם יאמר:
״הנכרים אשר אחרי נצחון היהודים על צבא רומא נסו לאלכסנדריא לקחו את כל תושביה היהודים שבי כי אנשי המלחמה מהיהודים עמדו במערכה וימיתו את כולם באכזריות חמה״.
אבל אנשי המלחמה מהיהודים אשר עמדו במערכה אצל אלכסנדריא הלא ידעו היטב כי שם באלכסנדדיא נשארו בניהם ובנותיהם, נשיהם וטפם וכל קנינם.
ואיך לא נסו דבר לבוא על עקב אויביהם המנוצחים, אחרי אשר גם לגיוני רומא הוכו מהם.
ה) ויפלא עוד יותר כי הננו רואים אשר אחרי אשר הומתו כל היהודים באלכסנדריא לא עשו עוד היהודים המנצחים דבר.
והלא בהיות ידם רוממה כל כך הי׳ להם לנקום דם אחיהם, ולבלי לחשות עד אשר תבנה ותתכונן הממלכה החדשה אשר אמרו ליסד.
ובכל דברי אייזעביוס יש אחר זה רק דבר המעשים בקירענע, אבל לא במצרים.
ו) ולא זה בלבד כי אם שבהתחילו עתה לדבר מקירענע יאמר אייזעביוס ״אף כי היהודים בקירענע לא יכלו לחכות על עזרה ממצרים בכל זה הוסיפו הם לשדוד את המחוזות בארץ מצרים״.
ומבואר כי זה ודאי אשר היהודים במצרים לא עשו עוד דבר במצרים עצמה.
ויהודי מצרים כבר נגמר כל ענינם עם ההרג הרב באלכסנדריא, וכן יוצא גם ממקורי ישראל ככל אשר יבואר לפנינו.
ומזה מבואר כי יהודים מנצחים גם את היונים וגם את לגיוני רומא לא היו שם בעת ההיא.
ז) דיא קאסיוס לא ידבר כלל ממעשי היהודים באלכסנדריא, וכל המעשים האלה אשר אצל אייזעביוס הנם יסוד ספורו אין שם.
ובכל אשר ירחיב דיא קאסיוס פיו ולשונו על קירענע בספרו 68, 32 בנוגע למעשי היהודים ואכזריותם בקירענע, לא ידבר ממעשיהם באלכסנדרי'.
ורק אחרי כל דבריו מקירענע יאמר כלאחר יד ״אכזריות כאלה עשו היהודים גם במצרים וגם בקיפראס".
אבל המעשים עצמם במצרים, אשר לפי דברי אייזעביוס משם גם הותחלה ונתפשטה רעת ישראל, וכי היתה שם גם מלחמה, מכל זה אין דבר אצל דיא קאסיוס.