דורות הראשונים/כרך א/פרק א
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה.
[עריכה]כותבי דברי הימים לעמים ואחריהם סופרי ישראל ראו בממשלת הורדוס המשך תקופת ממשלה בישראל ,תקופת ימי מלוכה ביהודה ,וכהמשך לימי החשמונאים, ותקופת מלכותם ,ויראו בה עוד גם מלוכה ביהודה וישראל העולה על ימי החשמונאים ברום הדר תפארתה ,ובשלום הארץ מסביב.
כי על כן חתרו למצוא סיבה להשנאה הגדולה והמנוהלת אשר היתה בין העם ובין הורדוס ומשפחתו אחריו ובכל חקירותיהם לא עלה בידם כל מאומה. וסופרי העמים בדברם על דברי הימים ההם ,הנוגעים להם ביותר, ובהשתדלותם למטרתם לתת את היהודים מאז ועד החורבן לחרפה ולקלסה, יוליכו את קולמסם גם בתלונה גדולה על היהודים האומללים אשר לא הבינו את ערך מלכם הגדול ויאבדו בידם טובם כעם קשה עורף.
וגם היותר טובים שבסופרי העמים בכל אשר גם ידנו את ישראל גם לזכות לא יכלו להתאפק מלשום אשם בנפש האומה בכללה.
וגם הגדול בין חוקרי דברי הימים בימינו הפראפעסאר מאמזען בח"ה מספרו עמוד 505יאמר:
״מנקודת הראות של הפאליטיק הפנימית של היהודים היתה דבר ממשלת הורדוס לשום קץ לממשלת העם והיתה בזה רק המשך ממשלת החשמונאים בחיזוק יותר לחלק בין ממשלת המדינה לבין ממשלת הדת ,אשר עתה היתה יותר ניכרת ויותר בולטת בהיותה בין הנכרי המושל ביהודה בכל תוקף המלוכה, לבין הכהן הגדול ,אשר הי׳ אין אונים ,ועולה ויורד על פי חפצו(ב) כן הדבר כי כל זה סלחו הרבה יותר לאיש יהודי ממשפחת כהנים גדולים (החשמונאים) מאשר סלחו זה להנכרי ואינו מבני הכהנים ,והנהו איש נכרי מבחוץ .ואם הרימו החשמונאים דגל החופש לשום את בני יהודה לעם העומד ברשות עצמו, נשא הורדוס האדומי את שבט מלכותו ביהודה תחת יד המלכות העליונה של הרומיים, ההתנגדות הזאת של היהודים פעלה בהכרח עמוק מאד בנפש הורדוס ,אשר היתה נפש חומדת ורודפת אחר כבוד ,וזה נראה מפעולות הורדוס בכל ימיו אשר יצאו מזה ליהודים רעות רבות ,אבל יכול להיות כי יותר מאשר סבלו היהודים ממנו סבל הוא מהם״ אלה דבריו. אבל הדבר הזה את אשר "נשא הורדוס את שבט מלכותו ביהודה תחת יד הממשלה העליונה ברומי" הדבר ידוע כי לא אשם בזה הורדוס כל מאומה, כי לא הוא הביא את בני ישראל תחת עול הרומיים, וכבר הי׳ הדבר כן לפני ימי מלכותו.
וזה הרגיש בודאי גם מאמזען עצמו ועל כן יסיים דבריו באשמת היהודים בכלל ויאמר "אבל יכול להיות כי יותר מאשר סבלו בני ישראל מהורדוס סבל הורדוס מהם". כי בחפשם סבות מבחוץ היו כל דבריהם ללא ענין ,ודברי ימינו נשארו סתומים.
והחכם קראכמאל־הזקן בספרו מורה נבוכי הזמן אשר ברוב חקירותיו ישים לבו רק להשקפת חוקרי העמים ,וימדוד את פסיעותיו רק אחרי מצעדיהם, בדברו (עמוד (74מהורדוס יאמר: "והנה עוד הפעם תסוב לישורן מלוכה וזה בידיהם של משפחת גרים אשקלונים ומזרע אדום שהתגיירו בימי יוחנן הורקנוס .הראשון ממשפחה זו הורדוס בן אנטיפטר שכינוהו אוהביו ״הגדול" הוא שהרחיב גבול ישראל והכניע לפניו שכני הארץ הקטנים והרעים והוא שעלתה בידו להסתיר מעט העבדות והכניעה לרומיים תחת מעטה גדולתו כי גדל כבודו בעיניהם. ואף שהועמס גם עליו מתת עזר חיל וכסף ומאכל לצורך מלחמותם, לא הי׳ זה מס קבוע, ופסק לגמרי אחר ששקטה רומי ומלכותה בידי אגוסטוס קיסר, ובהנהגת המדינה והעיר לא שתו הרומיים ידם כלל וכלל בימי הורדוס וכו׳ ונשוב לענין וכבר הזכרנו שגם כאשר שמו החשמונאים הכתר בראשם לא שמחו העם ולא מצא הדבר חן בעיניהם, והנה אם גם למלכות הכהנים הנוצחים ופורקי עול היונים לא שתו לבם גם העם גם הסגולות, מה יהי׳ הדבר עתה במלוך אדם חנף בחנופותיו לרומיים, והוא איש נכרי במולדתו, מזרע יעקב מן האם בלבד(ג) ובהרבה דברים עקריים לא הלך בדרכי ישראל כי אם בחוקות רומי שגדלתהו ורוממתהו, ועל כן האף אמנם שאין להמתבונן להכחיש שהורדוס הגם כי אכזר לא הרשיע נגד העם כמו אלכסנדר ינאי, ושבני הורדוס לא הביאו צוארם בעול הדש כמו בני ינאי ,ונהפוך הוא שכל ההורדסים עמלו למצוא הן בעיני העם ובעיני החכמים בבנות ערים ובעשות טוב וחסד בימי הרעב והרעש ,וחוץ לזה עמדו גם למגן בשביל שאר גליות ישראל שתחת ממשלת רומי הגדולה. עם כל זה אנחנו מוצאים שנאה כבושה ומנוחלת בין העם ובין הורדוס ובין זרעו ,גדולה הרבה מהשנאה לאחרוני בית חשמונאי, והסבה בזה גלויה לפי שעל כל פנים יסוד וראשית הממשלה הי׳ טוב וראוי אצל החשמונאים והם שלקחו לעצמם בגבורת ימינם ובעזר החסידים והכהנים שעמהם שתי הכתרים לכבודם ולתפארת העם, אולם עתה (אצל הורדוס) מקור מחצבת הגדולה המזויפת מתחלתה הי׳ גוי נכר מציק ונותן עולו על צואר כל הגוים (הרומיים) ,ומבקשי הממשלה (הורדוס ובניו) הוכרחו לקבל מלכותם מידי רומיים בהכנע לפניהם בחנופה והדמות למעשיהם עד שאם נחשדו בית חשמונאי תמיד היותם נוטים לצדוקים, ״הנה נחשדו (!) להם הגרים היותם חושבים להעבירם מעט מחוקי ומנהגי אבותם לחוקות הגוי הרחוק והנכר שהגדילום ונשאום במלכות בנשיאות ובהכנסות גדולות.
העתקנו את כל האריכות הגדולה הזאת, כי אמנם כבר באה העת לברר דברי ימינו, וידאב הלב לראות עד כמה הי' ישראל רצוץ משפט גם מסופריו וכותבי דברי ימיו, ובכל אשר התהפכו בלשונם כמחפשי זכות, אין שם כי אם מכשול עונם של בני ישראל. וכמה נשתומם לראות כי גם בדברים גדולים וכוללים כאלה אשר כל כבוד האומה בכללה תלויה בהם, וכל מעשיהם עומדים ונחקרים, גם שם לא חקרו כל מאומה לא לדעת אותם ,ולא להבינם.
ולדעתו ולפי כל דבריו, הנה אלו התנהגו אז בני ישראל כהוגן, ואלו לא הקפידו יותר מדי על משפחת גרים, אלו לא היו חושדים בכשרים, ויותר מכל זה אלו עזבו לגמרי את ההתרגשות היתרה לדברים טפלים, ואלו מחלו על יחוסי משפחה והמולדות, הנה בנוגע להמלכות עצמה, לא הי׳ להם לבני ישראל מלך טוב ויפה נעים ואדיר יותר מהורדוס, ויותר מבניו אחריו.
וכל כך לא הבין קראכמאל את כל פרשת המעשים עד שאת התקופה הזאת בכלל, יחשוב לימי העליה, תקופת העליה לעם בני ישראל, ויאמר:
״והנה עוד הפעם תסוב לישורון מלוכה״ והמלך הורדוס ״הוא שהרחיב גבול ישראל והכניע לפניהם שכני הארץ הקטנים והרעים, והוא שעלתה בידו להסתיר העבדות והכניעה להרומיים תחת מעטה גדולתו".
ומה להם לבני ישראל עוד, ומה הי׳ אפשר להם לחפץ יותר מהדברים האלה אשר נעשה להם לטובתם ולהנאתם.
ותקופה מאושרת כזו, תקופת עליה לישורן לא הבינו, ולא רצו להבין מתוך הקפדות וחששות שאינם נוגעים לא אל דבר המלוכה ולא אל טוב הארץ, וגם לא אל שלומם ושלותם, ויביאו רעה על עצמם ועל ארצם.
והרי גם המסים בטל מהם, כי כן יאמר לנו קראכמאל "ואף שהועמס גם עליו לתת עזר חיל וכסף ומאכל לצורך מלחמותיהם של הרומיים לא הי׳ זה מס קבוע ופסק לגמרי אחרי ששקטה רומי ומלכותה בימי אגוסטוס קיסר״.
וכידוע הי׳ זה כבר כמעט בראשית ימי הורדוס, אחרי נצחון אגוסטוס על אנטוניוס ( 30לפסה"נ).
והנה הי׳ לבני ישראל אור במושבותם בימי הורדוס ורק הם לא ידעו להוקיר את מטיבם ואיש חסדם המרכיבם על במתי ארץ, ועל ידי הקפדות שונות עוד גם רגנו באהליהם, ויהיו לאחור ולא לפנים.
ואם הי׳ הורדוס כאכזר בטבעו יודע החכם קראכמאל לאמר:
"האף אמנם שאין להמתבונן להכחיש שהורדוס אף כי אכזר לא הרשיע נגד העם כאלכסנדר ינאי ושבני הורדוס לא הביאו צוארם בעול הדש כבני ינאי ונהפך הוא שכל ההורדסים עמלו למצוא חן בעיני העם ובעיני החכמים בבנות ערים ובעשות טוב וחסד וכו׳"
והנה ידע קראכמאל להשמיע לנו דברים טובים דברים נחומים, וחדשות רבות מאד, כי בימי הורדוס תוכו כל העמים מסביב לרגלי ישראל, וכי שכניהם הרעים תמו נכרתו ויכנעו מפניהם וגם מסים וארנוניות מבחוץ לא הי׳ אז לבני ישראל בימי הורדוס. המסים אשר הביאו הי׳ רק לצרכי עצמם, לצרכי מדינתם, לאשרם ככל הדרוש לצרכי מדינתם הם.
ואם החניף הורדוס את הרומיים, הלא זה ודאי שבזה צדק הורדוס ,לפי שבני ישראל היו אז תחת ממשלתם, ועם רומא האדירה לא הי׳ דרך אחרת כי אם זו.
ואין ספק שגם החכם קראכמאל עצמו הי׳ יכול להבין שאם הי׳ הדבר כן, ואלו היו פני הדברים ככל אשר תארם הוא, אז היו היהודים האומללים אשמים בנפשם, כעם קשה עודף המאבד בידו טובו.
אבל כי חוקרי ישראל בימים ההם התרחקו מכל חקירה בדברי ימי ישראל, וביותר עוד בנוגע לתאר פני הדברים, מבטם שמו למצוא הדרך איך להראות כי שלא כדין, ולא במשפט העמים השקיעו בני ישראל את עצמם בשמירת חוקי הדת, וכי על ידי זה בא להם כל הצרה הזאת כי שכחו תבל ומלואה. ואם באורח פלא הצליח החפץ בידי החוקרים ההם למצוא להם סגנונים כאלה בהצעת דברי הימים, הרי כבר נתמלא החפץ.
והחכם גרעץ אף כי לא חקר גם הוא לדעת את דבר ממשלת הורדוס, ויחשוב גם הוא דרכה ככל דברי קראכמאל, בכל זה נזהר בלשונו יותר, וכבר בראשית דבריו על הורדוס ח״ג עמוד ) 180העה״ע עמוד (477יאמר:
"האיש הצעיר לימים הזה הי׳ כמלאך מחבל ושד משחית לעם יהודה כאלו הי׳ קרוא מבטן לעקוד את העם יד ורגל ולהשליכו לפני ממשלת רומא לדרוך עליו ברגל גאוה ולשומו בטיט חוצות."
והדברים האלה גם אם יוסיף עליהם גם עוד דברים רבים כאלה וכאלה מתוך סגנון זה ומתוך ההשקפה הכללית הזאת אין זה כי אם צלצלי שמע, אשר דבר אין להם עם חקירת דברי הימים.
והדבר ידוע כי כל אלה אשר באו תחת ממשלת רומא היו עקודים לפניהם, ולא היו הרומיים צריכים כי אחרים יעקדו להם קרבנם, כי הם עצמם עשו כן, וכבר ראה זה דניאל בחזיונו (ז׳ כ״ג) ״חיותא רביעיתא מלכו רביעיא תהוא בארעא די תשנא מן כל מלכותא ותאכל כל ארעא ותדשנה ותדקנה".
וההנהגה היותר טובה עם רומא לכל העמים אשר כבר באו תחת ממשלתם הי׳ להתרפס לפניהם, ולבלי לעשות דבר נגדם ואם לא, קיימו הרומיים דברי דניאל "אכלה מדקה ושאר ברגלה רפסה.״ ונפלא הדבר ,ההבם קראכמאל הזקן יאמר "והוא שעלתה בידו להסתיר מעט העבדות והכניעה לרומיים תחת מעטה גדולתו.״
והחכם גרעץ יאמר לגמרי להיפך ״כאלו הי׳ קרוא מבטן לעקוד את העם יד ורגל ולהשליכו לפני ממשלת רומא לדרוך עליו ברגל גאוה ולשומו כטיט חוצות״.
וזה דרכי דברים מבחוץ שהנם מתהפכים תחת יד כל אחד כחפצו, אחרי אשר אין להם מעמד, ואחרי אשר לא חקר החכם גרעץ על המעשים עצמן כי על כן שב הוא עצמו וכתב ח״ג עמוד 246 (העה"ע ח״א עמוד 511):
"בכל אשר היתה ממשלת הורדוס לרעת עם יהודה בכל זה תוכל להחשב לתקופת האשר לעומת מה שהי׳ אחריו. ממשלת הורדוס הי׳ לה לכל הפחות נגה וזהר להמשקיף מבחוץ, כי בנוגע לזה היתה ממשלה גדולה וכבירה וכחה עמה בעוז. גבולות ממשלת יהודה הגיעו בימי הורדוס ורחבו ונסבו הרבה יותר מאשר הגיעו בהימים היותר טובים של החשמונאים .הארצות אשר (יוחנן הורקנוס) אריסטובלוס הראשון ואלכסנדר ינאי לחמו שנים רבות ולא הצליחו לספחן כולן אל ארץ יהודה(ד) כעבר הירדן והר חרמון נפלו לה לחבל בימי הורדוס בשלום על ידי קולמסו של הקיסר רק כי מתנות אין להם החן כדבר הבא על ידי עבודה ועמל, ערי יהודה נשאו ראשן בהוד תפארתן והנה נבנו מחדש בכל טוב טעם אדרכלי היונים אבל כי הי׳ זה יותר להוד והדר ממשלת רומא ומשפחת הורדוס מאשר לעם יהודה, במבואות הים שטו האניות על יד החוף בקיסרין, אף כי לא העשירו את־חיל עם יהודה, בית המקדש נשקף בהוד תפארתו כהמקדש בימי שלמה בן דוד, רק כי הכהנים הוכרחו להקריב קרבנות בעד אלה אשר שנאו אותם בלבבם. הארץ נראתה אז לממלכה חפשית כי מוסרות רומא לא נראו כלל למראה עין, כל ההוד והתפארת הזאת מממשלת יהודה עברה ובטלה במות האיש אשר ידע לכוננה, כי על כן היתה רק למראה עין, ובמות מחזיקה ומעודדה בא הריסותה ותשבר לרסיסים."
ולא נוכל לדעת על פי כל הדברים האלה מדוע היתה ממשלת הורדוס לרעת עם יהודה, ומדוע הי׳ כל זה רק למראה עין.
הן "גבולות ארין יהודה רחבו ונסבו הרבה יותר מאשר הגיעו בהימים היותר טובים של החשמונאים" ודברים כאלה אינם רק למראה עין כי אם מעשים גדולים וכבירים במדינה, אשר חובת ראשי העם הי׳ להבין טיב הדבר וללכת אחוזי יד עם מטיבם ומעודדם, למען אשר גם במות המחזיק והמעודד ישאר המעמד הגדול והטוב הזה, ולא ישבר לרסיסים.
והחכם גרעץ יבאר לו זה "כי מתנות חנם אינם חביבים כדברים אשר הושגו על ידי עבודה ועמל״ ודברים כאלה מקומם בדברי מליצה ושיר ודבר אין להם בדברי ימי עולם וחקירת המעשים וענינם. וערי יהודה אשר "נשאו ראש בהוד תפארתן, והנה נבנו מחדש בכל טוב טעם אדרכלי היונים הלא עמדו ונבנו ונשאו ראש בכל” הדר תפארת לרום תפארת היהודים וטובתם.
ואם כי החכם גרעץ יוסיף על זה "כי הי׳ זה יותר להוד והדר ממשלת
רומא ומשפחת הורדוס מאשר לעם יהודה" הנה מעולם לא שמענו כי דברים
כאלה דורשים כונה לשמה, העיקר הוא את אשר ערי יהודה וישראל נשאו ראש בכל פאר והדר.
ואם הוכרחו הכהנים להקריב קרבנות בעד שלום המלכות, הדבר ידוע שהי׳
זה נהוג כן מראשית ימי הבית השני וכבר נאמר זה בספר עזרא בנוגע למלכי פרס.
והחכם גרעץ יאמר "כי כל ההוד והתפארת הזאת מממשלת יהודה עברה
ובטלה במות האיש אשר ידע לכוננה ובמות מחזיקה ומעודדה."
והנה צייר לו הדבר כאלו הי׳ זה לאסון העם ולאסון לממשלת יהודה
בארץ אשר הורדוס כוננה ויחזקה.
אבל הלא הדבר ידוע כי שלוחי היהודים אשר נשלחו לרומא אחרי מות הורדוס הם במלאכות עמם התחננו לפני הקיסר אגוסטוס לעשות כן, והדבר מפורש בדברי יאזעפוס אלטטי׳ XII, 11, 1, 2ובכל אשר יבוא כל זה לפנינו.
ולא לבד השלוחים מארין יהודה השתדלו על זה, כי אם שגם כל נכבדי היהודים בעיר רומא עזרו על ידם בהשתדלותם לפני הקיסר ושרי רומא, בראותם בזה תשועת עמם מיד צר.
ויאזעפוס יאמר שם "השלוחים אשר נשלחו על פי החלטת כל העם היו חמשים אנשים נבחרים, ובעיר רומא עצמה נלוו אליהם שמנת אלפים איש".
והלא מזה לבד נוכל לדעת כי אך טובת האומה אשר הכירו כולם ואשר הי׳ באמת בולט וניכר אז לכל, הביא את כולם יחד להשתדל בזה, לטובת העם בכלל.
אבל מה הי׳ הדבר, זה כלו גנוז ועבר תחת יד כותבי דברי ימי ישראל, שגם לא נתנו לב לחקור הדבר.
סופרי העמים הי׳ להם חקירות כל דברי הימים ההם רק לענין הדורש מהם לראות את בני ישראל ברע, לטשטש צורתם ולהפוך עליהם ועל הנהגתם בלהות.
וסופרי ישראל היו כנאחזים במצודה, ובכל הנוגע לזמן כתבי הקדש, ולכל מעשי הימים מראשית ימי ישראל עד אחר ימי חרבן הבית השני, שם היו להם שרטוטי חוקרי העמים לקו, ולא מצאו עוז לעמוד על רגלי עצמם, לחקור ולדעת, ויסתפקו בשנותם רק את הסגנון אשר גם הוא נהפך אצלם פעמים רבות לרועץ.
כי על כן כל דברי ימינו היו כלא היו, ויהפכו לספורים כרצון איש ואיש וחפצו.
הערות
הערה (ב): חוק העמים אשר כל תואר פני ישראל בימי הבית השני לקחו להם רק מתוך דברי יאזעפוס חשבו כי נקודת הכֹּבֶד של הדת ,וכל חיי הדח היתה אז על פי הכהן הגדול ,וכל זה אינו כי אם טעות. והוא אחת מחטאותיו של יאזעפוס אשר בדברי ימי ישראל לא תאר את פני העם ולא נגע בענינם הם וכל דבריו סובבים לתאר רק את דברי ימי המושלים בם.
הערה (ג): לא נוכל לדעת מאין לקח לו את הטעות הגדול הזה כי הורדוס הי׳ אמו מישראל, ונראה כי רחף בזכרונו דברי רש׳׳י בסוטה ד׳ מ״א על אגריפס הראשון נכד הורדוס, ובא הוא והחליף הדברים על הורדוס עצמו.
הערה (ד): גם זה טעות הוא לפי שגם להיפך נמצאו הרבה כרכים אשר היו בידי היהודים בימי אלכסנדר ינאי, ופאמפיוס וגאבינוס לקחום מעל ארץ יהודה, והדבר נשאר כן גם אחר זה בימי הורדוס. ועי' זה בפרט בדברי שירער ח״ב 83 ושם 110.