גם אתה יכול/פרק ב
פרק ב: בזכות מי יורדים גשמים?
[עריכה]א. בזכות מצוות קידוש והבדלה
[עריכה]רבי גזר תענית (מפני שהיתה בצורת). (בסוף התענית רבי ירד לפני התיבה והתפלל) אולם לא ירדו גשמים. ירד אילפא לפני התיבה, ויש אומרים רבי אילפא. אילפא אמר "משיב הרוח" ונשבה הרוח. אילפא אמר "מוריד הגשם" וירד גשם. שאל רבי את אילפא: "מה מעשיך?" אמר לו אילפא: "אני גר בכפר עני ואין להם יין לקידוש ולהבדלה. אני טורח ומביא להם יין לקידוש ולהבדלה, ומוציא אותם ידי חובה". (תענית כ"ד ע"א)
לפנינו אגדה המספרת על עצירת גשמים ועל תפילתו של יהודי מן השורה שבזכותו ירדו גשמים. במסכת תענית (כב-כב) יש מספר אגדות המראות אנשים "פשוטים", אשר הצליחו בתפילתם להוריד גשמים. בכל אגדה יש מסר מיוחד והנהגה מיוחדת של אותו אלמוני, שהצליח בתפילתו לעורר רחמי שמיים ולהוריד גשמים.
באגדה שלפנינו מצליח אילפא בתפילתו להוריד גשמים, זאת בזכות מסירות הנפש שלו למצוות קידוש והבדלה. ננסה להסביר מה מיוחד במצוה זו שבזכותה זכה אילפא להוריד גשמים בתפילותיו.
בתקופת רבי היתה עצירת גשמים. כנהוג, בתקופת התנאים והאמוראים קבע רבי תענית ציבור. במנחה בסוף התענית ירד רבי לפני התיבה. כך היה נהוג, שגדול הדור יורד לפני התיבה כשליח ציבור. במקרים רבים ירדו גשמים מיד לאחר תפילתו של גדול הדור.
אולם במקרה שלנו גם לאחר התענית וגם לאחר תפילתו של רבי עדיין לא ירדו גשמים. מאחר וכך נשלח אילפא כשליח ציבור. והנה עקב תפילתו ירדו גשמים. הגמרא מדגישה שהגשמים ירדו בעקבות תפילתו של אילפא. ברגע שהוא אמר "משיב הרוח", מיד נשבה הרוח, וברגע שאמר "מוריד הגשם", מיד ירדו גשמים.
רבי הבין שאילפא הינו בעל חסד ומעשים טובים, אשר על כן תפילתו התקבלה. משום כך רבי שואל את אילפא מה מיוחד במעשיו. כלומר, בזכות איזה מעשה שלו הוא זוכה ותפילתו נענית, והגשמים ירדו מיד?
אילפא מספר לרבי על פעילותו בתחום מצוות קידוש והבדלה: אילפא גר בכפר של אנשים חסרי אמצעים, והוא דואג להם ליין עבור קידוש והבדלה. אילפא מזכה אותם במצווה חשובה זו, ודואג שיצאו ידי חובה.
בעקבות דבריו של אילפא אנו תמהים, מה כל כך מיוחד במצווה זו של קידוש והבדלה: עד כדי כך שהיא עשתה רושם כל כך גדול בשמים ופעלה פעולה כזו שירדו גשמים?!
להלן נדון במיוחד שבמעשהו של אילפא ובמיוחד שיש במצוות קידוש והבדלה.
ב. שילוב מצווה וחסד
[עריכה]ראשית, המיוחד במעשהו של אילפא, שהוא משלב מצווה עם חסד. כל מצווה יש לה חשיבות רבה, כמו כן כל מעשה חסד יש לו משקל רב. כל מצווה וכל חסד עושים רושם גדול ומשפיעים על כל העולמות. אולם באגדה שלפנינו מעשהו של אילפא מיוחד, מפני שהוא משלב מצווה וחסד יחדיו. מצוות קידוש והבדלה היא ודאי מצווה יקרה וחשובה. אולם אילפא משלב את המצוה עם חסד. אילפא גומל חסד עם אנשי הכפר שלו, קונה להם יין ודואג שיקיימו את מצוות הקידוש וההבדלה ויצאו ידי חובה. בכך אילפא פועל גם בתחום המצווה וגם בתחום החסדים.
ג. לפנים משורת הדין
[עריכה]מעשהו של אילפא מיוחד בכך שהוא לפנים משורת הדין. כידוע, אפשר לצאת ידי חובת קידוש גם בלחם, כאשר אין יין. ואפשר לצאת ידי חובת הבדלה גם על משקה שיכר. אשר על כן לא ברור, מדוע אילפא מתאמץ כל כך. מי שרוצה לצאת ידי חובת קידוש יכול לעשות זאת על ידי חלות שבת. מי שרוצה וחשוב לו כל כך לעשות הבדלה, יכול לעשות זאת על משקה שיכר וכיוצא בזה. אלא שאילפא נוהג לפנים משורת הדין ודואג לקיום המצווה בהידור. זו מסירות הנפש שלו למצוות. חיבוב המצווה והידור המצווה הזו, שיעשו אותה דווקא על היין. מאחר שאילפא נוהג לפנים משורת הדין, הרי שההשגחה פועלת כלפיו גם כן לפנים משורת הדין. המצב הנתון היה שלא ירדו גשמים. היתה בצורת מפני שלפי הדין לא היה מגיע לעם גשמים. אולם עקב תפילתו של אילפא הקב"ה הפך את מידת הדין למידת הרחמים, והתנהג עם עמו ישראל לפנים משורת הדין והוריד גשמים. זוהי דרך ההשגחה- מידה כנגד מידה. עכשיו אילפא שליח ציבור, אילפא מידתו לפנים משורת הדין משום כך הקב"ה מתנהג עמו באותה מידה. יתר על כן עצם העובדה שאילפא מוצא לנכון לספק יין לקידוש ולהבדלה לכפר שלו, זוהי כשלעצמה הנהגה שלפנים משורת הדין. אילפא אינו רבנו הקדוש. אילפא אינו נשיא הדור. ומשום כך אין לו מחויבות לטפל במחסורו של העם. רבי הוא נשיא הדור וזו אחריותו. לכן כאשר היתה בצורת רבי היה פותח את אוצרותיו לעניים, כי זו המחויבות שלו2. לסיכום, התנהגותו של אילפא כל כולה מייצגת מידה של לפנים משורת הדין. גם בעצם העובדה שהוא מספק לעניים יין. וגם מבחינה זו שאפשר לצאת ידי חובת קידוש גם על ידי לחם ולאו דווקא על ידי יין.
ד. המיוחד במצוות הקידוש
[עריכה]כאמור בזכות מסירות נפש לקיים מצוות קידוש והבדלה ירדו גשמים. אם כן משמע שיש משהו מיוחד במצווה זו שמעורר רחמי שמים, ומסוגל להוריד גשמים. להלן ננסה לעמוד על המיוחד שבמצווה זו, ומדוע בזכותה יורדים גשמים? כידוע בקידוש אנו מצהירים ומכירים בכך שה' הוא בורא עולם. כל עניין השבת בא להעיד על כך ואנו אומרים זאת במפורש בקידוש, בפסוקים מתוך ספר בראשית בפרשת הבריאה: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת"3.
ההכרה שה' בורא עולם, פירושה שה' שולט בטבע ובעולם כולו. אם ה' הוא אדון העולם והטבע, זאת אומרת שרק הוא מסוגל להוריד גשמים. כאשר אנו מעידים שה' הוא בורא עולם, כביכול אנו נותנים לו את הכוח לכך. ההכרה בכוחו של ה' , יש בא להוציא מהכוח אל הפעול את כוחו של ה' ביחס אלינו.
אגב, כך הדבר כאשר אנו מברכים את ה' כגון: "ברוך אתה ה' המוציא לחם מן הארץ" וכל כיוצא בזה. כאשר אנו אומרים "ברוך אתה ה'..." , אנו מכירים בכך שה' הוא מקור הברכה. מאחר ואנו מכירים בכך, אנו מושכים את הברכה אלינו. אנו מוציאים מהכוח אל הפועל את הברכה ואת השפע ביחס אלינו. אשר על כן מי שמאמין בכוחו של ה' ואומר זאת, יזכה לשפע שבכוחות אלה. אולם מי שאינו מאמין בכוחותיו של ה' , לא יזכה לכך. משום כך מי שמקפיד על מצוות קידוש והבדלה, הריהו מעיד כאלף עדים שהוא מאמין שה' הוא בורא עולם, ולכן הוא יזכה לשפע שבורא עולם יכול לתת. אילפא דואג שכל הכפר יעשו קידוש והבדלה ומוסר עצמו על מצווה זו. לכן כאשר אילפא מתפלל, העולם יקבל בזכות תפילתו את השפע האלוקי וירדו גשמים.
ה. "יין ישמח לבב אנוש"
[עריכה]לסיום נראה להוסיף עוד סיבה מדוע דווקא בזכות מצוות קידוש והבדלה על היין ירדו הגשמים. מצוות הקידוש על היין מיוחדת בעוד עניין. היין משמח את הבריות. כפי שכתוב: "ויין ישמח לבב אנוש"4. אילפא מוסר נפשו כדי שיקדשו על היין. אילפא דואג כל שבת לשמח את הבריות על ידי היין. כאמור, הקב"ה מתנהג עם בניו במידה כנגד מידה. משום כך גם הקב"ה משמח את הבריות, ומביא להם גשמים.