לדלג לתוכן

ברטנורא על מקוואות ז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א)

יש מעלין - משלימין לארבעים סאה:

ולא פוסלין - בשלשה לוגין שאובין. וכולהו מפרש כיצד: הכפור גשמים שיורדין נקפים:

גליד - מים שקפאו על פני הארץ או על פני המים:

טיט הנרוק - טיט רך ורקיק שנעשה כמו רוק:

אבן הברד כמים - כמים שאובים דאמרינן לקמן פוסלים ולא מעלים. ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי. והלכה כעדותן של אנשי מידבא שעושין מקוה מן השלג אפילו לכתחילה:

נמצאו מעלין - שהשלימוהו:

ולא פוסלין - בשלשה לוגין שאובין. שהרי סאה היא הרבה יותר משלשה לוגין, ולא נפסל המקוה בכך:

(ב)

המים - שאובין. בין טמאין בין טהורים:

מי כבשים - מים שכבשו בהן זיתים או מיני ירקות:

ומי שלקות - מים ששלקו בהן שלקות :

והתמד - חרצנים וזגים או שמרים שנתן עליהן מים:

עד שלא החמיץ - דאם החמיץ, נידון כמי פירות:

קרטוב - אחד מששים וארבע בלוג:

פעמים מעלין - כדמפרש, כשיש במקוה ארבעים סאה מים כשרים, ונתן בו סאה מי פירות, ואח"כ נטל סאה ממנו מים ומי פירות מעורבים יחד, הרי כל הסאה של מי פירות שנשארה במקוה משלימים את המקוה :

פעמים אין מעלין - כדקתני במקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת :

(ג)

ושינו את מראיו כשר - דהדחת כלים לא חשיבא שינוי מראה:

ואין פוסלים אותו בשינוי מראה - משום דצבעא לית ביה מששא:

מוחל - מים היוצאים מן הזיתים:

ימתין עד שירדו גשמים - דלמלאות בכתף אי אפשר , דבחסר עסקינן, שהוא נפסל בשלשה לוגין:

ממלא בכתף - דמקוה שלם אין השאובים פוסלים אותו לעולם:

(ד)

אין בו מראה מים ארבעים סאה - אם אין במקוה ארבעים סאה שיש בהן מראה מים, לא יטבול באותו מקוה אפילו באותו צד שיש בו מראה מים. ואם טבל, לא עלתה לו טבילה:

(ה)

ונפלו למקוה לא פסלוהו - הואיל והן נראין כיין, ומי פירות אין פוסלין בשלשה לוגין:

הכל הולך אחר המראה - אף על פי שאין החלב פוסל המקוה ואין במים שיעור שלשה לוגין לפסול, מ"מ כיון שיש כאן שלשה לוגין שנראין כמים, חשבינן להו כאילו כולן מים. ופוסלין. ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי:

(ו)

השני טמא - דודאי חסר שיעור המקוה בטבילתו של ראשון:

אף השני טהור - דאמרינן גוד אחית, והוי כאילו המים שהעלה הראשון בגופו הן מחוברין למי מקוה ולא נחסר משיעורו כלום. ופירשו בגמרא דחגיגה [דף י"ט] דלא טיהר רבי יהודה אלא במעלות דרבנן, כגון שהיה טהור לחולין וטבל להיות טהור למעשר, או שהיה טהור למעשר וטבל להיות טהור לתרומה. אבל לעלות מטומאה גמורה לטהרה, דברי הכל טמא. ואין הלכה כר' יהודה:

סגוס - בגד צמר עב, וקורין לו בערבי אלבורנו"ס, ובולע מים הרבה:

מקצתו נוגע במים טהור - ובמקוה שיש בו מ' סאה מצומצמות איירי, וטבל בו אדם לאחר שהטביל בו את הסגוס, טהור האיש הטובל אע"פ שנחסר שיעור מקוה בטבילת הסגוס, מאחר שמקצת הסגוס נוגע במים. ור' יהודה היא דסבירא ליה אמרינן גוד אחית :

המים שבתוכן שאובים - וחוזרים ופוסלים את המקוה בשלשה לוגים. שהרי לא היו בו אלא ארבעים סאה מכוונות ונתחסר כשהגביה שפתותיהן מן המים:

ומעלה אותם דרך שוליהם - כדי שלא יפלו המים שבתוכן למקוה ויפסלו כל מימיו :

(ז)

הטביל בו את המטה - שרגליה גבוהות, ואי אפשר להטבילה כולה כאחת במקוה קטן כזה ששיערו מצומצם, אא"כ רגליה שוקעות בטיט:

העבה - שאינו נרוק ואין מטבילין בו :

שהמים מקדמין - להטביל הרגלים קודם שישקעו בטיט , ובמים הוטבלו:

שמימיו מרודדים - שאין המים עמוקים, מחמת שהמקוה רחב והמים מתפשטים בכולו. ואע"פ שיש בו ארבעים סאה, אין כל גופו מתכסה במים בבת אחת :

כובש - לצד אחד של מקוה:

אפילו חבילי עצים וקנים - ואע"ג דנראה כמקוה שחלקו, אפילו הכי הואיל והמים נכנסין ביניהן , לא הוי חלוק. וכובש דנקט, מפני שהעצים והקנים צפים על פני המים, וצריך לכבוש עליהם אבנים כדי שיכנסו תחת המים:

היה מוליך ומביא במים - מנענע המים בידיו :

כיון שעבר הגל - של מים על המעלה של מקוה שהמחט מונח בה וצפו מי הגל על המחט, טהורה. ולפי שהמחט דקה וקטנה וירא פן תפול במים, דרך להטבילה כן: