בראשית רבה סט ח
<< · בראשית רבה · סט · ח
וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן וגו' ויצק שמן על ראשה (בראשית כח, יח), שפע לו מן השמים כמלא פי הפך. (בראשית כח, יט): ואולם לוז, היא לוז שצובעין בה את התכלת, היא לוז שעלה סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה. היא לוז שלא שלט בה מלאך המות מעולם, הזקנים שבה מה עושין להם, כיון שהם זקנים הרבה מוציאין אותם חוץ לחומה והם מתים.
אמר רבי אבא בר כהנא, למה נקרא שמה לוז, כל מי שנכנס בה הטריף מצוות ומעשים טובים כלוז. ורבנן אמרי מה לוז אין לה פה, כך לא היה אדם יכול לעמד על פתחה של עיר.
אמר רבי סימון לוז היה עומד על פתחה של עיר. רבי אלעזר בשם רבי פנחס בר חמא אמר לוז היה עומד על פתחה של מערה והיה לוז חלול והיו נכנסין דרך הלוז למערה, דרך המערה לעיר, הדא הוא דכתיב (שופטים א, כד כה): ויראו השמרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד. ויראם את מבוא העיר ויכו את העיר לפי חרב ואת האיש ואת כל משפחתו שלחו. רבי ינאי ורבי ישמעאל עבד לה הפטרה, מה אם זה שלא הלך לא בידיו ולא ברגליו אלא על שהראה להם באצבע נצל מן הפרעניות, ישראל שעושים חסד עם גדוליהם בידיהם וברגליהם, על אחת כמה וכמה.