לדלג לתוכן

בראשית רבה כד ד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ד.    [ עריכה ]

דבר אחר: זה ספר תולדות אדם, כתיב (ישעיה נז) כי לא לעולם אריב, עם אדם הראשון. ולא לנצח אקצוף, עם תולדותיו.

כי רוח מלפני יעטוף אמר רבי הונא: הרוח הזה, בשעה שהוא יוצא לעולם, הוא מבקש להחריב את העולם והקדוש ב"ה מרשלו בהרים ומשברו בגבעות, ואומר לו: הזהר שלא תזיק בריותי. מאי טעמיה? כי רוח מלפני יעטוף. מה הוא יעטוף? משלהי ליה, היך מה דאת אמר (יונה ב): בהתעטף עלי נפשי, את ה' זכרתי.

אמר רבי הונא: שלושה רוחות ע"י שיצאו שלא במשקל, היה עולם חרב בהם ואלו הן: אחד בימי יונה ואחד בימי איוב ואחד בימי אליהו.

אמר רבי יודן ברבי ישמעאל: של יונה על אותה הספינה היה, שנאמר (שם א): וה' הטיל רוח גדולה אל הים. של איוב על אותה הבית היה, שנאמר (איוב א): והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר. ואין לך קוזמיקון אלא של אליהו, שנאמר (מלכים א יט): והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים.

רבי תנחום בר חייא ואמרי ליה בשם רבנן: לעולם אין מלך המשיח בא, עד שיבראו כל הנשמות שעלו במחשבה להבראות, ואלו הן הנשמות האמורות בספרו של אדם: