בראשית רבה י ד
<< · בראשית רבה · י · ד · >>
א"ר הושעיא דרש רבי אפס באנטוכיא, אין לשון ויכלו אלא לשון מכה ולשון כלייה, משל למלך שנכנס במדינה וקילסו אותו בני המדינה וערב לו קילוסן, הרבה להן בדיצה הרבה להן בהדיוכין, לאחר זמן הכעיסו אותו, ומיעט להן בדיצה ומיעט להן בהדיוכין, כך עד שלא חטא אדם הראשון היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירות, משחטא סיבבן דרך ארוכה ובמתינות, יש מזל שגומר הלוכו לי"ב חדש כגון כוכב חמה, ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים יום והיא לבנה, ויש מזל שהוא גומר הלוכו לִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה והוא צדק, ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים שנה והוא שבתי, חוץ מן כוכב נוגה, ומאדים, שאין גומרין הלוכן אלא לד' מאות ושמונים שנה, (ובעי שאלה שנוגה מהלכת י"ב מזלות לעשרה חדשים, כל מזל כ"ה יום, ומאדים חדש וחצי, כל מזל מהלך י"ב שנה ומחצה, והיאך אומר כן נוגה ומאדים אין גומרין הלוכן אלא לד' מאות ופ' שנה, חזינא תמיה לפיכך בעי שאלה), ר' פנחס בשם ר' חנן דצפורין תני בנות שוח בשנה שנייה של שמטה נוהג קדושת שביעית שלהן, לפי שעושות פירות לשלש שנים, ואותו היום עשו פירות בן יומן, אבל לעתיד לבא הקב"ה מרפא אותה מכה שנאמר (ישעיה ל) ומחץ מכתו ירפא מחץ מכתו של עולם ירפא.