בראשית רבה מ ד

ד. [ עריכה ]
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבֹא מִצְרַיְמָה" כל השנים הללו הוא עמה ועכשיו הוא אומר לה "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" אלא שע"י הדרך אדם מתבזה וזו עמדה ביפיה.

ר' זעירא בשם רבי סימון אמר הלכנו בארם נהרים ובארם נחור ולא מצאנו אשה נאה כמותך עכשיו שאנו נכנסים למקום כעורים ושחורים "אמרי נא אחותי את וגו'".

ר' פנחס בשם רבי אבון אמר ב' בני אדם היו עיקר ועשו עצמן טפילה ונעשו טפילה אברהם וברק ברק (שופטים ד, ו): "ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי ותאמר אליו הלא צוה ה' אלהי ישראל לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים וגו'" (ח): "ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך" רבי יהודה ורבי נחמיה רי"א אם תלכי עמי לקדש אלך עמך לחצור ואם לא תלכי עמי לקדש לא אלך עמך לחצור.
רבי נחמיה אמר אם תלכי עמי לשירה אלך עמך למלחמה ואם לא תלכי עמי לשירה לא אלך עמך למלחמה.
(ט): "ותאמר הלוך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך" א"ר ראובן לשון יוני היא אפס אמרה לו מה את סבור שתפארתה של שירה נמסרה לך לבדך אתמהא ונעשה טפילה (שם ה, א): "ותשר דבורה וברק בן אבינועם".
אברהם היה עיקר "ויקח אברהם את שרי אשתו" עשה עצמו טפילה "אמרי נא אחותי את" ונעשה טפילה לה "ולאברם היטיב בעבורה":