בנין ציון/קפא
ב"ה אלטאנא, יום ב' ט' סיון תרכ"ד לפ"ק. להרב וכו' מ"ה יעקב משה עטטינגער נ"י בן הגאון המופלג מ"ה מרדכי זאב זצ"ל בק"ק לעמבערג יע"א.
שמחני מעכ"ת נ"י בחבור המופלג שהניח אחריו ברכה מר אביו זצ"ל אשר שלח לי ולמען הראות לו רק באחת כי שמתי עיני עליו אזכיר לו מה שראיתי בהחבור מדודו זקנו הגאון המופלג ז"ל קושיא אחת שכתב עלי' המחבר זצ"ל שהיא קושיא שאין עלי' תשובה וגם במפרשי הים נקראת קושיא חזקה ונוראה והיא על מה דאמרינן ב"ק (דף ק"י) אימא לבעלי מומין טהורין שבאותו משמר והקשה הגאון זצ"ל הרי ע"כ איירי שאין כאן כהן טהור כלל וא"כ הקרבן נעשה בטומאה והא קיי"ל דק"צ הבא בטומאה אינו נאכל וא"כ איך אמרינן דעבודתה דהיינו האכילה לבעלי מומין הרי לא נאכל כלל וסיים וצע"ג ולית נגר וב"נ דיפרקיני' ובמפרשי הים שם חתרו הגאונים אל היבשה בסברות דקות אשר אף שנכונות בעצמותן מכ"מ לפענ"ד רחוקות מפשטות הגמרא אמנם לענ"ד יש ליישב הקושיא בדרך פשוט רק בתחלה אזכיר שממש כקושיא זו כבר הקשו הר"י קורקוס והכס"מ על הרמב"ם ה' מעשה הקרבנות (פ' י' ה' כ"ג) שכתב שם ק"צ הבא בטומאה אע"פ שהטמאים מקריבין אותו אין חולקין עם הטהורים לאכול לערב מפני שאינם ראויים לאכילה והקשה שם הר"י קורקוס ג"כ קושיא זו כיון שהטמאים הקריבו אותו איך נאכל ותירץ בדוחק שכוונת הרמב"ם מה שכתב שהטמאין מקריבין אותו שהיו יכולים להקריבו אם אין כאן טהורים וזה ודאי רחוק מדעת הרמב"ם וגם מה שכתב הכס"מ שם דהרמב"ם איירי בקרבן פסח ובמחצה טהורים ומחצה טמאים לענ"ד מלבד שרחוק לפרש דעת הרמב"ם שמה שאמר קרבן צבור כוונתו לפסח ולא אמר בפי' קרבן פסח גם הלשון אין חולקין עם הטהורים לא משמע כן דלענין פסח מצאנו בכל מקום לשון נמנין על הפסח אבל לשון חולקין שהוא מהכתוב חלק כחלק יאכלו נאמר רק על חלוקת הכהנים בקרבנות שמביאין בעד הצבור והיחיד וגם התירוץ של מפרשי הים לא שייך על הרמב"ם.
אמנם לענ"ד י"ל שמה שפשוט להגאונים ז"ל שקרבן צבור הבא בטומאה אינו נאכל הוא ממה ששנינו בפסחים (דף ע"ו) חמשה דברים באין בטומאה ואינן נאכלין בטומאה והנה שם לא נאמר שאינן נאכלין כלל רק שאינם נאכלים בטומאה ואדרבה מדקאמר התנא ואינן נאכלין בטומאה ולא סתם ואינן נאכלין משמע שרק בטומאה אינם נאכלים אבל בטהרה נאכלים רק שלכאורה אין למצוא אופן שיהיו הכהנים המקריבים טמאים ויהא נאכל בטהרה שלא בלבד שע"כ אין כאן כהנים טהורים אם יקרב בטומאה למ"ד טומאה דחוי' בצבור אלא גם מפני שהקרבן נטמא בהקרבת הטמאים דאין לומר דמשכחת בלא הוכשר ואמרינן בפסחים (דף כ') שמשקה בית מטבחי' לא מטמאין ולא מכשירין שזה אינו שהרי אעפ"כ הוכשר בחבת הקדש כדאמרינן שם דחבת הקדש מכשיר וא"כ נטמא הקרבן אפילו לא הוכשר במשקה לא בלבד לשיטת הראב"ד שס"ל דחבת הקדש מכשיר מדאורייתא אלא אפילו לשיטת הרמב"ם ה' ט"א דאינו מכשיר רק מדרבנן הרי עכ"פ נטמא מדרבנן ולא נאכל אכן באמת שפיר משכחת שיהי' הקרבן נקרב בטומאה ואעפ"כ נאכל בטהרה שהרי הנגיעה בקרבן ע"י העובד ל"צ רק בשחיטה והפשט ונתוח להוצאת האימורים הנקרבים והרי שחיטה וכן הפשט ונתוח כשרים בזרים ובכהנים בעלי מומין ולפ"ז שפיר משכחת שאין כאן כהן טהור בכל המשמרות ושחט הזר או כהן בעל מום שהם טהורים את החטאת או זבחי שלמי צבור וקבל הכהן הטמא את הדם במזרק בלי שנגע בקרבן ואפילו יש חבור בקלוח הדם בין צואר הבהמה ובין הדם שבמזרק עם כל זה לא נטמא החטאת בכך דאמרינן טהרות (פ' ז') הנצוק אינו חבור לטומאה וכ"פ גם הרמב"ם ה' טומאת אוכלין (פ' ז') ואח"כ עשה הזר הטהור הפשט ונתוח והוציא האימורין ונתנם לכהן הטמא שהקטירם ואפילו ליתן האימורים במיגס עד שיבא הכהן המקטיר להקטירם כשר בזר כדאמרינן בפסחים (דף ס"ה) ע"ש וא"כ עשה הכהן הטמא כל העבודות דהיינו קבלת הולכת וזריקת הדם והקטרת האימורים כדינו מבלי שנגע בחטאת ונשאר טהור ואפילו בזבחי שלמי צבור שהכהן עושה תנופה בכבשים עם שתי לחם לא נטמאו הכבשים כיון דחיים הם ובהמה בחיי' לא מקבלת טומאה כדאמרינן בחולין (דף ע"א) ולכן אם יש כאן כהנים בעלי מומין טהורים יכולים לאכול הקרבן בטהרה שנקרב בטומאה ובכי האי גוונא איירי הסוגיא דב"ק (דף ק"י) וגם מה שפסק הרמב"ם ה' מעשה הקרבנות (פ' י') ומדוייק בזה ג"כ מה שנאמר במשנה ואינן נאכלין בטומאה לומר דאם אפשר להאכל בטהרה כגון שיש כאן כהנים בעלי מומין טהורים נאכלין הקרבנות דהיינו זבחי שלמי צבור ושעירי חטאת שאפשר שלא נטמאו.
והנה כל זה כתבתי לשיטת הרמב"ם דפסק כמ"ד טומאה דחוי' בצבור וס"ל כל שיש כהן טהור בעולם אפילו במשמר אחר לא נעשה ק"צ בטומאה אכן דעת רש"י אינה כן שכתב ד"ה אי איכא טהורין בהאי משמר עכ"ל ומדכתב בהאי משמר משמע דס"ל אפילו איכא טהורים במשמר אחר מכ"מ נעשה בטומאה והמהרש"א העיר על זה למה כ' רש"י באותו משמר ותירץ בדוחק ובמהדורא בתרא כבר השיב דמגמרא דיומא לא מוכח רק דאי איכא טהורים באותו משמר ובית אב אחר בזה צריך לאהדורי על טהורים אבל אם כל בתי אבות של אותו משמר טמאים לא צריך לאהדורי על משמר אחר ואע"ג דדעת הרמב"ם אינה כן מכ"מ נלענ"ד להוכיח דרש"י ס"ל הכי דבזבחים (דף צ"ט) על מה דבעי רב אושעיא טמא בקרבן צבור מהו פי' רש"י דבהקריבוהו טהורים קא מבעי' לי' אי פלגי מני' להאי טמא הואיל וראוי לחיטוי דק"צ דוחה טומאה אבל בהקריבוהו טמאים לא מבעי' לי' שהרי אינו נאכל דקיי"ל דק"צ באין בטומאה ואינן נאכלין עכ"ל וקשה כיון דהקריבוהו טהורים ע"כ שיש כאן כהנים טהורים והיאך נקרא הטמא ראוי לחיטוי כיון שק"צ לא נקרב בטומאה רק כשאין כאן כהנים טהורים אע"כ מוכח דס"ל לרש"י דדוקא אם באותו משמר יש טהורים אז לא נקרב בטומאה אבל למשמר אחר ל"צ להחזיר אחר כהנים טהורים והכא איירי שהמשמר הטמא הניח למשמר אחר טהור להקריב הק"צ ולכן מקרי הטמא ראוי לחיטוי אע"פ שהי' כאן כהנים טהורים ולכן כתב רש"י בב"ק ג"כ אי איכא טהורים באותו משמר ובמכ"ה נעלם זה מהמהרש"א והוכיח רש"י כן דאי בהקריבוהו טמאים הלא לא נאכל כמש"כ בפי' אבל הרמב"ם מפרש סוגיא זו בהקריבוהו טמאים דלשיטתו אזיל דס"ל דאי איכא טהורים בעולם אפילו במשמר אחר מכ"מ אסור לטמאים להקריב ולשיטתו צריך לפרש דמכ"מ משכחת דנאכל אם הקריבוהו טמאים באופן שלא טמאו הבשר וכנ"ל והיוצא מזה דלרש"י הסוגיא דב"ק בפשטות א"ש דמשכחת דחולקין בעלי מומין שבאותו משמר בשהקריבוהו הטהורים של משמר אחר והמשמר של אותו שבוע הי' טמא ואעפ"כ הקרבן שלהם לחלקו לבעלי מומין שבמשמר שלהם שראויין לאכלו כיון שהקרבן נקרב בטהרה. כנלענ"ד, הקטן יעקב.