בנין ציון/קפ
ב"ה אלטאנא, יום ה' ח' אייר תרט"ו לפ"ק. להרה"ג וכו' מ"ה גבריאל אדלער הכהן נ"י הגאב"ד דק"ק אבערדארף יע"א.
בדיק לן מר נ"י וז"ל נזיר דף מ"ב ע"א ראיתי סוגי' נשגב' ממני לא אוכל לה דתמן אמרינן אמר מר וכולם שגלחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו ולכ"ל אמר רב אחא ברי' דר"א זאת אומרת רובו ככולו מדאורייתא ממאי מדגלי רחמנא ביום השביעי יגלחנו הכא עד דאיכא כולו הא בעלמא רובו ככולו וכו' הפירוש הנקרא פרש"י (אכן לע"ד וכאשר שמעתי איננו יוצא מפי מאור עיני הגולה רש"י נבג"ע זצ"ל) וא"ת וליגמר מני' משום דהוי נזיר ומצורע שני כתובים הכ"א ואין מלמדים עכ"ל ותמהתי מה זאת אומרת איכא הכא במה דכתב רחמנא בהדי' אחרי רבים להטות והכא הוי רובא דאיתא קמן כיון דאיכא רוב שערות לפנינו ואין לומר דשתי שערות הוי קבוע דא"כ אמאי הוי רובא מדאורייתא דהא קבוע הוי כמחצה ע"מ אלא ע"כ דלא הוי קבוע וקיימא כיון דנתערבו בהדי אחרינהו ואינן נכרין במקומן כ"א לאחר גלוח שאר שערות ולכאורה י"ל דמן אחרי רבים להטות לחודא לא מוכח דאזלינן ב"ר כ"א בהדי דעות דסנהדרין דבטלה דעתו וכמש"כ תוס' רפ"ג דב"ק לשמואל דאין הולכין בממון א"ה אע"ג דבדיינים הולכין א"ה דחשיב מיעוט כמי שאינו דבטלה דעתו ובזה מתורצת קושית פרי מגדים ריש הלכות תערובת של רש"י דכ' בטול ברוב באיסור שנתערב בהיתר מן אחרי רבים להטות ע"ש חולין דף צ"ח הא לא דמי לסנהדרין ע"ש שהניח בקושי' ולפ"ז ניחא דמוכח מנזיר דאפילו באיסור בעין בטל אמנם לרש"י דלא מחלק בזה כדמוכח מסוגי' דחולין ק' מאי זאת אומרת וצ"ל דר"א בדר"א חדית לן דבכל מצוות עשה הכתובה בתורה כיון דנעשה רובא הוי ככולא כגון שחיטה דקמל"ן רובא ככולו ותוס' כ' ריש פ"ב דחולין דהוי הלל"מ מן כאשר צויתיך ורב אחא חדית לן דהוי מדאורייתא וכגון רוב ציצין המעכבין את המילה כיון דרובא מל ופרעו הוי ככולו ומן אחרי רבים להטות לא מוכח כ"א בסנהדרין או בביטול איסור ברובא דאיתא קמן ורב ד"א קמל"ן דאפילו עשה קיים ברובו וצ"ע עכ"ד.
תשובה הקשה מר נ"י על מה דאמרינן נזיר (דף מ"ב) זאת אומרת רובו ככולו מה צריך ראי' לזה הרי בכ"מ אזלינן בתר רובא ולתרץ זה רצה לפרש דקמל"ן דבכל מצות עשה הכתובה בתורה כיון דנעשה רובא הוי ככולו וסיים מר נ"י וצ"ע ויפה עשה להניח בצ"ע דלענ"ד אי אפשר לומר כן דכי ס"ד היכי דצותה התורה שיאכל מצה וסתם אכילה בכזית שאם אכל רוב כזית יצא משום דרובו ככולו או שצותה התורה לפדות בכור בחמש סלעים שאם פדאו בשלשה ג"כ יצא משום דרובו ככולו אלא ודאי מה דאזלינן בתר רוב לא שייך אלא היכי דהמיעוט מתנגד להרוב כגון גבי סנהדרין שדעות המיעוט הם נגד הרוב וע"כ אתה צריך לתפוש דעת החלק האחד בזה אמרינן שדעות הרוב מכריעין דעות המיעוט וכן לענין ביטול המיעוט ברוב אמרינן דלא אזלינן לדון התערובות כהמיעוט לאסור אלא כהרוב להתיר וכן לענין מה דאזלינן בתר רובא בכל הני דמייתינן בחולין (דף י"א) שאם אנו מסופקין אם הוא מהמיעוט טרפות או מהרוב שאינן טרפות אזלינן בתר רובא וכן בסנהדרין (דף ס"ט) לענין מיעוט איילונית וביבמות (דף קט"ז) לענין רוב יולדות וכדומה דבכל הני יש מיעוט ורוב מתנגדין זה לזה ואנו דנין לילך בתר הרוב נגד המיעוט אבל היכי שצותה התורה שיעשה דבר ודאי בעינן כולו ולכן אמרינן בפ"ב דחולין (דף כ"ח) דרובו של כל א' כמוהו לענין שחיטה הוי הלכה למשה מסיני דמסברא לא הוי אמרינן כן וכן אמרינן סוכה (דף ו') דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ מיעוטו אינו חוצץ דזה ג"כ הל"מ כנראה שם דאי לאו הכי היינו אומרים דאפילו המיעוט חוצץ אחר שצוה הכתוב שיבא בשרו במים וכן לענין ציצין המעכבין את המילה שהרי מה שצריך לגלות העטרה לא נכתב בכתוב והוא הל"מ וא"כ הכי נמסר שסגי ברובו אבל אם הי' כתוב בתור' באמת בעינן כולו ולא סגי ברובו.
הן אמת שלכאורה קשה על זה ממה דאמרינן בשבועות (דף י"ז) הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו ואפילו כולו חוץ מחוטמו טהור וכתבו התוספ' שאם נכנס דרך פניו משנכנס רובו טמא אלמא דרובו ככולו וכן אמרינן בנגעים (פ' י"ג) דטהור שהכניס ראשו ורובו לבית טמא נטמא ע"ש אלמא דמשנכנס רובו נקרא בא אל הבית וזה ע"כ משום דרובו ככולו אבל י"ל דשם גלי קרא כן שהתוספ' בשבועות (שם) הקשו ותימא דדרך אחוריו נמי כשנכנס רובו יהא טמא מטעם דרובו ככולו וכו' וי"ל דא"כ לא הי' חילוק בין דרך ביאה לדרך אחוריו ואמאי כתיב והבא אל הבית דמשמע דרך ביאה עכ"ל הרי דעל ידי דגלי קרא והבא אל הבית ידענו שיש חילוק בין דרך פניו לדרך אחוריו ובבא כולו ע"כ גם דרך אחוריו טמא דלא גרע מכלים שבבית וע"כ מה דמיעט קרא הוא בבא רובו לחוד וממילא מוכח דדרך פניו גם ביאת רובו מקרי ביאה ולכן טהור שבא לבית טמא נטמא בשבא רובו לחוד אחר דגלי קרא דזה דרך ביאה הוא ויש לומר דמזה ילפינן ג"כ מה דאמרינן סוכה (דף ג') דיושב ראשו ורובו בסוכה יצא מדאורייתא דמדגלי קרא דבא ראשו ורובו מקרי ביאה אל הבית א"כ נקרא ג"כ ישיבה בסוכה.
כללו של דבר שבכל מקום שצותה התורה מצו' או הזהירה על מעשה שלא לעשות אין הציווי רק על כולו ולא גם על רובו אם לא במקום שגלתה התורה בפירוש כן או ע"י הל"מ שגם רובו ככולו ומה דאמרינן בנזיר זאת אומרת רובו ככולו דאורייתא היינו לענין גלוח שערות דוקא שכן כתב השיטה מקובצת שם בשם הר' עזריאל וז"ל זאת אומרת רובו ככולו דאורייתא פי' בפאת זקן דאמר רחמנא לא תשחית אפילו לא גלח אלא רוב הפיאות חייב כאלו גלח כולן אמאי מדגלי רחמנא ביום השביעי יגלחנו גבי נזיר דלא הוי צריך דכתיב כבר יגלח אלא לאשמעינן דבעי תגלחת אחרונה גלוח כל ראשו שלא ישייר שתי שערות דבשער א' לא מקרי שיור ומדאצטריך הכא לרבויי כל ראשו ולא סגי ברוב ש"מ דדוקא הכא בנזיר בעינן שלא ישייר כלום וכן במצורע דכתיב כל בשרו ובלויים נמי על כל בשרם אבל בעלמא כגון בפאת זקן רובו ככולו עכ"ל הרי דס"ל דרק לענין גלוח גלי קרא דרובו ככולו אבל בעלמא לא וכן מוכח מדאצטריך למילף מנזיר וממצורע ומלוים דבפאת זקן רובו ככולו מכלל דמסברא בלא ילפותא לא הוי אמרינן כן ואין לומר דא"כ דמסברא אמרינן בעינן כולו דוקא ולא רובו ל"ל קרא גבי נזיר ומצורע ולוים דבעינן כולו די"ל דאצטריך למעט גלוח בעלמא דלא בעינן כולו דאי לא הוי כתיבי הני רבויי הוי אמרינן דגם בפאת זקן בעינן כולו ולא חייב ארובו.
והנה התוספ' בנזיר שם כתבו אהא דאמרינן הא בעלמא רובו ככולו אמר הר"מ דבעלמא קיימא מיהו פאת זקן אמר ס"פ המצניע (דף צ"ד) דמלא פי הזוג מחייב דמשמע פורתא עכ"ל הרי דהר"מ לא ס"ל כפי' ה"ר עזריאל דעל פאת זקן קאי אכן דברי הר"מ שהביא ראי' מפ' המצניע צ"ע וכבר העיר באורח מישור כן דשם לא הוזכר כלל מפאת הזקן רק איירי לענין שבת וקרחה ע"ש וא"כ פי' ה"ר עזריאל א"ש ומה שלא הזכירו מפאת הראש י"ל דשם יש שיעור כמש"כ הרמב"ם בשם זקניו דלא יניח פחות מד' או לחד גרסא ממ' שערות כמבואר בטור י"ד (סי' קפ"א) וא"כ י"ל דזה שיעור הפיאה ע"פ קבלה שקבלו כן ומכ"מ צל"ע דלענין פאת הזקן לא הוזכר בפוסקים שיעור כלל ומדבריהם נראה דאם מניח חוט של שיער בלבד לא נקרא משחית פאת זקן שכן כתב (שם) הטור בשם הרא"ש וירא שמים יצא ידי כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל ולא כאותן שמניחין חוט כל שהוא על הפיאות כי לפעמים אין מכוונין על הפיאות עכ"ל וכן כתב הב"י בשם הסמ"ק וכ"כ ג"כ רבינו יונה באגרת תשובה וזה תימה דהרי מסוגיא זו דנזיר מוכח דאפילו במניח מיעוט הפיאה שודאי הוא יותר מחוט כל שהוא ג"כ נקרא משחית פאת זאן וחייב דרובו ככולו וצ"ע אכן בלא"ה כבר כתב הרא"ש כנ"ל ירא שמים לא יעביר תער על זקנו גם במניח חוט ויפלס דרכו במאזני צדק ומשפט. תם חלק חושן המשפט בעזרת מלך אוהב צדקה ומשפט. בו שם מבטחו, הקטן יעקב.
למען תהי' החתימה מעין הפתיחה בעבודת בית המקדש אציג פה עוד ב' תשובות על קושיות חמורות בענין עבודת קדשים עדי נזכה לראות בהכין בציון מזבח חדש.