בנין ציון/קעה
ב"ה אלטאנא, יום ו' כ' תמוז תר"ח לפ"ק. להרבני וכו' מ"ה יהודא עברי נ"י בק"ק מערגענטהיים יע"א.
הקשה מר נ"י וז"ל גרסינן בב"מ דף ס"ב שנים שהיו מהלכים בדרך וביד א' קיתון של מים וכו' עד שבא ר"ע ולמוד וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חברך והנה הרי"ף והרא"ש הביאו ברייתא זו בהלכותיהם ובלי ספק שהלכה כר"ע מחבירו אבל חפשתי בהרמב"ם בה' רוצח ובשאר מקומות הנוגעים לענין זה ולא מצאתי שהעתיק דין זה וצ"ע טובא שלא זו בלבד שדרכו להעתיק כל הדינים אף שלא נהגו כעת אף זו שהדין הזה יארע ג"כ בימינו לפעמים בעוברי ימים כידוע עכ"ל דמר נ"י.
על זה אשיב דלפי המבואר בסוגיא דב"מ (דף ס"א ע"ב) פליגי ר"א ור' יוחנן בריבית קצוצה דלר"א יוצאה בדיינים ולר' יוחנן אינה יוצאה ומפרש טעמא דר"א מוחי אחיך עמך והקשה בגמרא ר"י האי קרא מאי עביד לי' ומשני דאתי להא דר"ע דחייך קודמין ומשמע מזה דלר"א דצריך קרא לרבית קצוצה לא דרשינן הא דר"ע ואין לתמו' דלפ"ז הא דר' אלעזר תנאי היא שהרי בלא"ה מסיק בסוגיא שם דתנאי פליגי בזה והשתא כיון דהרמב"ם ה' מלו' ולו' (פ"ה ופ"ו) פסק כר' אלעזר דרק"צ יוצאה בדיינים דע"כ אתיא מוחי אחיך לא יכול לפסוק כרע"ק כיון דלית לן קרא לדרשת ר"ע ומכ"מ כבן פטורא ג"כ לא רצה לפסוק כיון דב"פ רק מסברא קאמר ור"ע פליג ולכן נסתפק בהלכה והשמיט לגמרי. הן אמת שנראה מהרא"ש שכבר הרגיש בזה וכתב דאף דר"א צריך קרא לרק"צ מכ"מ אתיא דרשה דר"ע מעמך אכן ודאי פשטות דסוגיא לא משמע כן דא"כ דאפשר לדרוש שני הדרשות מוחי אחיך עמך אכתי יקשה דלמא כולי להכי הוא דאתי ומנ"ל לר"א ללמוד רק"צ מזה וראיתי בש"מ שהקשה כן בשם תלמידי ר"פ ותירץ בדוחק ולכן ודאי טעמא רבה איכא להרמב"ם דפסק ע"פ פשטות דסוגיא דר"א לא ס"ל הך דר"ע ולכן גם הטוש"ע ח"מ (סי' תכ"ו) השמיטו דין זה.
והנה בחדושי ליבמות כתבתי שממה שכתבו התוספ' שם (דף נ"ג ע"ב) בד"ה אין אונס וז"ל ואין מצו' להציל חבירו בגופו דאדרבא חייו קודמין עכ"ל לכאורה נראה דאליבי' דר"ע כתבו כן ופסקו כוותי' דלדעת בן פטורא לא מותר להניח עצמו לזרוק על התנוק אבל א"ע נראה שי"ל דגם אליב' דב"פ כתבו התוספ' כן דהנה יש להסתפק לב"פ אם בעל המים עוד לא שתה כלל וחבירו כבר שתה אבל לא כל צרכו ואם ישתה עוד מעט יחי' חבירו ששתה עתה כל צרכו והוא ימות ואם ישתה הוא כל המים שבידו יספיק לו לחיות על ידם אבל חבירו ימות איך הדין בזה שבזה לא שייך סברת ב"פ דאל יראה א' במיתת חבירו דממנ"פ האחד רואה במיתת חבירו בכל אופן שיעשו ונ"ל דבזה גם בן פטורא מודה דישתה הוא דחייו קודמין ולכן בנדון דהתוספ' דג"כ ממנ"פ האחד ימות דאם נזרק התינוק מת והוא חי ואם לא מניח לזרוק הוא נהרג והתינוק חי בזה י"ל דגם ב"פ מודה דחייו קודמין ובזה א"ש דלא יקשה בן פטורא האי עמך מאי עביד לי' דלפ"ז י"ל דגם הוא דרש עמך בכה"ג רק דפליג אר"ע דדרש לי' גם לענין היכי שאפשר שאין א' רואה במיתת חבירו כן העלתי בחדושי וע"פ זה כל שכן שא"ש למה לא הביא הרמב"ם עכ"פ דעת ב"פ כיון דהוא ג"כ צריך דרשה דעמך וא"כ ר' אלעזר דדרש וחי אחיך עמך לרבית קצוצה לית לי' דרשה לא לדר"ע ולא לב"פ ואם שע"כ מסברא אמרינן כחד מינייהו מכ"מ אין הכרע מתוך הסוגיא והרי ידוע שהרמב"ם לא מביא רק מה שמבואר בגמרא. כנלענ"ד, הקטן יעקב.