בנין ציון/קעא
ב"ה אלטאנא, יום ה' כ"ז אדר תרי"ב לפ"ק. להרה"ג וכו' מ"ה משה שיק נ"י הגאב"ד דק"ק יערגן יע"א.
מעכ"ת נ"י השיב על מה שכתבתי לאסור לנוול המת לצורך פקוח נפש והביא ראיות שעל פיהם לפי דעתו מבואר ומוכרח דבמקום פקוח נפש שרי ניוול המת ולענ"ד לא מבואר ולא מוכרח ואשיב על ראיותיו: מה שהביא ראי' ממה דאמרינן ערכין (דף ז') בישבה על המשבר ומחה מביאין סכין וקורעין בטנה כדי להציל הולד הרי דמשום הצלת עובר מותר לנוול המת לפענ"ד ג' תשובות בדבר.
(א') ניוול המת לא יקרא רק מה שמשקץ ומתעב המת בעיני רואיו ובפרט מה שנקרא ניוול גם גבי החי אבל להוציא העובר ע"י חתיכת בטנה מאן לימא לן דזה ניוול יקרא אחרי שידוע שע"פ דרכי הרפואה גם בחי' לפעמים נעשה כן והרבה פעמים מצאנו בדברי רז"ל יוצא דופן הרי שהי' ידוע דרך רפואה זו אצלם ואין זה ניוול משא"כ לפתוח בטן המת ולנתח בני מיעיו כאשר צריך לעשות מי שרוצה ללמוד ענין החולי זה ודאי ניוול יקרא.
(ב') כבר כתבתי בתשובתי הנ"ל דמסתמא אדם מוחל זילותא לגבי יורשים כת"ק פ"ק דשקלים ומעכ"ת נ"י כתב על זה דלא ידע מה אענה לש"ס ב"ב (דף קנ"ד) דמשם הוכיח הנב"י דאין אדם מוחל ניוול משום הנאת יורשים ותמהתי אני הבאתי ראי' ממה שפסקינן בטוש"ע י"ד (סי' שנ"ו) בפי' דאדם מוחל זילותי' לגבי יורשים והוא השיב מראית הנב"י מגמרא דב"ב ואדרבא אשאל מה יענה מעכ"ת נ"י לסתירה זו אכן לו מר נ"י שם עיניו על מה שכתבתי גם הי' יודע מה אענה על ראית הש"ס דב"ב כי כבר עניתי שם במה שהבאתי דברי רש"י בסנהדרין (דף מ"ח) שכתב דת"ק סבר דמחיים אחלי' לזילותא וניחא לי' שיתבזה לאחר מיתתו להנאת יורשים עכ"ל והיינו משום דלא שייך מחילה לאחר מיתה וא"כ לא נאמר דאדם מוחל זילותא לגבי יורשים אלא בדבר שעלה על דעתו מחיים שיבא לידי כך ומוחל זילותי' כגון דהך דשקלים שקבצו מעות לעני והותיר דזוכר שאפשר שימות ולא יצטרך ומוחל לגבי יורשים מה שאין כן בהך דב"ב שם דאיך שייך דעלה על דעתו מחיים שיצטרכו לפתוח קברו ולנוולו משום הנאת יורשים וא"כ לא אפשר שמחל מחיים ואין מחילה לאחר מיתה ולפ"ז ביושבת על המשבר בסכנת מות בהקשותה בלדתה מסתמא עולה על דעתה שאם תמות יפתחו בטנה להציל לולד בפרט שזה ידוע בדיני רפואה כנ"ל וא"כ שייך בזה כמו בהך דשקלים דמסתמא מוחלת מחיים זילותא לגבי יורשים ומה גם אצל פרי בטנה אשר נפשה קשורה בנפשו וכי יש דמיון לזה שנאמר דאדם מוחל זילותי' גם לגבי אחר במקום שלא עלה על דעתו מחיים שיבא לידי כך.
(ג') אפילו נאמר דלהוציא הולד ע"י פתיחת בטנה ניוול מקרי ושאינה מוחלת על בזיונה עם כל זה אין ראי' משם דלפי מה שכתבו התוספ' בנדה (דף מ"ד) אף דביושבת על המשבר ומקשה לילד מותר להרוג הולד להצילה מכ"מ היכא דמתה האם מי שהורג הולד חייב דכמונח בקופסא דמי וכ"כ ג"כ הרמב"ן הביאו המג"א (סי' ש"ל) כיון שמתה האם נחשב הולד כחי ודלת נעולה בפניו ע"ש וכיון דאמרינן בב"ב דאפילו משום זוזי דלקוחות שנתנו יכולים לטעון שינוול כש"כ שנאמר דמי שתופס את החי בקופסא ונועל דלת בפניו שיתנוול כדי להציל את החי מה שאין כן לנוול את המת בשביל פקוח נפש של אחר שאין לו תביעה על המת.
והנה על ראיתי מדגזל עומד בפני פקוח נפש ה"ה ג"כ בזיון חבירו השיב מר נ"י דשאני גזל דאמרינן בב"ק כל הגוזל חבירו שו' פרוטה כאלו נוטל את נפשו והוי כמו שפיכת דמים מה שאין כן בבזיון חבירו ולא ידעתי אם פשיטא מזה למעכ"ת נ"י דהוי גזל כמו שפיכת דמים למה לא דן ג"כ דהוי בזיון כמו שפיכת דמים דהרי אמרינן ג"כ ב"מ (דף נ"ח) כל המלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים דאזיל סומקא ואתי חוורא ולא זו בלבד אלא דלפי טעם זה נאמר ג"כ דחלול מועדות עומד בפני פקוח נפש שהרי אמרינן מכות (דף כ"ג) כל המבזה את המועדות כאילו עובד ע"ז והרי ע"ז עומד בפני פ"נ אכן על כיוצא בזה כבר אמר הרב ר' יונתן ז"ל אם אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי אם נפרש כל כמו שאמרו רז"ל בדרך היקש כל הכועס כאלו עובד ע"ז כל המספר לשה"ר כאלו כפר בעיקר וכדומה ח"ו יהיו רוב ישראל עע"ז וכופרים אלא ודאי כל כאלו שאמרו רז"ל אינו רק שבענין א' דומה לזה אבל לא שנאמר שהיקש הוא לדון שמה שנוהג בזה נוהג בזה ולכן לענ"ד אין לנו טעם לומר בגזל שעומד בפני פ"נ אלא או הטעם שכתבתי (סי' קס"ז) שהרי ר"ע למד פ"נ שדוחה ל"ת מעבודה שדוחה שבת וראינו גזל שחמור משבת שהרי עבודה דוחה שבת ואינו דוחה גזל ואף שזה לא שייך רק לטעם דר"ע מכ"מ מהיכי תיתי נעשה פלוגתא חדשה בין טעם דר"ע לשאר הטעמים או שנאמר גם אם ילפינן מוחי בהם ולא שימות בהם הרי שם כתוב ועשית' את כל חקותי ואת כל משפטי ובזה לא התיר הקב"ה שלא למות רק מה שנוגע אליו דהיינו חקותיו ומשפטיו אבל לא מה שהוא לאחרים ולהיות גם רע לבריות למען הציל עצמו ממיתה או שנאמר אחר דילפינן שע"ז עומד בפני פ"נ מואהבת את ה' אלקיך וגו' בכל נפשך כדאמרינן בסנהדרין (דף ע"ד) ואמרינן שם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאודך ולכן כמו דילפינן שם דשפיכות דמים עומד בפני פ"נ ה"ה ג"כ גזל כיון דיש אדם שממונו חביב עליו מגופו ולכל הטעמים האלה גם ביזוי חבירו עומד בפני פ"נ.
אכן מעכ"ת נ"י רצה לומר דגם להציל עצמו בממון חבירו מותר ומה דאמרינן בב"ק אסור הפי' דאסור לסבב ולעמוד עצמו במקום שיגרם על עצמו סכנה ויהי' צריך להציל עצמו בממון חבירו ואני תמה איך יעלה על הדעת לומר כן וכי מותר לעמוד במקום סכנה אפילו אין צריך להציל עצמו בממון חבירו הרי עובר בושמור נפשו מאוד ולכן אני אומר שכל מי שמפרש דברי רש"י שדעתו שמותר להציל עצמו בממון חבירו הוא יוצא מגדר האמת וכמו שהוכחתי ג"כ מדברי רש"י באבות (פ"ה) שכ' שאסור להציל עצמו באברי המערכה והיינו שלא גרע ממון גבו' מממון הדיוט וודאי לשון אסור להציל עצמו בממון חבירו אי אפשר לפרש אלא או כפי' רש"י דאסו' להציל כלל או כמו שפירשו התוספ' והרא"ש והטור שאסור להציל עצמו בממון חבירו אם לא על דעת לשלם לבסוף אבל בנדון זה שבא לגזול כבוד המת שאי אפשר שישלם לו לכל השיטות אסור להציל עצמו בשל חבירו כיון שיודע ודאי בשעת הצלה שאי אפשר להשיב.
עוד רצה מעכ"ת נ"י להוכיח דניוול המת נדחה מפני פ"נ דאל"כ נילף בק"ו דקבורת מת מצו' דוחה שבת ולא אאריך בתשובות שיש לי להשיב על זה דלענ"ד מעיקרא דדינא ליתא ואין דמיונו עולה יפה שמדמה איסור ניוול המת לקבורת מת מצוה וז"א דלא משום כבוד המת נאמר דאסור לנוולו אלא משום איסור גזל דאסור לגזול כבודו דעדיף מממון החי אבל מי שאינו קובר מת מצו' אינו גוזל ממנו אלא שלא חש לכבודו וכבוד המת ודאי לא דוחה פ"נ דכי יעלה על הדעת מי שבא לידו קבורת מ"מ והצלת החי מסכנה דעדיף לקבור את המת מלהציל את החי ואני לא אמרתי אלא שאסור לגזול מן המת את כבודו ולבזותו כדי להציל בו את החי ואם הגאונים בעל נב"י ובעל חתם סופר זצ"ל לא פסקו כן אני אומר אלו שמעו הגאונים זצ"ל את טענותי וחלקו עלי ודאי הייתי מבטל דעתי מפני דעתם אבל אחר שהם לא נחתי לעיקר ראייתי ממה דאמרינן אסור להציל עצמו בממון חבירו כאשר כבר הזכרתי (סי' קס"ז) שלא ראיתי לאחד מן הפוסקים שביאר ענין זה שיש עוד דבר חוץ מג' דברים שעומד בפני פקוח נפש לא נסגתי אחור והבוחר יבחר. כנלענ"ד, הקטן יעקב.