בנין ציון/קל
ב"ה אלטאנא, יום ב' ב' כסליו תרכ"ו לפ"ק. להרה"ג וכו' מ"ה משה נפתלי יעקב נ"י הגאב"ד דק"ק נייאמעגען יע"א.
אשר שאל מעכ"ת נ"י על אודות כהן שזה כמה שנים שהועבר מן הכהונה שלא לעלות לתורה ראשון ושלא לעלות לדוכן בעבור שנשא אשה שילדה בזנות... זינה הוא עצמו עמה קודם שנשאה על כן הרב... אסר לישא אותה אבל לא שמע לרב ומורה ונשא אותה ועל זה העבירו אותו מן הכהונה והיא אומרת שהולד ראשון שהי' לה הי' מפלוני ישראל ולעולם לא זנתה עם אחר ובולד השני הוא והיא אומרים שהוא מבעלה הכהן שזנתה עמו קודם נישואין וכבר עברו שנים רבים והולידו בנים ובין הוא ובין הבנים מחזיקים עצמם לכהנים שלא לטמא למתים ועתה שואל עד מתי יהי' מסולק מן הכהונה שלא להקרא לתורה בשם כהן ושלא לעלות לדוכן ומה יהי' משפט הבנים.
הנה לא נעלם ממעכ"ת נ"י מה שכבר האריכו הפוסקים ראשונים ואחרונים בדין זה בפנוי' שזנתה והוא והיא מודים אם כשרה לכהונה ונפסק בש"ע אהע"ז סי' ו' ס' י"ז דברוב פסולים אצלה לא תנשא לכהן וידוע דאצלנו במדינות האלה שאין שכונת יהודים בכ"מ הוי רוב פסולים אצלה ולכן יפה פסק לו הרב שאסור לישא אותה ואע"ג דלפי המבואר שם אם נשאת לא תצא זה דוקא בנשאה בשוגג אבל בנשאה במזיד אחר שנאסרה לו ודאי שייך הקנס שצריך להוציאה דאל"כ יהי' חוטא נשכר ובלא"ה האריכו האחרונים אם הודאתו מועלת דניחוש שמא עיניו נתן בה ועוד דבנדון זה גרע טפי דבזנות הראשון לא הודה הבועל כלל ואולי נתברר אז להרב שנחשדה לפסול לה ובניו גרעו עוד יותר שהם ספקי חללים וכפי אשר פסק בבית שמואל סי' ד' ס"ק מ' בכל מילי דאורייתא אזלינן לחומרא כשיטת הרמב"ם דלא מהני הוא והיא מודים וכיון דלפי המבואר בא"ח סי' קכ"ח זר העולה לדוכן עובר בעשה וע"ש במג"א דנראה דעתו דאפילו בעולה עם כהנים אחרים לכן אזלינן לחומרא ולא עולין לדוכן דהוי מילי דאורייתא וא"ל דגם לאידך גיסא אם לא יעלה הוי ספק איסור דאורייתא דאם כהן הוא ואינו עולה לדוכן כשחזן קורא כהנים עובר בג' עשה כמבואר (שם) דז"א כיון דע"פ תקנת חכמים אינו עולה לא עובר ואפילו לא הוי רק איסור דרבנן כמש"כ המג"א שם (ס"ק ד') דהחזן אין כוונתו על הפסולים ולאשר אסרו חכמים לעלות לדוכן אבל זה ודאי כיון דרק ספק חללים הם לחומרא צריכים להחזיק עצמם לכהנים שלא לטמא למתים ושלא לישא נשים הפסולים לכהונה כדין כל ספק כהן כדאמרינן יבמות (דף ק') וכל שכן שהאב מוזהר שלא לטמא ולענין לעלות לתורה ראשון היכא דיש כהן אחר ודאי אינם עולים דהא איכא משום וקדשתו אבל היכא דליכא כהן אחר י"ל דשייך גם בהם משום ספק וקדשתו ולא גרע ממי שאינו מוחזק לכהן ואמר כהן אני אף שאינו נאמן כמבואר אהע"ז (סי' ג') מכ"מ רשאים בזמן הזה לקרותו ראשון בשם כהן כמבואר ברמ"א שם משום דליכא אצלנו תרומה וא"כ כש"כ באילו שהם ספקי כהנים ולמען יחזיקו עצמם לכהנים שלא לטמא למתים אבל להאב לענ"ד אין לקרותו כלל בשם כהן לתורה כיון דנאסר מהרב וב"ד וחכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר אפילו ברור לו ההיתר אם לא שיכול לברר שהחכם טעה בדבר משנה או בשיקול הדעת כמבואר בש"ך סי' רמ"ב כש"כ בענין זה שנתברר שע"פ הדין העבירוהו ממעלות כהונה. כנלענ"ד, הקטן יעקב.